"מכשפות הלילה" פשטו עם חשיכה

בעקבות פטירתה של הטייסת פנינה אורטרגר (2014-1921) ליקטנו כמה וכמה מקורות מידע מעניינים  ותמונות היסטוריות על  הטייסות הרוסיות שלחמו בנאצים במלחמת העולם השנייה.

מאות אלפי נשים שירתו בתפקידים שונים בצבא האדום. הטייסות שבהן עוררו הדים רבים משני צדי החזית. הן פעלו, בין היתר, במסגרת שלוש טייסות של נשים. הגרמנים כינו אותן "מכשפות הלילה" בשל פשיטות הלילה מנמיכות הטוס שביצעו על הכוחות הגרמנים. הן נהגו לכבות את המנוע של מטוס העץ, לדאות אל מטרתן בשקט ובחשכה ולחמוק מהמכ"ם הגרמני. רבות מהן זכו בעיטורי גבורה, כולל הגבוה ביותר – "גיבור ברית המועצות". 

אחרי מות || טייסת הקרב היהודיה של הצבא האדום

עופר אדרת

פנינה אורטרגר (2014-1921) התגייסה בגיל 20 לצבא האדום והיתה לאחת מ"מכשפות הלילה" – הטייסות שלחמו בנאצים במלחמת העולם השנייה. היא הפציצה מטרות גרמניות, אספה מודיעין, הוצנחה מעבר לקווי האויב, ושרדה בחיים את הפלת המטוס שלה

מאחר והשתתפה בחוג לטיסנאות, היא שובצה ב-1941 כטייסת בחיל האוויר הרוסי. אחרי קורס מקוצר של שלושה חודשים במחנה ליד קייב, תחת השם פולינה אוסקרובנה, החלה להילחם. מטוס ה-יו-2 (יו-דווה) שלה ביצע משימות מודיעין והפצצה בשטחים שנכבשו על ידי הגרמנים, בעיקר בלילה. היא גם הוצנחה מעבר לקווי האויב, על מנת להעביר מידע לפרטיזנים.

300 שעות טיסה מבצעית היו לה עד ליום שבו הופל המטוס בעת משימה והיא נטשה אותו בצניחה. פצועה מיריות מהקרקע, עטורת שלוש מדליות – אחת מהן על "הגנת העיר סבסטופול" – היא חולצה בידי פרטיזנים, ופונתה לבית חולים עורפי באוזבקיסטן.

למאמר בעיתון " הארץ"

מיעוט בתוך מיעוט

 כדי להבין את התופעה יוצאת הדופן, צריך לחזור לחלון ההזדמנויות החד– פעמי שאיפשר אותה ואת הלך הרוח לתוכו נולדו "המכשפות". לכאורה, בישר המשטר הקומוניסטי שהתיימר לקדש את ערך השוויון, הבטחה גדולה לעשרות מיליוני הנשים שחיו במסגרתו ואכן, בשנים הראשונות לקיומו הושגו תקדימים רבים: הפלות וגירושים למשל, הפכו חוקיים. "באופן מסורתי, מעמד האישה בחברה הרוסית אמביוולנטי מאוד. מבחינה חברתית היא נחותה ומצד שני היא נתפסת כיצור חזק, משתתפת בשוק העבודה ומככבת בסרטי התעמולה של המשטר", מסביר ד"ר מתי מייזל, מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל–אביב. עד שנות השלושים כבר הספיקו נשים להתברג במשרות בכירות (גם אם בשכר מפלה), במנגנוני המפלגה והמדינה, במדע ובמערכת ההשכלה הגבוהה.

 בדיוק בנקודה זו, חלה נסיגה במעמדן החוקי של הנשים ונוצר פער בין הפרקטיקה לאידיאולוגיה. התחום היחידי בו לא ניתן היה לראות את ההתקדמות הוא הצבא. "בכל העימותים הקודמים לא השתתפו נשים בתפקידי לחימה והן הוגבלו לתפקידי מזכירות או אחיות רחמניות, כמו נסיכות בית המלוכה שנסעו לחזית. הייצוג שלהן היה מינימלי ולא קיים בתפקידי ניהול ופיקוד".

 עם הפלישה הגרמנית, היה חיל– האוויר הסובייטי אחד הגדולים בעולם, אך התפיסה שלו הייתה הגנתית ו–95 אחוזים מהכלים שלו מיושנים מאוד, חלקם במצב התפרקות. אמנם לקראת סוף שנות ה–30 נעשה מאמץ אדיר לפתח שורה של מטוסים למטרות יירוט, קרב– הפצצה ומטוסי לילה שלא נפלו בהשגיהם האוירודינמיים ממקביליהם הגרמניים, אך אלה סבלו מאיטיות ומצריכה עודפת של דלק. "מקצוע הטיס לא היה התנדבותי בצבא האדום. מי שנמצא מתאים נשלח אליו", מתאר ד"ר מייזל. "הוא גם נתפס כהרבה יותר יוקרתי מול קצונת השדה בהשוואה לצבא הנאצי או הבריטי. בסיטואציה הזו, חדירה של נשים לתחומי הלחימה לא הייתה מובנת מאליה. לא ציפו מהן להתגייס". אבל אז הגיעה המלחמה.

לנצח את השיטה

 המתקפה הנאצית  שנפתחה ב–22 ביוני 1941, במסגרת "מבצע ברברוסה", תפסה את בריה"מ "עם המכנסיים למטה". סטלין לא התכונן כראוי, שתק במשך שלושה ימים ורק אז הורה על תגובה, אך לצבא האדום היו משאבים מועטים וחוסר יכולת למלא את השורות. "צריך להבין שהמציאות שהיכתה בבריה"מ עם פתיחת המתקפה הגרמנית הייתה פשוט איומה. בתוך חצי שנה נלקחו שני מיליון שבויים, חצי מיליון חיילים סובייטים נהרגו והגרמנים התקדמו עד פאתי מוסקבה וסטלינגרד. עד היום, זו החזית הצבאית הגדולה ביותר אי–פעם. ברור שהמצב הזה יצר מחסור עצום בסגל לוחם, פיקודי וטכני וחיל– האוויר לא היה שונה. החל מאמץ עילאי להעצים את חיל–האוויר הסובייטי, מפני שהתפיסה כי חיל–האוויר הוא המפתח לנצחון במלחמה הייתה ברורה לכולם, מה שבא לידי ביטוי גם בהקמת מערך נ"מ רציני ופתיחת תפקידים כאלה בפני נשים".

 וכך, בקיץ 1942 נפתחו קורסי–הטיס הנשיים, שנדחסו לתקופה של שלושה חודשים בעיירה אנגלס צפונית לסטלינגרד. מעבר לקורסים אלה, התנדבו קשריות ואחיות לעבור לשרת בחזית, תחת אש ולראשונה הוכשרו לוחמות טנקים.
נתונים מדויקים לגבי מספר הנשים בשלוש הטייסות נדירים. מבין הסיפורים המעטים החוזרים ועולים, מתבלטות שתי יהודיות שנולדו בתקופת מלחמת האזרחים והולדת בריה"מ. סגן לידיה "לילי" ליטבק, מוסקבאית, החלה ללמוד לטוס עוד בגיל 14 ולאחר סיום לימודיה אף הדריכה בבית–ספר אזרחי לטיסה. עם כניסת בריה"מ למלחמה, פיעם בה רצון עז להילחם כטייסת. היא נדחתה בטענה כי היא חסרת נסיון מספק. ברמת המדיניות, הסביר הצבא האדום כי מצבה של אמא רוסיה "לא גרוע עד כדי כך". ליטבק לא אמרה נואש. היא השלימה באופן עצמאי 100 שעות טיסה לפני הלחימה והצטרפה לטייסת 586 שנפתחה בדיוק באותם ימים על טהרת הנשים.

 פולינה גלמן הייתה מבוגרת ממנה בשנתיים ואין רקע מתאים משלה כדי לייצג פטריוטיות סובייטית: בת למשפחת פועלים אוקראינית, אמה לקחה חלק במהפכת אוקטובר ואביה שלחם נגד המלוכנים נהרג במלחמת האזרחים. לגלמן היו חסרים שמונה סנטימטרים כדי להתקבל לקורס–טיס אזרחי. רגליה פשוט היו קצרות מדי מכדי להגיע לפדלים ולשמור על מרחב ראייה סביר. עם פרוץ המלחמה היא הפסיקה את לימודי ההיסטוריה שלה במוסקבה והתחילה קורס אחיות, שאבה מנות דם וחפרה שוחות. כאשר שמעה שהמועצה המרכזית של הנוער הקומוניסטי (קומסומול) קוראת להתנדב לקורס–טיס, היא נרשמת והופכת לנווטת.

שורפות גשרים

 בשל היוזמה הנשית והתנגדות גברית עזה, הוקמה טייסות הנשים כמסגרת נפרדות, מרמת הטכנאית ועד מפקדת הטייסת. כמפקדת 586 שהפעילה מטוסי קרב מדגם יאק 1, מונתה תמרה קזרינובה ועל 587 שהפעילה מפציצי צלילה דו–מנועיים מדגם פטליאקוב, הופקדה מרינה רסקובה. טייסת 588 שהייתה היחידה שהופעלה על–ידי נשים בלבד עד סוף המלחמה, צוידה במטוסי פוליקרפוב דו–כנפיים מיושנים ששימשו עד אז כמטוסי אימון, שעל כנפיהם נתלו רק צמד פצצות. ב–8 ביוני 1942 הן המריאו בפעם הראשונה.

 המשימות בהן עסקו הטייסות היו בדרך כלל הפצצות ליליות של אזורי כינוס, מחנות עורפיים ובסיסי אספקה של הצבא הנאצי. משימות ההפצצה היו קשות לביצוע בשל מהירותו הנמוכה של מטוס הפטליאקוב שהיה עשוי מעץ, מצד שני, עובדה זו הקנתה לו יתרון כשהעניקה לו יכולת חמקנות גבוהה ממטוסי המסרשמידט המתקדמים. כמו כן העניקה לו האיטיות את יכולת הטיסה בגובה מטרים ספורים מעל הקרקע ואף כושר "הסתתרות" מאחורי צמחייה גבוהה. הטייסות היו מנצלות את משקלו הקל של המטוס, מכבות את המנוע ודואות אל מטרתן בדממה. כאשר נשמעה השריקה של המטוס המסתלק, כבר היו הפצצות בדרך ליעדן. גם "רכותו" של הפוליקרפוב התגלתה כיתרון: הבד, העץ והמנוע בן 110 כוחות הסוס השאירו חתימה מזערית במכשירי המכ"ם של הלופטוואפה.
לבעיית הסנוור שיצרו הזרקורים הגרמניים, לקח ל"מכשפות" זמן רב יותר להסתגל. בקרב על סטלינגרד פיתחו הגרמנים שיטה שנקראה "מעגל תותחים" ובה הוצבו במעגלים תותחי נ"מ סביב מטרות חשובות, יחד עם זרקורים שנועדו לסנוור טייסים תוקפים.
"המכשפות", שטסו בדרך כלל בטור וכזכור לא זכו לאימון הדרוש, ספגו אבדות רבות כתוצאה מהשימוש הגרמני בשיטה זו. עם הזמן הן פיתחו שיטה מסוכנת אך יעילה של פעולה בשלשות, כאשר צמד מטוסים נכנס אל המעגל ופונה בכיוונים מנוגדים במטרה להסיט את אלומות האור זו מזו, כך שהמפציצה השלישית יכולה לעבור בחלק החשוך ולהטיל את מטענה. לאחר מכן התחלפו הטייסות בתפקיד ההסחה עד אשר כל הפצצות הוטלו. סגן גלמן מתוארת כמי שלפחות בטיסה אחת כזו, הצליחה "על הדרך" גם להרוס גשר, את תותחי הנ"מ עצמם, את הזרקורים המסוככים עליהם וגם את כלי–הרכב הגרמניים בדרכם לאזור.

בצילום למטה : אחד המטוסים המקוריים של טייסת "מכשפות הלילה" משנת 1944 , הרוסים משמרים את המטוס באחד המוזיאונים שלהם המנציחים את המלחמה

טסות למרחקים ארוכים

השיטות שפיתחו "המכשפות" תוך כדי טיסה הביאו לתוצאות בשטח. ההערכות השמרניות ביותר מעידות על 32 מקרים וודאיים בהם הפילו טייסים גרמניים. ליטבק, החתומה על כמה מהם, השיגה את ההפלה הראשונה שלה עוד באותו הקיץ בו סיימה את הכשרתה. לאחר כמה הפלות נוספות היא זכתה באות הכוכב האדום. בשנת 1943 היא נאלצה לנחות פעמיים כתוצאה מפגיעה במטוסה ואף נפצעה פעמיים. השגיה הפכו אותה למפורסמת בצבא הסובייטי ולכך הצטרפו השמועות על יופייה החיצוני שעשה לו שם. היא אימצה את פרח השושנה כסימן ההיכר שלה וכנראה שגם ציירה אותו על מטוסה ותלתה אותו על מדיה וכך קיבלה את כינוי החיבה "לילי" ואת התואר "שושנת סטלינגרד". הפציעות והמלחמה הנוראה לא הפריעו לה לממש גם את אהבתה לטייס הקרב אלכסיי סולומטין, אך הקשר נמשך רק חודשים בודדים: אחרי שעבר קרבות אוויר רבים בשלום, השיג הגורל את אלכסיי שהתרסק עם מטוסו בעת נסיון נחיתה. האובדן החמיר את מצבה הנפשי ואת פציעותיה הפיזיות.

 לליטבק, כמו לרבות מה"מכשפות", היתה חיבה להוסיף לעצמה משימות כראות עיניה, תרתי משמע. כך, בדרכה חזרה מהפצצת בסיס גרמני גדול, היא החריבה ביוזמתה עשרות טונות של דלק בסמוך לפסי הרכבת.
לזכותה רשומות 869 טיסות מבצעיות, 1,300 שעות טיסה, 113 טונות של פצצות ששחררה ו–142 פגיעות וודאיות. אבל לא לכולן המזל שיחק לאורך כל הדרך. הסיפורים על ליטבק הגיעו גם לאוזני הגרמנים, שהתקשו להאמין שנשים הצליחו להפיל טייסים גרמניים והפכו אותן למטרה מיוחדת. ב–1 באוגוסט 1943 היא הותקפה על ידי לא פחות משמונה מטוסי מסרשמידט. הפרחים שאהבה כל–כך היו כנראה בעוכריה והקלו על זיהוי מטוסה והפלתו. עד מותה הספיקה ליטבק להפיל 12 מטוסי אויב לבדה, בנוסף לשלוש הפלות משותפות והפלה של בלון תצפית.

גיבורות

מעורבותן של הטייסות הסובייטיות בהפלת טייסים גרמניים עוררה הדים רבים משני צידי החזית. מפני שלאורך כל המלחמה לא נפלה אף "מכשפה" חיה או מתה בידי הנאצים, נוצר דימוי מיתי סביבן.
"עצם ההתמודדות עם 'המכשפות' היווה עלבון גדול לכבוד הנאצים", מספר ד"ר מייזל. "על פי תפיסת עולמם, הן מהוות את הישות הנחותה האולטימטיבית: הן גם נשים המיועדות לשבת בבית, גם משתייכות לעמים הסלאביים, שנועדו לעבדות ובנוסף לכל חלקן יהודיות ואינן ראויות בכלל לזכות קיום".

 בזמן המלחמה היו הרוסים גאים מאוד בטייסות שלהם. סטלין העריץ את מרינה רסקובה נאת המראה ואהב להשתמש ב"מכשפות" בסרטי התעמולה. על מעלליהן היה יכול הציבור לקרוא ב"פראבדה", בטאונה הרשמי של המפלגה. רבות מה"מכשפות" הגיעו עד הקרב האחרון על ברלין. סיום המלחמה סימן את שיאה של ההכרה בהן. בשנת 1946 הן זכו בסך הכל ב–23 עיטורי "גיבור ברית המועצות" (העיטור הגבוה ביותר) ובתריסר אותות הצטיינות אחרים. טייסת 588 לבדה, יצאה ליותר מ–24,000 גיחות והטילה 23,000 טונות של פצצות.

הקרב על הזכרון

 כאשר דממו תרועות הנצחון, נעלם במידת מה, גם מקומן של "המכשפות" בהיסטוריה הסובייטית הרשמית. חיל–האוויר לא חזר לקבל לשורותיו נשים והסתבר כי המעורבות של הנשים במלחמה לא הביאה להן זכויות פוליטיות, שכן גברים רבים שחזרו מהמלחמה, שבו לתפוס את העמדות בהן החליפו אותם נשים במהלכה.
"רק בשנות ה–70 התמודד השלטון באופן רשמי עם התקופה הזו וכלל אותה בשלושת הכרכים של 'מלחמת המולדת הגדולה' בה הועלמו קטעים רבים, חלקם במכוון ובכך חלקן של 'המכשפות' לא שונה מאחרים", מסביר ד"ר מייזל.

 בזכרון החזותי, לעומת זאת, הן קיימות. באותן השנים הוקמו אנדרטאות ענק לנשים שלחמו במלחמת העולם השנייה, בדרך כלל כסמל סמוי ל"אמא רוסיה". הן מעוצבות באופן סכמטי וניצבות, בדרך כלל, לצד הגבר בפנים חתומות. ליטבק זכתה לאחת כזו, המעוטרת ב–12 כוכבים מוזהבים, המסמלים את המטוסים אותם הפילה.

 מאז נפילת בריה"מ נעלם מושג "הזכרון הרשמי" וה"מכשפות" זוכות להכרה מחודשת. גל מסוים של התעניינות התעורר בשנת 1979, אז נמצאה גופתה של ליטבק מתחת לשרידי מטוס יאק–1. כעבור עשר שנים ולאחר זיהויה הסופי, היא זכתה באות "גיבורת ברית המועצות", מידי נשיא בריה"מ לשעבר, מיכאל גורבאצ'וב.

 רובם המוחלט של הישראלים, המתגאים פעמים רבות בהישגי יהודים בעולם, לא שמעו מעולם את הסיפור הזה. חיפוש שמה של ליטבק ב"גוגל", לדוגמא, מעלה שמונה תוצאות רלוונטיות בלבד. בעשור האחרון היא זכתה לעדנה מסוימת כשסיפורה הוצג בתערוכה "פנים להתנגדות–נשים בשואה" בקיבוץ לוחמי הגטאות וכשהוזכרה על ידי ראש הממשלה אריאל שרון, בנאומו בעצרת המרכזית לציון 60 שנים לנצחון על גרמניה הנאצית.

 "אצלנו המלחמה נתפסת כעסק של מדינות המערב והמושגים של מעורבות היהודים בה מתמקדים או מתערבבים תמיד בסיפורי השואה. לצד זאת, בבריה"מ אפשר לראות מעורבות אדירה של יהודים בצבא: מתוך שני מיליון מגויסים רבע מיליון היו יהודים, שיעור חסר פרופורציה יחסית לגודלם באוכלוסייה. הם בלטו יותר בתפקידים המקצועיים והאינטלקטואלים, אבל במספרים כאלה טבעי למצוא יהודים בכל מקום שניגע בו. לפיכך, שתי יהודיות מעוטרות מתוך קבוצה של 23 הוא לא נתון יוצא דופן". כך, גם 65 שנים אחרי, זה אחד מסיפורים רבים המחכים להתגלות. נקודה למחשבה בנוגע למלחמה ההיא.

מקור וקרדיט : עדן בר–נוי,  בטאון חיל האוויר

הטייסת מרינה רסקובה 1912-1943

סטלין העריץ את מרינה רסקובה (1943-1912) היפה והנמרצת, הטייסת הרוסית שפתחה נתיבי אוויר למזרח הרחוק הרוסי, ואהב להשתמש בטייסות חיל האוויר למטרות תעמולה. אך בניגוד ללנין, הוא לא האמין בשוויון האשה. שיעור הנשים בכוח העבודה הסובייטי אמנם עלה מ-24% ב-1928 ל-39% ב-1940, אך היה זה רק מפאת כורח כלכלי. תוכניות לניניסטיות מוקדמות להפקעתן של עבודות משק הבית מרשות המשפחה והפיכת הגירושים לתהליך מזורז ופשוט בוטלו באותה תקופה, והדגש הושם על משפחות מסורתיות. ב-1936 הוכרזו ההפלות כלא חוקיות, להוציא מקרים של סיכון לבריאות האשה. באותה שנה גם הוצאה ההומוסקסואליות – שהוכרה כחוקית ב-1918 – אל מחוץ לחוק. כדי לדרבן את הילודה הוצעה לנשים עובדות חופשת לידה של ארבעה חודשים. עם זאת, נשים היו בעלת השכלה טובה מאי פעם. ב-83.4% 1939 מהנשים ידעו קרוא וכתוב – לפחות על פי הנתונים הרשמיים, שגם הם היו כמובן מפוקפקים מאוד.

בצילום למעלה : הטייסת מרינה רסקובה

ב"פרוודה" יכלו הטייסות-לעתיד לקרוא על מעלליה של רוסקובה ולשאוב השראה מהתגליות של מדענים, מגלים ונוסעים סובייטים, ואולי מעל לכל הסטחנוביצים – "עובדי המחץ" שתוארו כגיבורים האמיתיים של המהפכה ושבדומה לבוקסר, סוס המשא של אורוול בספרו "חוות החיות", ייחלו רק לעבוד קשה יותר. אך כשם שבוקסר נלקח לבסוף לפושט העורות, כך גם הם הושלכו ככלי אין חפץ בו. באלבום של ראיסה יש תמונה שלה ושל הצעירות האחרות מתחת לפסל של מרקס, בעיר אנגלס שעל הוולגה. ראיסה לא ששה להראות לנו את האלבום, כדי שלא להצטייר באור הרואי מדי. היא גם לא רצתה להראות את העיטורים שלה או את שעון הזהב השווייצי – שעון שניתן לה ולתמרה – לאחר הטיסה מעל קסטורנאיה. לטייסות נאמר שהשעונים באו מ"מלך אנגליה, ג'ורג' השישי", אך ההקדשה החקוקה עליהם היא מהקומיסר לענייני חוץ.

רסקובה הקימה שלוש טייסות של נשים-טייסות באנגלס. היו אלה טייסת מטוסי הקרב 586 שצויד ביאק (יאק-9 ,B7 ,1 ו-3, זה האחרון דמוי ספיטפייר, אחד ממטוסי הקרב הטובים ביותר של מלחמת העולם השנייה), טייסת מפציצי המשמר 587, וטייסת מפציצי המשמר 588, שהטיס מטוסים דו-כנפיים עשויי עץ וקנווס. מטוסים אלה שימשו לפשיטות לילה מנמיכות טוס על כוחות גרמניים (הגרמנים כינו את הטייסות הרוסיות "מכשפות הלילה").

בתקופת המלחמה התפרסם גם סיפורה של סגן לילי ליטווק האגדית, שכונתה "שושנת סטלינגרד". מפקד היחידה שבה הוצבה בתחילת דרכה ליד סטלינגרד, באוגוסט 1943, סירב לאפשר לה לטוס עם אנשיו והורה לה לבקש העברה לאלתר. ליטווק שיכנעה אותו שיעמיד למבחן את כישוריה. לאחר קרב שבו הצליחה להניס מטוס גרמני והשתתפה בהפלת מסרשמיט 109, הוסרו הספקות והיא הוצבה בטייסת. ליטווק נפצעה קשה בקרבות ונותרה צולעת, אבל דומה שההתנסות הזאת רק הגבירה את נחישותה להפיל מטוסים גרמניים, ובפרט לאחר שאהובה, גם הוא טייס באותה טייסת, נהרג בהתרסקות מטוסו.

זמן קצר לאחר מכן הפילה את המטוס העשירי שלה, שאותו הטיס טייס גרמני מהולל, שנודע כאלוף הפלות מטוסים. הוא נשאר בחיים וסירב להאמין שאשה גברה עליו, עד שלילי תיארה בפניו בצינה את התמרונים והמהלכים שלה שהביאו להפלתו. עד למפגש בין השניים סיפר: "כל הגישה של הגרמני, אפילו החזות שלו, השתנתה. לבסוף נאלץ להודות שאיש מלבד הטייס שהביס אותו לא יכול היה לדעת, מהלך אחר מהלך, כיצד התנהל הקרב. הוא לא היה מסוגל להסתכל לה בעיניים. זה היה בשבילו עלבון ללא נשוא להיות מובס בידי אשה". ליטווק יירטה עוד שני מטוסים עד שמטוסה שלה נפגע וממנו היא לא הצליחה לצנוח בשלום.

רסקובה נפלה בקרב ב-1943. היא היתה בת 31. מאז החבורה המצטמקת של השורדות משלוש הטייסות של חיל האוויר הסובייטי מגיעה בכל שנה, מכל קצווי בריה"מ לשעבר, למוסקווה כדי להניח זרים על קברה בחומת הקרמלין. "היתה פגישת מחזור מיוחדת ב-1990", אמרה תמרה, "כאשר טייסות אמריקאיות ממלחמת העולם השנייה באו להיפגש אתנו. להן לא הרשו להשתתף בקרבות, אבל הן הטיסו מטוסים מבתי החרושת לשדות התעופה, גם את המפציצים הענקיים. הן כולן היו צנומות ולבושות היטב ואנחנו היינו כולנו קטנות ושמנות".

"מכשפות הלילה" פשטו עם חשיכה

 למאמר המלא בעיתון " הארץ"

סגן בכיר לידיה ולדימירובנה ( ליליה )  ליטבק

תפקיד: טייסת בעלת עיטור גיבורת בריה"מ

נפלה בקרב  ב1 לאוגוסט 1943

נולדה ב-18 באוגוסט 1921 במוסקבה.שם למדה בתיכון והיתה חברת הקומסמול.

סיימה קורס טייס במועדון תעופה בחרסון ב-1937 בהיותה בת 16 והיתה מדריכת טייס במועדון התעופה בקלינין בשנים 1941-1939. התגייסה ל"צבא האדום" ב-1941, לחמה בחטיבה אוירית 586 (קרב) ב-42, שהיתה חטיבה של נשים-טייסות קרב. הפילה מטוס אויב לראשונה ביוני 42 באיזור סרטוב. משם עברה לחטיבה אוירית 437 (קרב) והפילה מטוס שני באיזור סטלינגרד. הועברה אח"כ לחטיבה המשמר האוירית 9 באודסה ומשם לחטיבת המשמר האוירית ה-73 והשיגה הפלות נוספות של מטוסי האויב בשנת 1943. בחטיבה זו שירת גם בעלה, סרן אלכסיי סולומטין, שהיה גם הוא טייס ובעל עיטור גיבור בריה"מ ונהרג ב-21 מאי 43.

ביצעה 168 גיחות מבצעיות. סה"כ אושרו לה 12 הפלות של מטוסי אויב. אחד מהטייסים הגרמניים שהופלו על ידה, ושנפל בשבי הסובייטי ביקש לראות את יריבו שניצח אותו. לתדהמתו ראה את עצמו מול אישה צעירה. מן הסתם לא נודע לו שהייתה גם יהודיה. בקרב חבריה הייתה לידיה ידועה בכינוי לילייה, ובגלל זה ביקשה שיציירו על המטוס שלה חבצלת. במהלך הזמן זכתה לכינוי "הורד הלבן של סטלינגרד" על סמלי הפרחים שצוירו על תא הטייס שלה על הפלותיה. בקרב הטייסים הגרמניים שלא זיהו נכונה את סוג הפרח. במרץ 1943 נפגעה ונפצעה בקרב נגד מספר מטוסים גרמניים אך הצליחה לחזור לבסיס. במאי אותה שנה הופלה מטוסה מעל שטח אויב ושוב נפצעה אך הצליחה לחזור ברגל לצד הסובייטי ושוב עלתה, חרף פציעתה לתא הטייס.

ב-1 באוגוסט 1943 הותקף המטוס שלה מסוג יאק 1 על ידי שמונה מטוסי יירוט גרמניים מהסוג מסרשמיט BF1, היא הופלה, מטוסה התרסק וקבר אותה מתחתיו ליד דימטרייבקה, לא הרחק מדונצק. בזמן מותה הייתה לה הדרגה של סגן בכיר. הצבא האדום הקים לזכרה גלעד בקרסנילוץ' בעמק דונץ, אך את מקום הנפילה האמיתי מצאו רק ב-1979. ב-1990 העניק מנהיג ברית המועצות האחרון, הנשיא מיכאל גורבצ'וב, את התואר גיבור ברית המועצות.

מקור וקרדיט :  מאגר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה

 

 

 

5