עדות יואל פלגי
"לתדהמתנו נודע לנו כי אייכמן שב לבודפשט בראש הפיקוד שלו והחל לארגן פינוי של היהודים מערבה , לכאורה לעבודת פרך בבניית קו ההגנה החדש בגבול אוסטריה , ולמעשה להשמדה. בטורים ארוכים, בקור העז הוליכו ברגל רבבות יהודים , ללא מזון וללא קורת גג ללינה בלילות . דיזנטריה וטיפוס החלו להתפשט בריכוזי יהודים אלה, וכל מי שחלה בדרך נורה. את הנכשלים ביתקו בכידונים וגוויותיהם הושלכו לצידי הדרך"
40,000 גברים ונשים יהודים יצאו לדרך של 250 קילומטר מבודפשט לגבול אוסטריה. 10,000 מהם מתו בדרך . איש לא דאג אף לקבור אותם . גוויותיהם המוטלות לאורך הדרך העידו שהנאצים אינם מוותרים על הגשמת "הפתרון הסופי" ולא ינוחו עד השמדת אחרון היהודים, גם כאשר הרייך שנועד להתקיים אלף שנה מפרפר פרפורי גסיסה. .
מקור : יואל פלגי, רוח גדולה באה, עם עובד, 1978
עדות נוספת
מסע בעקבות צעדת המוות מבודפשט לאוסטריה קלרה וולף שניצר Death March Concentration Camp in Lichtenworth ומחנה הריכוז LICHTENWORTH באוסטריה ( קישור)
רקע היסטורי
ב-8 בנובמבר 1944 התחילה צעדת המוות מבודפשט, וארכה חודש ימים. יותר מ-70,000 יהודים, גברים, נשים וטף נשלחו במסע רגלי אל גבול אוסטריה בליווי אנשי המשמר ההונגרים. אלפים נורו למוות בדרך ואלפי אחרים מתו ברעב, בקור ובמחלות. אלפי יהודים ניצלו בידי דיפלומטים של מדינות ניטרליות, כגון ראול ולנברג וקרל לוץ, שהוציאו יהודים משורות הצועדים, נתנו להם תעודות חסות וליוו אותם חזרה לבודפשט. מגבול אוסטריה המשיכו השיירות את דרכן בליווי משמר גרמני והגיעו למחנות ריכוז שונים, רובם לדכאו ומאוטהאוזן.
בסדרת מבצעים זו אספו הרשויות ההונגריות כ־80,000 יהודים מאזורים שונים במדינה, רובם מבודפשט, ליוו אותם ליווי מזוין בקבוצות של אלפים כל קבוצה בצעידה רגלית של כשבוע עד לגבול הונגריה-אוסטריה (מרחק של כ-170 ק"מ) ומסרו את אלה שנותרו בחיים לידי יחידות האס אס. שהמתינו על הגבול. שם, המגורשים אולצו לבנות ולבצר בעיקר את קו ההגנה נגד הצבא האדום על גבול הרייך (באזור הגבול ההונגרי-אוסטרי הנוכחי) ואלה ששרדו את הסבל, המצוקה, המחסור, המחלות והאומללות גורשו באביב 1945 למחנות הריכוז.
סיום צעדות המוות מבודפשט לאוסטריה
בנובמבר שלחו שגרירי כמה מדינות נייטרליות תזכיר לממשלת הונגריה על צעדות מוות אלה ועל הטיפול הלא אנושי בצועדים. ביניהם היה גם הממונה האפיפיורי. סלשי סבר לחשוב שמדינות אלה יכירו בשלטונו ולכן ב־20 בנובמבר הפסיק את הצעדות.
בהיעדר קיבולת מספקת של כלי רכב לתחבורה, הגירוש באמצעות צעדות המוות למעשה הושלם בסוף נובמבר. אייכמן מצא תקציב נוסף להובלת פלוגות שרות העבודה האחרונות ברכבות מבודפשט מערבה. מפעם לפעם נשלחו קבוצות קטנות נוספות גם לאחר מכן: "ב־11 בדצמבר הוצעדו כנראה אחרוני האנשים כ־1,200 אסירים לאורך כביש וינה. מספרם צנח ל 880 באזור קומארום בשל הוצאות רבות ותכופות להורג.". אחרוני אנשי פלוגות שרות העבודה מקושיצה הגיעו לגבול בסוף דצמבר. בזמן זה כבר שוחררה הונגריה ברובה על ידי הצבא האדום וטבעת הסגירה סביב בודפשט נסגרה בחג המולד.
אייכמן תכנן שמ-13 בנובמבר (בתוספת משלוח כ־27,000 יהודים לגרמניה בצעדות המוות עד אותו התאריך) יישלחו 2,000 עד 4,000 אנשים מדי יום לגרמניה, כלומר שיישלחו בסך הכול עוד 40,000 יהודים לגרמניה (67,000 ביחד). על פי נתוני קולונל הז'נדרמריה לאסלו פרנצי, בתקופה מ 6 בנובמבר 1944 עד 1 בדצמבר 76,209 מיהודי הונגריה נמסרו בגבול לאס. אס.". תעודת הזהות של המגורשים נלקחה מהם בדרך כלל והושמדו לפני יציאתם לצעדות המוות. אם הרשו להחזיק בתעודות אז נרשמו בהן רק מספר חברי הקבוצה ללא שם ונתוני לידה וכדומה, בטרם נמסרו לגרמנים. איש לא ציפה לשובם. מטרת הפיקוד הגרמני בצעדות המוות הייתה – לצד השגת כוח עבודה – להפוך את הונגריה ל"נקיה לחלוטין מיהודים". למטרה זו לא הייתה התנגדות מצד הממשל ההונגרי וזה עלה בקנה אחד עם כוונותיה של כמעט כל ממשלה בהונגריה במהלך המלחמה לא בגללם לא מומש הרעיון במלואו.
3