סיכם ותיכלל : עמי סלנט , מידען , עורך האתר "רגעים היסטוריים"
היום , 13 באוגוסט 1940 בשנת 1940, התחילו טייסי ה-Luftwaffe הגרמנים את מבצע Adlerangriff, ניסיון להשמיד את חיל האוויר הבריטי המלכותי לקראת הפלישה לבריטניה, מבצע ארי-הים Seelöwe.
בסופו של דבר, נכשל מבצע "אדלרנגריף" הגרמני בשל מודיעין גרוע , תנאי מזג אוויר והתנגדות מטוסי הRAF שהיו מוכנים בעקבות אתרעה מוקדמת .
לבריטים היה תמיד מודיעין טוב יותר וגם טייסים טובים יותר. מעל 3000 מטוסים גרמנים השתתפו במבצע , אך רבים מהם היו מטוסי סיוע לכוחות הקרקע ולא מטוסי הפצצה .
בעקבות הכישלון החליטו הגרמנים למקד את ההפצצות רק על הערים הבריטיות וזו היתה , כמובן, טעות אסטרטגית כי חיל האוויר הבריטי ניצל .
במהלך כל יולי ותחילת אוגוסט 1940 ערכו הגרמנים הכנות לקראת מבצע "נשר ההתקפה" מועד התקיפה נדחה מספר פעמים בגלל מזג אוויר גרוע. בסופו של דבר הוא בוצע ב -13 באוגוסט 1940. ההתקפות הגרמניות ב -13 באוגוסט גרמו נזקים ונפגעים משמעותיים בשטח הבריטי , אך, כשהם נחותים במודיעין ותקשורת, הם לא פגעו ביכולתו של פיקוד RAF הבריטי להגן על שמי בריטניה .
גרינג הבטיח להיטלר שמבצעי "אדלרטאג ואדלרנגריף" ישיגו את התוצאות הנדרשות תוך ימים, או שבועות . זה היה אמור להיות תחילת סופו פיקוד ה- RAF הבריטי , אך המבצע והפעולות הבאות של הגרמנים לא הצליחו להשמיד את ה- RAF, או להשיג את העליונות האווירית הדרושה. כתוצאה מכך נדחה מבצע ארי-הים לכיבוש בריטניה ללא הגבלת זמן.
מערכת " Dowding"
אבן המפתח של ההגנה האווירית הבריטית הייתה התשתית המורכבת של איתור, פיקוד ושליטה שניהלו את הקרב. זו הייתה מערכת " Dowding" שיזם האדריכל הראשי שלה, מרשל האוויר, סר Dowding (דיאודינג) מפקד פיקוד הRAF. ליבת המערכת של " Dowding" יושמה בעקביות על ידי התכנון של דאדינג עצמו: השימוש במערכת רדאר (RDF או מכ"ם) היה בהוראתו, והשימוש בה, בתוספת מידע על ידי חיל התצפית המלכותי (ROC), היה קריטי ליכולת ה- RAF ליירט ביעילות מטוסי אויב נכנסים.
אודות מרשל האוויר, סר Dowding (דיאודינג) מפקד פיקוד הRAF.
במלחמת העולם הראשונה היה דאודינג מפקד להק. בתפקידו התעמת עם מפקד החיל בצרפת, הגנרל יו טרנצ'רד, בשל דרישתו של דאודינג למתן יותר שעות מנוחה לטייסים המותשים מהקרבות. כתוצאה מכך הוחזר דאודינג לבריטניה. הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל אך לא השתתף יותר בלחימה ומילא תפקידי מטה, הדרכה, פיתוח ומחקר שונים. בשנת 1929 הועלה לדרגת תת-מרשל. נשלח על ידי משרד המושבות הבריטי לארץ ישראל לאחר שוך מאורעות תרפ"ט, כדי לארגן את כוחות הצבא הבריטי בארץ בעקבות לקחי המאורעות. הוא הגיע לארץ ב-12 בספטמבר 1929. על פי הצעתו חולקה הארץ לשלושה אזורים צבאיים: אזור הצפון, שכלל את הגליל, חיפה ועמק יזרעאל; אזור המרכז, שכלל את יפו ושכם ואזור הדרום, שכלל את ירושלים, חברון ובאר שבע. לאחר שהייה של ימים אחדים בארץ שב לבריטניה.
ב-28 בדצמבר 1929 נתמנה לאחראי על תחום התעופה הקרבית במיניסטריון התעופה הבריטי ובשנת 1933 הועלה לדרגת מרשל והוענק לו תואר אצולה. בשנת 1935 נתמנה לאחראי על תחום המחקר והפיתוח במיניסטריון התעופה. ב-14 ביולי 1936 הועמד בראשו של פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי ובשנת 1937 זכה לתואר של יועץ המלך לענייני תעופה. בתפקידים אלה, שמילא בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, מילא דאודינג תפקיד מכריע בביסוס כשירותו ועוצמתו של חיל האוויר המלכותי. הוא האמין בחשיבות המחקר והפיתוח ונאבק כדי להשיג להם מימון מספיק. לדעתו חלפו ימיו של המטוס הדו-כנפי והוא דרבן לפיתוח מטוס הספיטפייר. בשנתיים שקדמו לפרוץ המלחמה היה דאודינג משוכנע שמלחמה עם גרמניה הנאצית היא אפשרות ממשית וכי גרמניה לא מסתירה כלל את גידולו ופיתוחו של חיל האוויר שלה, הלופטוואפה. ב-26 באפריל 1937, בזמן מלחמת האזרחים בספרד, הפגינה גרמניה את יכולתו של חיל האוויר שלה להרוס עיר בלתי מוגנת, בהפצצת גרניקה. דאודינג האמין שבריטניה צריכה להיות במעמד של עוצמה כדי להגן על עצמה מפני מטוסי ההפצצה של גרמניה, והמשיך לדחוף לייצורם של הספיטפייר וההוריקן, מטוסי היירוט המהירים והחד-כנפיים, ולפיתוח הרדאר שיתן התראה נאותה מפני התקפה אווירית.
דאודינג פיתח מערכת יירוט חדשה, שכונתה מערכת דאודינג (The Dowding System) שהתבססה על שילוב הרדאר עם תצפיתנים, תקשורת מאובטחת ומערך נ"מ. הוא הגה תוכנית אסטרטגית שבמרכזה עמדה מערכת זו. הוא הבין שאם תפרוץ מלחמה יהיה חיל האוויר המלכותי בעמדת מיעוט מול הלופטוואפה ויעמוד בסכנת שחיקה מבלי יכולת להתמודד מול שיעור אבדות גבוה. מערכת היירוט שפיתח אפשרה להזניק כוחות של טייסות בודדות למקומות הנכונים כדי לא להיגרר לקרבות אוויר ענקיים, דבר שיאפשר לחסוך בכוחות וכן להימנע מחשיפת מלוא כוחו של חיל האוויר המלכותי בפני האויב. תוכניתו הייתה לנצח את האויב על ידי "עקיצות יתוש", קרב התשה מר שיגרום לאויב אבדות בלתי נסבלות לטווח הארוך, תוך שמירה על כוחותיו של חיל האוויר המלכותי.
כשהחל הקרב על בריטניה ב-1 ביולי 1940, שהיה המערכה הצבאית הראשונה בהיסטוריה שהתחוללה בצורה בלעדית בזירה האווירית, נמצא דאודינג בעמדה הקריטית של ראש פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי. תחת פיקודו התנהלה התנגדותו של חיל האוויר לתקיפות הלופטוואפה. מלבד חשיבותה להגנת בריטניה של "מערכת דאודינג", שפיתח לפני המלחמה, הייתה תרומתו רבה בצבירת עתודות של מטוסי קרב וצוותי אוויר לשם מילוי מקומם של מטוסים שיופלו וטייסים שיפגעו. הוא לא השתמש במשך המלחמה ביותר ממחצית כוחו של פיקוד מטוסי הקרב במטוסים וכוח אדם. מפקדיו ביקרו אותו על כי אינו נוהג בתקיפות, וכי אינו משגר את מטוסיו לפגוש במטוסי האויב לפני הגיעם למרחב האווירי של בריטניה, אך הוא דחה גישה זאת כמסוכנת מדי ועלולה להגדיל את מספרם של הטייסים העלולים להיהרג.
במהלך הקרב על בריטניה תקפו מפציצי הלופטוואפה בגלים את שדות התעופה בדרום ובמרכז אנגליה וגרמו לנזקים כבדים לחיל האוויר המלכותי. בהמשך החלו לתקוף מרכזי תעשייה וערים מרכזיות. תקיפות הערים שגרמו לאבדות רבות בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהרס רב קיבלו את הכינוי "הבליץ". בספטמבר 1940 הורה מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, להפציץ את לונדון, בירת בריטניה. ב"בליץ" נהרגו כ-40 אלף איש ורבעים שלמים נהרסו.
ללופטוואפה לא היו מספיק מטוסי-קרב לליווי המפציצים. בכך הם אפשרו למטוסי הספיטפייר וההוריקן שבפיקודו של יו דאודינג ליירט מספר רב של מפציצים. גם "מערכת דאודינג", שיו דאודינג פיתח לפני המלחמה והתבססה על שילוב הרדאר עם תצפיתנים, תקשורת ומערך נ"מ, איפשרה לגלות את כיווני הטיסה של מפציצי הלופטוואפה וליירטם לפני הגיעם למטרותיהם. מעל לכל היה המורל הגבוה שגילו טייסי הקרב של חיל האוויר המלכותי בפיקודו ובהשראתו של דאודינג, שהתייחס לטייסי הקרב שבפיקודו במסירות והם ראו אותו כמי שדואג להם בכל לבו. הוא נהג לכנותם "הנערים הלוחמים היקרים" (dear fighter boys) או "האפרוחים" (chicks) שלו. אחד מהם היה בנו דרק ששירת כטייס באחת הטייסות. ריבוי אבדות הגרמנים במטוסי הפצצה ובצוותי אוויר אילץ את היטלר באמצע אוקטובר 1940 להורות ללופטוואפה לחדול מהפצצה מסיבית של בריטניה ולנטוש את המבצע שתכנן לפלישה יבשתית לאדמת בריטניה, "מבצע ארי-הים".
כשהחל הקרב על בריטניה ב-1 ביולי 1940, שהיה המערכה הצבאית הראשונה בהיסטוריה שהתחוללה בצורה בלעדית בזירה האווירית, נמצא דאודינג בעמדה הקריטית של ראש פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי. תחת פיקודו התנהלה התנגדותו של חיל האוויר לתקיפות הלופטוואפה. מלבד חשיבותה להגנת בריטניה של "מערכת דאודינג", שפיתח לפני המלחמה, הייתה תרומתו רבה בצבירת עתודות של מטוסי קרב וצוותי אוויר לשם מילוי מקומם של מטוסים שיופלו וטייסים שיפגעו. הוא לא השתמש במשך המלחמה ביותר ממחצית כוחו של פיקוד מטוסי הקרב במטוסים וכוח אדם. מפקדיו ביקרו אותו על כי אינו נוהג בתקיפות, וכי אינו משגר את מטוסיו לפגוש במטוסי האויב לפני הגיעם למרחב האווירי של בריטניה, אך הוא דחה גישה זאת כמסוכנת מדי ועלולה להגדיל את מספרם של הטייסים העלולים להיהרג.
במהלך הקרב על בריטניה תקפו מפציצי הלופטוואפה בגלים את שדות התעופה בדרום ובמרכז אנגליה וגרמו לנזקים כבדים לחיל האוויר המלכותי. בהמשך החלו לתקוף מרכזי תעשייה וערים מרכזיות. תקיפות הערים שגרמו לאבדות רבות בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהרס רב קיבלו את הכינוי "הבליץ". בספטמבר 1940 הורה מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, להפציץ את לונדון, בירת בריטניה. ב"בליץ" נהרגו כ-40 אלף איש ורבעים שלמים נהרסו.
ללופטוואפה לא היו מספיק מטוסי-קרב לליווי המפציצים. בכך הם אפשרו למטוסי הספיטפייר וההוריקן שבפיקודו של יו דאודינג ליירט מספר רב של מפציצים. גם "מערכת דאודינג", שיו דאודינג פיתח לפני המלחמה והתבססה על שילוב הרדאר עם תצפיתנים, תקשורת ומערך נ"מ, איפשרה לגלות את כיווני הטיסה של מפציצי הלופטוואפה וליירטם לפני הגיעם למטרותיהם. מעל לכל היה המורל הגבוה שגילו טייסי הקרב של חיל האוויר המלכותי בפיקודו ובהשראתו של דאודינג, שהתייחס לטייסי הקרב שבפיקודו במסירות והם ראו אותו כמי שדואג להם בכל לבו. הוא נהג לכנותם "הנערים הלוחמים היקרים" (dear fighter boys) או "האפרוחים" (chicks) שלו. אחד מהם היה בנו דרק ששירת כטייס באחת הטייסות.
ריבוי אבדות הגרמנים במטוסי הפצצה ובצוותי אוויר אילץ את היטלר באמצע אוקטובר 1940 להורות ללופטוואפה לחדול מהפצצה מסיבית של בריטניה ולנטוש את המבצע שתכנן לפלישה יבשתית לאדמת בריטניה, "מבצע ארי-הים".
בשל ההכנה הקפדנית מראש של הגנת בריטניה ובשל הניהול הזהיר של המשאבים שברשותו בעת הקרב נחשב יו דאודינג כאבי הניצחון בקרב על בריטניה, אלא שההערכה הראויה לכך לא שררה בזמנו, והתפתחה רק לאחר זמן. ניצחון זה היה מפלתה הראשונה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לאחר שנואש מכוונתו לפלוש לבריטניה נשא היטלר את עיניו לכיון ברית המועצות והחל לקדם את ביצוע מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות.
סוף הדרך
למרות הניצחון בקרב על בריטניה, המשיכו מפקדיו לחלוק על הטקטיקה הזהירה שנהג בה בניהול הקרב ובחודש נובמבר 1941 עודדו את דאודינג, שהיה אז כבר בן 59, לפרוש מתפקידו כראש פיקוד מטוסי הקרב והוא נשלח לארצות הברית בשליחות המיניסטריון לתעשייה האווירית, אלא שהתאמתו לתפקיד זה לא הייתה גדולה. ביולי 1942 פרש דאודינג מחיל האוויר המלכותי ויצא לגמלאות. שנה לאחר מכן הוענק לו התואר ברון.
יו דאודינג נפטר בשנת 1970 והוא בן 88 שנים.
אופיו ואישיותו
יו דאודינג היה אדם נחוש והחלטי שידע להתעמת עם עמיתיו ומפקדיו ועל כן זכה בפיהם לכינוי "Stuffy" – "הנפוח". בניגוד ליריבו הרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה, שהיה אדם ראוותני ומוחצן, היה דאודינג אדם צנוע. הוא תואר כמי שהתייחס לתפקידו כמפקד פיקוד מטוסי הקרב ממש בקנאות ובקפדנות רבה. אומץ לבו בא לידי ביטוי לא רק באופן בו ניהל את הקרב על בריטניה אלא גם בקו התקיף שנקט בזמן הקרב על צרפת כשהפעיל את השפעתו על ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל שלא לבזבז את משאבי טייסות הקרב בגיחות מעל צרפת שהיו לדעתו חסרות תועלת. הוא עשה זאת בניגוד לעמדתם של קצינים בכירים בחיל האוויר המלכותי, ובזאת העמיד דאודינג בסכנה גם את עתידו ומעמדו.
מקורות
Donnelly, Larry. The Other Few: Bomber and Coastal Command Operations in the Battle of Britain. Red Kite. 2004. ISBN 978-0-9546201-2-7
