אנגימה ושמה מקס

סיכום ספרו המרתק של אברהם זיו-טל , סא"ל (מיל) , אנגימה ושמה מקס  ( הוצאה עצמית, 2013) .

סיפורו המדהים של צעיר שתכנן להיות מהנדס אבל החיים ייעדו לו מטרה אחרת לחלוטין – ריגול נגד הרייך השלישי .

הקדמה

ספר  מרתק זה חושף היבט אחר וזווית שונה, זווית הראייה של בחור יהודי, שהפעיל עבור הגרמנים רשת ריגול, שהייתה ככל הנראה הרשת הגרמנית החשובה ביותר, לאורך כל המלחמה.

שם הקוד שהגרמנים נתנו לרשת היה "מקס ומוריץ," "מקס" – מקור המדווח על המדווח על פעילות הצבא האדום ממקורותיו בברית המועצות,

"מוריץ"  – מקור המדווח על פעילות בנות הברית, בעיקר פעילות הבריטים במזרח התיכון.

הספר מגלה ומפענח, אט-אט, איך פעלה השיטה. כיצד, בתחכום, בעורמה ובסבלנות הצליחו אנשי "מקס" להטעות את הגרמנים, שוב ושוב, ולסייע משמעותית למפלתם.

לעיני הקורא עולה, נפרשת ומתפענחת, אט-אט, אחת התרמיות הגדולות, המורכבות והדרמטיות במלחמת העולם השנייה, שתרמה למפלת הצבא הגרמני בחזית המזרחית ולמהפך במהלך המלחמה.

 אודות המחבר אברהם זיו-טל (סא"ל מיל') :

נולד וגדל בשכונת מאה שערים, מצאצאי עליית תלמידי הגר"א, בן למשפחה מאושיות הקהילה החרדית. מילדותו ספג את ערכי המהות הליטאית – ללמוד, להעמיק, לתהות, לשאול ולחפש. בגיל 18 נטש והחליט להתגייס לצה"ל. שירת כקצין חי"ר, שפעל בצמתים חיוניים, שם למד שאנשים – הם שעושים את ההיסטוריה.

לאחר שירות רב-שנים, פנה לעולם ההייטק וביחד עם חברים מקהיליית המודיעין היה בין מניחי היסוד לחברות ומיזמים בישראל.
במהלך השנים, ומאז נחשף לסיפור המורכב של רשת הריגול "מקס ומוריץ", המשיך וחקר את תולדות הרשת ופעילותה, שעדיין היו, ברובם, עלומים.

לצורך המחקר, חיפש ונבר בארכיוני שירות הביון הבריטי, בארכיון הלאומי של ארה"ב, בארכיוני הוורמאכט בגרמניה, בארכיון הק.ג.ב במוסקבה ועוד. בנוסף, היה בקשר עם מקורות רבים ברחבי תבל, בין היתר, היסטוריונים מומחים במודיעין צבאי, ותיקי ה-CIA, וה-MI6, וכן, איתר ויצר קשר עם בני משפחות של אנשי הרשת היהודים.

בדרך זו, הצליח לפענח ולחשוף לראשונה את מערכת הקשרים הסבוכה שהקיפה, למעשה, את כל מדינות מערב אירופה. בנוסף, בעקבות המחקר הזה, ניתן לראשונה לזהות, לעקוב ולהבין את מהות התרמית וכיצד התפתחה והפכה לאחת ההונאות הגדולות של מלחמת העולם השנייה.
זיו-טל מגלה את כל השותפים והחברים ברשת, ביניהם יפנים, רוסים, אוקראינים ויהודים, שביחד ותוך סיכון, רקמו והובילו את הסיפור המרתק הזה.

  משפחתו של ריכרד קאודר

 ריכרד יוסף קאודר נולד בשנת 1900 למשפחה יהודית בווינה אוסטריה, אביו הי רופא בכיר שהגיע לדרגת קולונל בצבא האוסטרי ונטל חלק בקרבות הקשים של מלחמת העולם הראשונה .

האב ד"ר קולונל גוסטאב קאודר הסכים להתנצר כמו גוסטאב מאהלר כדי לעלות לדרגת קולונל בצבא האוסטרי.

ב1918 הסתיימה המלחמה. האב שב ממנה עם זיכרונות מהחוויות והמראות הקשים שעבר, בטיפול באלפי הפצועים ובמתים הרבים. כל אלה, השאירו עליו את חותמם.

אחרי מלחמת העולם הראשונה ובעקבות חוויותיו הטראומטיות כרופא בשדות הקרב , החליט האב לדבוק בפציפיזם ובדרך זו חינך גם את בנו .

בכל שיחה אתו חזר וסיפר על זוועות המלחמה, אך בעיקר על הצורך למצוא פתרונות אחרים למאבקי כוח בין אומות. האמונה הבלתי מתפשרת והדבקות בפציפיזם היו לאבני דרך בעיצוב אישיותו של ריכרד הצעיר.

ריכרד  קאודר החל ללמוד בפוליטכניקום בווינה. הוא סיים את לימודיו בשנת 1922 עם תואר "מהנדס מכני". כבר במהלך הלימודים התברר, כי הוא ניחן בדייקנות רבה, בעל ידי זהב וכישרון מיוחד במכניקה עדינה. הצעיר הנמרץ שכר דירה ב-Praterstrasse מספר 01 בווינה, והחל לעבוד בתחום האלומיניום, שנחשב אז לחדשני ביותר.  את זמנו החופשי בילה ריכרד עם חבריו במגרש של מועדון הספורט היהודי "הכוח וינה". עבור הצעירים היהודיים, המנסים לטפס בסולם החברתי, המועדון הוא מסגרת המסמלת את ההתרסה כנגד הסביבה העויינת תמיד ואת הגאווה ותחושת השיוויון. שני צעירים נוספים חברים במועדון: טדי קולק ואהוד אבריאל.

עם עליית הנאצים ולאחר פטירת האב , ניסה ריכרד לשכנע את אימו להגר עמו לאמריקה או לאנגליה , אך היא סירבה . כמו יהודים רבים האמינה לאורה קאודר כי בהיותה בעלת מעמד מכובד של אלמנת רופא-קולונל בצבא האוסטרי , אין לה ולבנה ממה לחשוש .נוכח סירוב האם המשיך ריכרד לפעול ולעבוד במפעלים שונים באוסטריה .

ריכרד קאודר  והרשת היפאנית

בקיץ 1938  מציג בפניו ידידו אוטו האטץ את מר מומוטארו אנומוטו – Enomoto Momotaro, עיתונאי יפני, נציג העיתון היפני הנודע מאיינישי שימבון  (Shimbun Mainishi) וידיד נפש, לדבריו, שהגיע לבודפשט. היפני, הדובר גרמנית רהוטה הופך גם לידידו הקרוב של ריכרד קאודר..

בהמשך הידידות  מספר לו אנומוטו שגם הוא למעשה פציפיסט, זאת מאז היותו כתב העיתון בננקינג ולאחר שראה במו עיניו את הזוועות – כיצד רצחו היפנים אזרחים סיניים, במה שנודע כ"טבח ננקינג"  1938 .

הוא המשיך וסיפר לו כי גילה שבמערכת העיתון חוסמים את הדיווחים שלו מסין וכי אין טעם לנסות ולהמשיך לדווח. יפן, לדבריו, הפכה בהדרגה למדינה מטורפת והוא לא מצא שם את מקומו. אירופה, לעומת זאת, כמרקחה, ומאוד מעניינת את הקוראים היפנים – הוא הצליח לארגן לעצמו משימה בשליחות העיתון לאירופה.

במהלך השנים, יתברר לקאודר שסוכנות הידיעות היפנית Domei – ארגון הגג של כתבי החוץ היפניים, הייתה חלק ממערך האיסוף המודיעיני של יפן ואנומוטו, כמו מרבית העיתונאים, נשלח לאירופה כדי ללקט מידע צבאי, כלכלי ופוליטי. בעתיד יתברר עוד, כי זו לא הייתה פעילותו היחידה. באירופה, בתקופה שלפני המלחמה, היו לאנומוטו יתרונות רבים והחשוב ביניהם – דרכון המאשר שהוא עיתונאי והמאפשר לו לנוע באופן חופשי בין בודפשט, וינה וברלין, מבלי שייעצר. היו לו ידידים בצמרת הגרמנית ודלתו של כל שגריר יפני באירופה הייתה פתוחה בפניו..

ה"אבווהר" – המודיעין הצבאי הגרמני מגייס את ריכרד קאודר

בשנת 1939 ה"אבווהר" – המודיעין הצבאי הגרמני בווינה מנסה לשכנע את ריכרד קאודר ואת ידידו העיתונאי היפאני  Enomoto לצאת לבולגריה על מנת להקים שם סוכנות ידיעות. סוכנות ידיעות זו אמורה היתה להיות הסוואה לתחנת ריגול.  

איש המפתח  לגיוס ולהפעלתו של  ריכרד קאודר  מטעם ה"אבווהר" – המודיעין הצבאי הגרמני בווינה, היה קולונל רודלף מרוגנה-רדוויץ.

חלק ממאמצי השכנוע של המודיעין הגרמני באו לידי ביטוי גם באיומים על אמו של ריכרד שהיתה יהודיה.

"אני מתחייב לך", הוא אמר, "בהן צדק של קולונל גרמני, שמעתה אני אחראי לשלומה. היא כמובן תישאר פה בווינה, כן? אבל איש לא יהין לגעת בה. מרגע זה, אתה איש שלנו ואנחנו שומרים עליה, ותוכל לבקר אותה בכל עת שתגיע לווינה". המסר היה ברור. האם נשארת בווינה, כבת ערובה בידי הגרמנים, תלויה לחלוטין בשיתוף הפעולה שלו איתם. הוא לא היה צריך לחשוב הרבה מעבר לכך. התשובה שלו הייתה מהירה: "אוקיי. מסכים.

למחרת היום הוא כבר צויד בדרכון גרמני חדש על שם פריץ קלאט – Klatt Fritz.  הדרכון מאשר לו לנוע באופן חופשי בין אוסטריה, הונגריה ובולגריה. נאסרה עליו  הנסיעה לטורקיה או לרומניה. הדרכון האוסטרי נלקח ממנו באלגנטיות – הם ישמרו עליו בכספת שבמשרד. איש הקשר שלו, כך נאמר, יהיה המיור רולנד פון-ואהל ולקריש.

בהמשך  מצליח  המודיעין הגרמני להרחיב את הרשת  שלו לגייס גם 2 גולים אוקראינים מפריז שהגרמנים היו בטוחים שהם ממתנגדי הסובייטים .

ריכרד קאודר נוסע וחוזר בין סופיה, בודפשט ווינה. ב-9 במאי  1940 הוא ארגן פגישה גדולה במשרדי ה"אבווהר" בווינה אליה הגיעו אנשי הקשר האוקראינים – הגנרל אנטון ואסילייביץ טורקול, מי שהיה גנרל בצבא האוקראיני ה"לבן" ושונא קומוניסטים ידוע, שמתגור באותה עת ברומא, לשם הגיע לאחר שנים של גלות בפריז. יחד אתו הגיע אחד מעוזריו הנאמנים – איליה לונגה (Longa llya) ששירת גם הוא עם טורקול וגם הוא שונא בולשביקים.

הפעילות מקבלת את שם הקוד מקס ומוריץ, לא פחות ולא יותר, על שם ספר הילדים "עלילות מקס ומוריץ" מאת וילהלם בוש, שהיה חביב על היטלר.

איליה לונגה  היה למעשה סוכן ק.ג.ב, שהושתל בארגונו של אנטון וסילייבץ טורקול ותפקידו היה להעביר מידע שוטף משגרירות בריה"מ בסופיה לידי קאודר.

בהמשך התברר כי רשת הריגול שהוקמה  ביוזמת  ה"אבווהר" , המודיעין הגרמני הייתה חלק מתכנית משותפת יפאנית-גרמנית להקים מערך מודיעיני מעולה בחלקים שונים של מערב רוסיה, בפינלנד, בליטא, לטביה, אסטוניה ופולין.

העיתונאי היפאני  Enomoto היה אחד מאיש מפתח ברשת הריגול הזו והגרמנים לא ידעו  כלל כי Enomoto הוא למעשה פציפיסט והק.ג.ב הצליח לגייס אותו עוד קודם לכן והוא הפך להיות סוכן כפול.

באמצע שנת 1940  הגיע ריכרד קאודר לסופיה שבבולגריה , כדי לנהל “ חברת יבוא ויצוא" שמשרדיה ברח' סקובולב 55 בעיר . בקומה העליונה פעלה תחנה ששידרה מידע שנאסף מדי יום למשרדי ה"אבווהר" בווינה

 בהמשך לפגישה שיזם העיתונאי היפאני  בנמל סלוניקי עם הגנרל נחום אייטינגון, (יהודי שהגיע לדרגה בכירה מאוד בשורות הק.ג.ב) התחוור לריכרד קאודר שהסובייטים עומדים מאחרי טורקול, לונגה והאוקראינים, ועליהם, כך הבין,  אפשר לסמוך.  ברור לו גם שאנומוטו היפאני ביחסים טובים מאוד עם כולם, כי כך הוא מצליח להשיג מידע חשוב לעיתון שלו. אנומוטו מילא תפקיד חשוב מאוד במערך האיסוף הסובייטי. זו, אגב, הייתה הסיבה האמיתית לבואו של גנרל נחום אייטינגון לפגישה עם אנומוטו  וריכרד קאודר בנמל סלוניקי.

כאמור, אנומוטו היה למעשה,  סוכן של  ה-ק.ג.ב – חפרפרת בתוך שירות הריגול היפני. אנומוטו מונה על ידי הק.ג.ב לרכז את הפעילות מול  אוקראינה .

מודל הפעולה הסובייטי היה זהה בהרבה מאוד מקומות:  כתבים זרים, עיתונאים, שמתוקף תפקידם יש להם דרכונים "טובים" עם יכולת לנסוע ולבקר בכל מקום, עם מצלמות שלא מעוררות חשד ועם תשובה הגיונית לשאלה "מה הם עושים כאן…"

לאנומוטו היו יתרון ברור. בזכות קשריו העיתונאיים הוא היה מקורב לצמרת הגרמנית, וכך, הייתה לו גישה למידע, לא רק על יפן, אלא גם על גרמניה. אנומוטו ניחן בכריזמה אישית והיה, לא רק נעים הליכות, כי אם גם רב קסם ובעל יכולת מופלאה ליצירת קשר מהיר עם כל מי שבא עמו במגע. הוא גם ידע היטב לשחק תפקידים שונים, וכך, הצליח להתחבב על כל הנציגים הרשמיים של יפן באירופה. העיתון שייצג היה מהחשובים שבעיתוני יפן, מה שהעניק לו מעמד ועוצמה.

אנומוטו הצליח לאסוף ולספק לסובייטים מידע רב ועדכני. לדוגמה, מידע על חברות גרמניות ששלחו אנשים ליפן, לסייע ליפנים בנושאים שונים.

 המודיעין הגרמני נופל במלכודת הדבש של הסובייטים

הגרמנים , שנתנו אמון  מלא בעיתונאי היפאני,  לא היה סיבה לפקפק בקאודר, האיש שבחר אנומוטו לעזור לו  בניהול הפעילות בסופיה.  גם  עובדת  היותו יהודי לא מדאיגה אותם, כי הם מחזיקים את אימו כבת ערובה בווינה.

 ב"אבווהר" (המודיעין הגרמני) מרוצים מאוד מהרשת שהתחיל להפעיל ריכרד קאודר בסופיה .  הדיווחים שהגיעו מרשת "מקס" נבדקו והוצלבו שוב ושוב ונמצאו נכונים ומדוייקים.

התעניינותם של הגרמנים במידע שסיפקה רשת "מקס הלכה וגברה  וככל שייחסו לו יותר ויותר חשיבות, כך הגבירו הסובייטים את שטף הידיעות שזרמו לתחנה בסופיה.

בסיועו של קולונל רודולף מרוגנה-רדוויץ , שהיה המפעיל האחראי על הרשת , הצליח  ריכרד קאודר לחלץ מווינה ומבודפשט עשרה יהודים , מכרים וחברים . כולם הועברו לעבוד בסופיה וכך ניצלו ושרדו את המלחמה . 

מכשול ושמו הקולונל אוטו וגנר

אנשי ה"אבווהר," מתייחסים ליהודי קאודר בכבוד רב , אבל המפלגה הנאצית דורשת  מהמודיעין הגרמני לשלוח לסופיה את הקולונל אוטו וגנר כמפקד שלוחת האבווהר בבולגריה , וגנר היה איש הנאמן עליה ,  דבר זה,  אמנם מקשה על ריכרד קאודר ואנשיו , אך בתחבולות שונות הם מצליחים להערים עליו.

הקולונל אוטו וגנר, אמנם קיבל הוראה מפורשת מאדמירל קנאריס, שלא להתערב ולא להפריע לפעילות של קלאט,( ריכרד קאודר ) אבל, בהיותו נאצי נאמן, הקשיב גם לקולות, שהגיעו מאנשי ה.SD- בעצה אחת עמם הוא החליט לבצע בדיקה חשאית. הבדיקה לא מצליחה לגלות שום דופי בפעילות רשת "מקס" .

הטעיית הגרמנים לגבי היערכות הצבאית של הסובייטים לקראת הקרב על מוסקבה  

הצבא האדום נערךלפי דיווחי "מקס," להילחם על מוסקבה. מרגע  זה, כל המידע ש"מקס" ישדר, במגוון עצום של הודעות, יעביר מסר אחד, ברור וחד משמעי: הצבא האדום סובל מבעיה קשה של כוח אדם – מחסור עצום בלוחמים. אין לצבא האדום בעיה של ציוד לחימה, יש טנקים מצוינים מדגם T-34 בחזית מוסקבה, וכן, מטוסים מאמריקה, אבל אין מספיק אנשים. רצף ההודעות שיגיעו מזירת מוסקבה בכל החודשים הבאים, יעסוק רק בבע יה זו, בכל פעם מהיבט אחר.

בעקבות דיווחים שוטפים אלו של רשת "מקס" על מצוקת כוח האדם של הצבא האדום  עלתה במפקדת הוורמאכט בברלין המסקנה, כי הסובייטים באזור מוסקבה קרובים לנקודת השבירה.

ב18-בנובמבר  1941 מדווח הרמטכ"ל הגרמני פרנק האלדר, כי נפגש עם הגנרל פדור פון בוק,  מפקד הכוח  של  הגזרה  המרכזית  ושניהם הגיעו  לאותה מסקנה: הסוביייטים נמצאים בסוף הדרך, אין להם יותר כוח אדם להילחם.

ב5- לדצמבר מדווח האלדר: "האויב הגיע לשיא! אין לו יותר משאבי כוח אדם!!"

גם בדיווחים אחרים שקאודר העביר ואשר עסקו בנושאי הפרטיזנים "הושחל" ה-"מחסור בכוח אדם."

אברהם זיו–טל מדגיש בספרו כי למעשה המשאב היחיד שעמד לרשות הצבא האדום לכל אורך שנות המלחמה, ואשר לא חסך בו כלל, היה המשאב האנושי – מיליוני חיילים שגויסו ונלחמו.

מערך ההונאה שפרסו הסובייטים היה  חייב לשמר את מעמדו של הסוכן כמקור חשוב בעיני הגרמנים וצריך לתת לו מידע טוב ממקומות אחרים. לסובייטים לא הייתה כל בעיה בנושא. הם החלו להעביר באמצעות רשת "מקס " וריכרד קאודר מידע אמיתי ומהימן על  הבריטים  במזרח התיכון.

באופן חד פעמי , מסרו מידע אמיתי לפני פעילות מבצעית .

במרס , 1942 דיווח “ מקס" לגרמנים על מתקפה צפויה על חרקוב . הגרמנים התכוננו וסיכלו את המתקפה “מבצע פרדריקוס . " אלפי חיילים של “ הצבא האדום" נפלו בקרב הזה . ה"אבווהר" חגג את נצחונו , ו"מקס" היה לשם דבר  מבחינת הצבא הגרמני בחזית המזרחית .

 ההטעייה בסטנלינגרד

"מקס" מספק כל הזמן מידע שמבסס את התחושה של הגרמנים, שאין כמעט שינויים  בגזרת סטלינגרד ואין ממה לחשוש. הגרמנים שוכנעו שהבולשביקים מרכזים את כל המאמצים והאמצעים להגן  שוב על מוסקבה. לפיכך, הגרמנים ממשיכים במתקפות על סטלינגרד ועל שדות הנפט.

הדיווחים של "מקס" נבדקים על  ידי הגרמנים  ונמצאים מדויקים,  ומבססים  שוב את מעמדו  של קאודר, כמקור אמין הבקיא בכל הנעשה. הגרמנים לא יכלו לוותר על מקור שכזה.

תחנת מקס"  ממשיכה להזרים לברלין מידע ועדכונים, שרק הגרמנים ידעו שהם אכן דיווחי אמת מדויקים, ומכאן הם מסיקים, שוב ושוב, שמדובר במקור מעולה. כך ממשיכים הסובייטים למצב ולבסס את "מקס" כמקור מיוחד וחשוב.

במשך 45 יום היו הגרמנים משוכנעים שכל הכוחות הסובייטיים נמצאים באזור מוסקבה .

ההפתעה הגיעה כאשר התברר להם שכוח עצום , בלתי צפוי , הגיע והכניע את הארמיה השישית של פאולוס בסטלינגרד . הביטחון של הגרמנים בכך שכל הכוחות הסובייטיים נמצאים באזור מוסקבה נבע גם מכך שמאות דיווחים של “ מקס" על מיקומן של דיוויזיות סובייטיות תאמו בדיוק את דיווחי) KONA- לגרמנים היו 17 גדודי  , KONA להאזנה שהתפרסו על פני כל החזית , ובאמצעותם אותר וסומן כל משדר רדיו סובייטי ומיד גם האזינו לו . כך הייתה לגרמנים תמונת מצב יומית , מדויקת , על הפריסה וההיערכות של “ הצבא האדום" בכל הזירות ).

רשת "מקס" מצליחה להטעות את קצין המודעין הגרמני הבכיר קולונל ריינהרד גהלן

רשת "מקס" מצליחה להטעות את הקולונל ריינהרד גהלן, קצין המודעין הבכיר והוא  הוציא הודעה מפורטת לכל הכוחות והמפקדות הגרמניות של הוורמאכט בחזית המזרחית להתכונן למתקפה גדולה של הצבא האדום באזור וורונז'ץ.

כאשר גנרל פאולוס בא להגיש את כתב הכניעה של הארמיה השישית בסטלינגרד הוא פוגש במרשל רוקוסובקי. הוא מופתע באמת. "הייתי בטוח שאתה בכלל במוסקבה…"

גנרל רוקוסובסקי, מגולח ולבוש מדי אלף, לכבוד הצילום ההיסטורי, חייך בשקט …….

גדודי הKONA של הגרמנים ורשת "מקס"  

הנושא העיקרי בספר המרתק של אברהם זיו-טל הוא נושא המודיעין הגרמני עם גדודי   KONA(כולם מכירים היטב את ספורי האניגמה והלורנץ אבל מעטים יודעים על ה KONA).

הגרמנים הצליחו לפתח מערך איכון מדהים – הם ידעו לאתר מקומם של כוחות צבא עם מכשירי רדיו . היום כולם מדברים על איכון של אנשים עם מכשיר טלפון נייד אז זו היתה פריצת דרך עצומה.

בכל החזית המזרחית אין תשתית טלפון והם ידעו בדיוק לאתר היכן ממוקמת כל דיוויזיה רוסית וזה היה המפתח להצלחה שלהם.

הסובייטים לא יודעים את זה , ורק מהבריטים הם מתחילים לקבל מידע והם מחפשים דרך להתמודד .

בהתחלה בקרב על מוסקבה הם מכניסים לחזית 17 דוויזיות בלי מכשירי רדיו והגרמנים מופתעים.

אחר כך זה חוזר בסטלינגרד – בקורסק – בבגרטיון ובקרבות רבים נוספים

הסובייטים  מצליחים ליצור מצגי שווא ולהחביא את הכוחות התוקפים עד לרגע האחרון .

הרשת של "מקס" היא רשת שהקימו היפאנים עבור הגרמנים בסוף 1939 אחרי הסכם ריבנטרופ מולוטוב ותפקידה היה לאסוף מודיעין על הנעשה באוקראינה.

במהלך המלחמה היא מלאה תפקיד חשוב מאד בעיני הגרמנים מפני שהיא הביאה מידע דומה מאד למה שהשיגו  באמצעות גדודי הKONA

כל דיווח של ריכרד קאודר – "מקס" שתמך במידע של הKONA זכה מיד להערכה  עצומה של הוורמאכט , הצבא הגרמני.

הרשת היפנית פעלה כשקדקד שלה בשטוקהולם והיו לה שתי שלוחות:

א. אחת פעלה בצפון ארופה ואחת בדרומה.

ב. הרשת של מקס היא הרשת בדרומה.

מהרשת הצפונית אנו מכירים יפאני אחד שהיה נציג בקובנה והציל אלפי יהודים – והוא סוגיהארה

מערך ההונאה– ה"מסקירובקה" – של הצבא האדום

אחרי המלחמה פרסמו גנרלים סובייטים  זיכרונות. בכל הפרסומים היה שזור מערך ההונאה- ה"מסקירובקה" – של הצבא האדום, אבל איש מהם לא ממש ירד לפרטים. הם רק ציינו שהפעילו מערך הונאה מתוחכם, שהצליח. בנוסף, פרסמו שהמערך נוהל ונשלט כולו על ידי הסטבקה, דהיינו, על ידי מערכת מסודרת מרכזית ולא ביוזמות מקומיות של מפקדים.

לקראת מתקפה באזור מסוים, החליטה הסטבקה שיש צורך להונות את הגרמנים ולגרום להם לפצל את כוחותיהם ולהתכונן למתקפה שעשויה להגיע מכמה מקומות. לצורך זה, בחרה הסטבקה בתכנית פעולה, המבוססת על אימיטציה – מצגים מטעים באזור מסוים,  כדי שהגרמנים יהיו משוכנעים,  שיש שם, למשל, פרישה מסיבית  של כוחות הצבא האדום, כמו למשל, פרישה של דיוויזיית שריון.

במהלך המלחמה למדו הסובייטים להפעיל מערכי אימיטציה מוצלחים מאוד בשני תחומים בעיקר: דיוויזיות טנקים, שכולם "דמה," ושדות תעופה שכולם "דמה." כאשר מסתיים שלב ההתמקמות, מתחילה יחידת הרדיו לפעול והגרמנים כמובן קולטים את השידורים ומסמנים לעצמם שבטליון חדש הצטרף לזירה.

הגרמנים הלכו שולל ולא גילו אפילו מתקן  אחד.

בשנים האחרונות, התפרסמו מחקרים הטוענים כי הסובייטים הצליחו להונות את הגרמנים במאות  מתקפות אזוריות ועוד כמה עשרות הצלחות הטעיה ברמות זירה, כמו מוסקבה וסטלינגרד. היקף מבצעי ההונאה, שביצעו בנות הברית במערב אירופה, ככל שהצליחו, אינו דומה כלל להיקף הביצוע של הסובייטים.

ריכרד קאודר עובר לבודפשט

במהלך פגישתו עם קצין המודיעין הגרמני הבכיר קולנל מרוגנה-רדוויץ, הוא סיפר לו כי בביקורו אצל אימו,  בוינה מצא כי בריאותה הולכת ומתדרדרת וההצקות של הגסטאפו נעשו תכופות ביותר, וכי היא כבר לא ישנה בלילות. הוא היה מודאג מאוד. מרגונה-רדוויץ הציע, במחווה של רצון טוב, כי הוא יאפשר לאימו לעבור ולחיות אתו בבודפשט.

ריכרד קאודר ובת זוגו איבי עברו להתגורר בבודפשט, ברחוב 13 .Panonia  אמו של ריכרד לאורה קאודר, מלווה בקולונל פון-ואהל לקריש הגיעה אף היא ברכבת לבודפשט. קולננל מרוגנה-רדוויץ, קצין המודיעין הבכיר,  קיים את הבטחתו. מעתה התגוררו איבי וריכרד ביחד עם האם.

 הדחת גנרל קאנריס , איום חדש על מעמד של ריכרד קאודר

בעקבות הדחת גנרל קנאריס , מפקד האבווהר , המודיעין הגרמני , ע"י היטלר חלו שינויים שאיימו על מעמדו של ריכרד קאודר. את הארגון הענק של ה"אבווהר" העביר הפיהרר לאחריותו של הימלר, ראש המערך הנאצי.  כך,  שלטה מעתה המפלגה הנאצית בארגון  המודיעין  של הוורמאכט .  

גנרל שלנברג הנאצי החליט להקים צוות בדיקה. הוא עצמו הגיע לביקור במשרדים בבודפשט,  לראות במו עיניו את הפעילות. הוא התרשם שהכול פועל היטב, שהמערכת יעילה מאוד ומסודרת למופת. בזיכרונותיו, שכתב אחרי המלחמה, לא הזכיר שלנברג את מה שהוא ידע מהימלר, שכל הפעילות של "מקס ומוריץ" היתה למעשה של היפנים ו"היהודי" הוא  חלק ממנה. 

בשלב מסויים שקלה המפלגה הנאתית להפסיק את פעילות רשת "מקס" אך מפקדי הצבא הגרמני התנגדו . גודריאן חרץ את הדין: "הרשת היא החשובה ביותר שיש. כל פגיעה בה היא אקט קרימינלי."

המשך ההטעיה  ע"י  " מקס"  

במהלך אפריל 1944 דיווח "מקס" לגרמנים על היערכות של הצבא האדום במזרח אוקראינה. בדיווח מסר כי עוד ועוד דיוויזיות שריון הולכות ומתפרסות מזרחית לקייב, בטווחים של 411-120 ק"מ. למותר לציין, שכל הדיוויזיות הללו היו "דמה."

בכולן חזר סיפור המעשה הרגיל: כוח הנדסה סובייטי הגיע לשטח לבדוק עבירות ומיקוש. הכוח ההנדסי דיבר בקשר והגרמנים קלטו ואתרו. אחר כך, הגיעו דיוויזיות הטנקים, בדרך כלל ברכבות, עד לנקודה ממנה ירדו ונכנסו לאתר הפרישה. גדודי האימיטציה היו כבר מתורגלים היטב וביצעו מלאכה נקייה. לגרמנים  הלכה והצטיירה, כביכול ,תמונה ברורה.

בעקבות הדיווחים המטעים של "מקס"  החליטו  הגרמנים בסוף אפריל להוריד עוד  תשע  דוויזיות  שריון  מהכוח  המרכזי  אל  הגזרה  הדרומית.  ברור  היה  להם, שהמתקפה של הצבא האדום של הקיץ הקרוב תהיה באוקראינה לעבר הבלקן ומפקד הכוחות בדרום, גנרל פון מנשטיין נערך בהתאם.

לקראת סוף המלחמה הגרמנים העבירו את כל עובדי
המשרד של "מקס"  לווינה, מרחק של כשעה נסיעה, בסך הכול. שם הוכנסו לכלא ונחקרו. הגרמנים שחקרו את ריכרד קאודר היו עוינים מאוד ורצו לדעת, שוב ושוב, מהיכן קיבל את המידע ומה  היה הקשר שלו  ל"בנדיטים הבריטיים." הם בכלל לא העלו על הדעת שתחנת "מקס" דיווחה  למעשה לסובייטים .

החוקרים הנאצים לא הצליחו לשבור את ריכרד קאודר ותבוסת גרמניה הופכת אותו לאיש חופשי , אבל אז הגיעו חוקרי המודיעין של הצבא האמריקאי והבריטי.   

אחרי המלחמה המודיעין האמריקאי והמודיעין הבריטי ממשיך לחקור את ריכרד קאודר , אך גם הם לא מצליחים לגלות בוודאות את הקשר לסובייטים.

ריכרד קאודר סיפר לבריטים סיפור אחד ולאמריקנים סיפור אחר. הוא ככל הנראה ידע, שאין שיתוף פעולה ממשי בין שירותי המודיעין של שתי המעצמות – לפחות לא ברמה הנמוכה של דרג השדה – ולא חשש שאולי יערכו השוואה ויבינו.

אחרי המלחמה

במהלך 1946 הגיעו לווינה שני צעירים מארץ ישראל , טדי קולק ואהוד אבריאל . הם פגשו את ידיד נעוריהם הארי-פיטר סמולקה , שחזר כתום המלחמה לאוסטריה ושימש כשליח “ הלונדון טיימס" בווינה . קולק שיתף את סמולקה בחיפושיהם אחרי נשק עבור היישוב העברי בארץ ישראל , וזה חיבר אותם עם קאודר ידידו , ששוחרר זמן קצר קודם לכן מחקירה ארוכה של הבריטים והאמריקאים .  ריכרד קאודר הרים את הכפפה והיה לאיש שבזכותו נסללה הדרך לעסקת הנשק הצ'כית שהצילה את מדינת ישראל אחרי האמברגו שהטילו האמריקאים בדצמבר  1947.

במהלך השנים ריכרד קאודר המשיך למכור מידע לגנרל גהלן, שעבד עתה עבור האמריקאיים ומעת לעת, נפגש בברלין עם ידידו,  הגנרל  טורקול.  טורקול עצמו  פעל בעיקר  ממינכן  ומעסיקיו הבריטים היו בהחלט מרוצים. קאודר, יהודי-פציפיסט עם אהדה לבולשביקים, ומי שהיה ספק המידע העיקרי של גהלן, התגורר עם רעייתו באוסטריה .

אברהם זיו-טל שואל בספרו המרתק אם ריכרד קאודר היה כל כך מוצלח לרוסים מדוע לא  חלקו  לו  כבוד  אחרי  המלחמה?  מדוע לא  פרסמו  את תרומתה של הרשת להצלחתם?

בין התשובות שנותן אברהם זיו-טל בספרו המרתק :

"בהיבט הסובייטי, קאודר אינו איש המפתח. קאודר ופעילותו הם כיסוי מצוין לפעילות של אנומוטו.היפאני  אם יודו הרוסים שקאודר היה איש שלהם מיד יבינו כולם שאנומוטו היה שלהם. הם מסתירים את אנומוטו כסוכן מרכזי שלהם  לאורך שנים רבות"

ריכרד קאודר נפטר משבץ באוסטריה בשנת 1960 . בן 60 היה במותו .

יהי זכרו ברוך !

למעלה מ-12 שנה הקדיש  אברהם זיו-טל (סא"ל מיל' ) למחקר  שלו על “ מקס " וריכרד קאודר מסופיה , ותרומתו להבנת פעולת מערך ההונאה של הסובייטים במלחמת העולם השנייה נחשבת פריצת דרך מחקרית בחקר ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בעולם.  

אברהם זיו-טל , סא"ל (מיל) , אנגימה ושמה מקס  ( הוצאה עצמית, 2013) .

5