סקירת ספר חדש
אריה רונה . המוצא אל הים, היהודים וה-MARE NOSTRUM
עורכת : גיל בן משה
הוצאה לאור : חנות הספרים (בן ציון בן-משה), כפר סבא, 2015
ספרו החדש של ד"ר אריה רונה (תא"ל מיל' בחיל הים, ראה קישור כאן ) הוא אחד המחקרים המעמיקים שנכתבו על העת העתיקה במזרח הקרוב, התחום הימי והקשר של היהודים בעת העתיקה אל הים.
רוב ספרי ההיסטוריה שנכתבו על העת העתיקה בארץ-ישראל וברומי העתיקה מתייחסים בעיקר להיבטים מדיניים , הלכתיים או צבאיים , ונוצר אצל המתעניינים בתקופה ואצל שוחרי הדעת חסך מבחינת הבנת הזיקה שבין המסחר והמהלכים הצבאיים והמדיניים. ספרו החדש של ד"ר אריה רונה משלים חסך זה ומציג בפנינו במבט משולב את החקלאות , הכלכלה וחיי היום-יום בארץ-ישראל (ובמידה מסוימת גם ברומי העתיקה) באמצעות חקר הנתיבים הימיים, הסחר הימי והכלכלה באותה תקופה.
באמצעות חקר נתיבי הסחר הימי והתחום הימי אנו לומדים בצורה מרתקת על האינטרסים של מנהיגי העת העתיקה כגון הורדוס , החשמונאים ומנהיגי תקופת המשנה אותם מניעים שיקולים של חקלאות , כלכלה ומסחר לא פחות מאשר שיקולים מדיניים וצבאיים.
"המוצא אל הים" הוא ניסיון ראשון מסוגו הבוחן את יחסי הגומלין בין היהודים ובין הים באופן מקיף ולאורך תקופה ארוכה, החל מימי החשמונאים ועד שלהי תקופת התלמוד .
מה היא תפיסת הים של היהודים בתקופות אלו ? האמנם נהגו יהודי ארץ ישראל להפליג בים ?, ואם כן , באיזו תדירות : האם הימאים היהודים היו בקיאים בענייני הקלימטולוגיה : האם ידעו לבנות אוניות : האמנם הכירו היהודים את שיטות הניווט בלב ים? מה הייתה גישתם של ממשלי הורדוס ואגריפס הראשון לנושא הים וההפלגה בו? האם המקורות הספרותיים הדנים במסעות הים של היהודים , תואמים את הידוע ממקורות רומיים ונוצריים , ומן הממצאים הארכיאולוגים אודות הספנות הקדומה ? על כל השאלות המרתקות האלו עונה הספר "המוצא אל הים" באופן בהיר ומרתק .
ד"ר אריה רונה , איש חיל הים לשעבר ומנהל רשות הספנות והנמלים , כתב מספר מאמרים הנוגעים להיסטוריה של חיל הים . ספר זה מבוסס על עבודת דוקטורט שנעשתה באוניברסיטת בר אילן בשנת תשע"ב .
החשמונאים וחידוש המוצא אל הים
ערי החוף היווניות והערים הפיניקיות העתיקות בחופי הים התיכון התבססו היטב במשך מאות שנים ומנעו את הקשר בין הים התיכון וממלכות יהודה וישראל.
בימים שקדמו להתקוממות החשמונאים ולגזרת אנטיוכוס הרביעי , לא הייתה ליהודי הבית השני, זיקה ברורה אל הים.
כמאה שנים הייתה המדינה החשמונאית בעלת שלטון עצמאי. זו הייתה תקופה של עצמאות מדינית שעמדה בלחץ שכנותיה באופן מתמיד. תקופת החשמונאים, בניגוד לתקופות קודמות, התאפיינה בשאיפה להגיע לקו החוף ולקיים גישה חופשית למשאב האסטרטגי , הכלכלי והמדיני שעמד לרשותם והוא הים. החשמונאים נוכח האיומים מצד שתי מעצמות ימיות הסלווקים והתלמיים נאלצו לפעול לכיבוש החוף .
הצורך ביצוא חקלאי
לאפרסמון שגדל באזור יריחו ועין גדי הייתה חשיבות רבה. מטעי האפרסמון היו בדרך כלל בידי השליטים ותפוקתם יוצאה אל מחוץ לארץ-ישראל. כמו כן , פרחה בארץ-ישראל תעשיית היין שגם היא יוצאה דרך הנמלים. כך שהשליטה על המוצא לים הייתה חשובה כבר בימי שמעון ויוחנן הורקנוס. כיבוש החשמנואים הביא להימצאותן של עתודות קרקעיות רבות בידיים יהודיות, במיוחד כיבושיו של אלכסbדר ינאי שהובילו להתיישבות חקלאית של יהודים בשפלת החוף.
כיבוש יפו ע"י שמעון החשמונאי היה נקודת מפנה בקשר שבין היהודים בארץ-ישראל והים. קביעתה של יפו, באופן מפורש , כנמל מוצא לאיי הים, מרמזת באופן חד וברור על קשרים מסחריים בין החוף הארצישראלי לבין ארצות הים-התיכון ואולי מרמזת גם על הקשרים עם תפוצות יהודיות באזור הים-התיכון. ביפו פעל הנמל העיקרי של יהודה , יש תיאורים היסטוריים לגבי נמל יפו כמקום מקלט או מקום מושבם של שודדי –ים, שייתכן והועסקו על ידי החשמונאים ככוח ימי.
כאמור, מרד החשמונאים קירב את החשמונאים ואת יהודי הארץ לאזור החוף (הפארליה) . תוצאות המרד, בחלקן היו ישוב ערי החוף והנמלים, והרחבת גבולותיה המצומצים של מדינת יהודה . עדויות אפיגרפיות ועדויות אחרות יש בהם כדי להצביע על עיסוקם הימי של החשמונאים וזיקתם אל מישור החוף , אך קשה לקבוע את ממדי זיקתם לים ולסחר הימי .
השליטה באזור החוף היhתה המשך למדיניות שנקטו החשמונאים. המוצא לים היה בעל חשיבות באזור שמצפון ליפו , למטרות המסחר וכן לקשר עם התפוצות היהודיות , בעיקר עם מצרים.
מדינת החשמונאים גבלה בשתי מעצמות ימיות :מצפון הסלווקים ומדרום התלמיים, לכן החשמונאים נחשפו לעוצמה הימית , הצבאית והכלכלית של שכניהם, אך רק בימי שלטונו של אלכסנדר ינאי ( 76-103 לפני הספירה) הורחבה השליטה החשמונאית למישור החוף מרפיח בדרום ועד לדור בצפון. למרות מאמציהם לא עלה בידי החשמונאים לפתח עוצמה ימית, במיוחד לאחר שפומפיוס הרומאי סיפח את סוריה והחל בהכרעת שודדי הים בשנת 64 לפני הספירה.
שוד ימי בתקופה החשמונאית
השוד הימי בים-התיכון במאה הראשונה לפנה"ס היה חלק מהשיטה הכלכלית. שליטים של ערי מדינה השתלטו לפרקים על שודדי הים או שיתפו איתם פעולה, למטרותיהם הכלכליות.
לרוב, הופנה השוד הימי נגד אוניות שנשאו סחורות יקרות, אך לעתים קרובות נשכרו הפיראטים ככוח צבאי להגנת ערי המדינה. במאה הראשונה לפני הספירה, עוצמת השוד הים היתה כה גדולה עד כדי סיכון בטחונה של האימפריה הרומית.
לרומא לא נותרה ברירה אלא לפעול נגד שודדי הים. לאחר מאבקים בסנאט , מונה פומפיוס בשנת 67 לפנה"ס, לפקד על כוח ימי ויבשתי שמנה 120,000 חיילים , 500 אוניות ו-5000 פרשים.
לבסוף הצליחו הרומאים להביא להכנעת שודדי הים.
החשמונאים הואשמו על ידי הרומאים כי העסיקו שודדי ים, האשמות אלו מצד רומא היו כאות אזהרה ליורשי ינאי, ולכן פעילותם הימית פחתה מאד לאחר כיבוש סוריה בידי פומפיוס.
יתכן כי אלכנסדר ינאי השתמש בשירותיהם של שודדי הים למטרותיו הצבאיות והכלכליות. אפשרות נוספת היא כי בתקופה בה רדף פומפיוס אחרי שודדי הים במזרח התיכון בין השנים 66-67 לפנה"ס , מצאו אלה מקלט בחופי ארץ-ישראל ובנמל יפו, מבלי שעלה בידי הצי הרומי להטביעם.
שליטת החשמונאים במישור החוף היתה קצרה יחסית ולא איפשרה פיתוח. מישור החוף נקרע בידי פומפיוס עם כיבוש ארץ-ישראל בשנת 63 לפנה"ס, והישוב ההלניסטי חזר לשלוט בערים אלו .
הורדוס וחידוש המוצא אל הים
בשנת 37 לפני הספירה , משביסס הורדוס את מלכותו והשתלט על ירושלים, ראו בו הרומאים בעל ברית. השליטה על ארץ-ישראל כולה ועל מישור החוף, אפשרה להורדוס לפתח מדיניות חדשה עם הפנים לכיוון הים.
הלחם היווה מרכיב חשוב בכלכלת תושבי ארץ-ישראל, כשם שהיה מרכיב חשוב בכלכלת בני רומא. חשיבות גדולה נודעה ליכולת האספקה הסדירה.
להובלת כמויות גדולות של חיטה היה צורך באוניות סוחר גדולות אשר שועבדו, בדרך כלל , להובלת החיטה לרומא ממצרים, צפון אפריקה וסיציליה . בארץ-ישראל, שסבלה באופן קבוע מבצורת ולא היה בה נמל עמוק מים לפריקת החיטה, נאלץ הורדוס לפרוק את החיטה בנמל יפו, שלא היה נמל עמוק מים.
שיקולים אסטרטגיים , מדיניים וכלכליים הובילו את הורדוס לקבל החלטה לבנות נמל עמוק מים בקיסריה. הצורך ביבוא חיטה לארץ ישראל דרך הים , היה לאחד השיקולים החשובים והעיקריים שעמדו לנגד עיניו בהחלטה זו.
בשנת 24, לפנה"ס , לאחר הרעב הגדול בארץ-ישראל, אשר נמשך שבע שנים רצופות , גמלה בליבו של הורדוס החלטה לבנות את נמלה של קיסריה היא סבסטוס. היתה זו החלטה אסטרטגית שבין מניעיה העיקריים היה הרצון לאפשר אספקת חיטה לארץ-ישראל בנמל עמוק ים. אלו היו ימי פריחת הסחר בים-התיכון, תחת הנהגתו של אוגוסטוס.
בתקופה הרומית והביזנטית היו בארץ ישראל כ-2 מיליון תושבים . התצרוכת לנפש הוערכה ב35 ק"ג לנפש לחודש, כלומר כ400 ק"ג חיטה לשנה לאדם. לא"י כולה נדרשו כ12-5 מיליון טון חיטה.
שנת 24 לפנה"ס , הייתה , כאמור, שנת בצורת קשה מאד, עד כדי ערעור מעמדו של הורדוס כשליט. מצב זה , המפורט על ידי יוסף בן מתיתיהו, היה הגורם המכריע, להערכת ד"ר אריה רונה , בהחלטת הורדוס לבנות נמל עמוק מים כדי לספק תבואה ומזון שוטפים לתושבי ארץ-ישראל. פריקת אוניות תבואה במעגנים פתוחים לאורך החוף , כמו יפו, מגדל שרשון ואשקלון, הייתה בבחינת הימור. הסיכוי כי כלי השיט הקטנים יותר, שפרקו את החיטה בשקים או בתפזורות, יינזקו והחיטה תאבד לאוכלוסייה שהייתה ממילא על סף יאוש, היה גדול.
הורדוס ראה גם את החשיבות בפיתוח המסחר הימי בארץ-ישראל ואולי אף ביקש להוות גורם מתחרה לנמל אלכסנדריה ששימש פתח לים-התיכון, ולסחר המזרחי של הים האדום והאוקיאנוס ההודי. את הים-התיכון, הכיר הורדוס היכרות בלתי אמצעית. בימי חייו הפליג שש עד שבע פעמים לרומא ולאיי יוון. יחסי ידידות קרובים היו בינו לבין אגריפה, המשנה לקיסר, אדם רב השפעה, אסטרטג ימי שהביא לניצחון בקרב אקטיום בשנת 31 לפנה"ס ואדריכל מוכשר.
הורדוס הבין את חשיבות הים, הן מבחינה מדינית והן מבחינה כלכלית. קשריו המדיניים והאישיים היו בדרך הים ולכן היתה השפעה מדינית על יוזמתו לבניית נמל קיסריה. ניתן לומר בוודאות, כי בימי שלטונו של הורדוס החל תהליך שילוב של ארץ-ישראל בכלכלת רומא וכלכלת הים התיכון .
ידידותם של הורדוס ואגריפה, היה בה כדי לקדם את בניית נמל סבטוס. אגריפה, אדריכל בזכות עצמו והמשנה לקיסר, ראה בהורדוס בעל ברית שיביא תועלת מרובה לרומא בזמן קבלת ההחלטה לבניית הנמל. ללא הסכמתו של אגריפה וברכתו של הקיסר אוקטביינוס , לא יכול היה הורדוס להתחיל במלאכת בניית הנמל . הצי הרומי במבנהו החדש, לאחר קרב אקטיום, צריך היה לשמור על קווי הסחר, להעביר כוחות ולשמור על קשר יעיל בין רומא לחלקי האימפריה . ולכן , נמל קיסריה – סבטוס, יכול היה להיות חוליה נוספת ומחזקת באותו מערך נמלים שנועד לשרת את הצי האיפריאלי הרומי , ולמרקוס אגריפה היתה השפעה רבה על תפיסה זו.
בין יתר הסיבות לבניית נמל קיסריה היה צורך בנמל אשר ישמש כנמל מקלט ועגינה לאוניות החיטה בדרכן מאלכסנדריה לרומא. רומא נזקקה ליבוא חיטה וחלק מן המזון העיקרי לתושביה הגיע ממצרים. כלי השייט הרומאיים שהיו הגדולים והמהירים באוניות הסוחר, הפליגו בדרך כלל, בראשית העונה ( מרץ-עד אוקטובר) למצרים.
שליש מהחיטה שיובאה לרומא באה ממצרים ועברה מול חופי ארץ-ישראל בדרכה לרומא, כך שלנמל קיסריה , ובמידה פחותה, לנמל יפו , הייתה חשיבות אסטרטגית.
קיסריה, הבנויה על נתיב השייט המזרחי, יכולה לשמש בשעת צורך כנמל מפלט בסערה או כמעגן לשהיית חורף ( הספינות הרומאיות לא הפליגו בדרך כלל בחורף) .
בניית נמל קיסריה –סבטוס , היוותה פריצת דרך טכנולוגית. היא ביטאה את יכולותיו היחודיות של הורדוס כשליט וכאדריכל. הנמל היה הישג טכנולוגי לתקופתו , למרות שתוחלת חייו היתה קצרה. נמל סבטוס נבנה בשיטת בנייה חדשנית לתקופתו על פי הנחיותיו של הארכיטקט הרומאי ויטרוביוס. נעשה שימוש בחומר מיוחד של מלט תת-מימי. שיטת הבנייה, שבה תבניות עם טוף ו"המלט הימי", שימשו כיסודות לשובר הגלים, היו חידוש בבניית נמלים. התבנית שנגררה למקומה ולאחר מכן הושקעה על ידי הרטבת חומר הבנייה , מילאה את החסר באבני בנייה גדולות שהיו קשות לשינוע.
מפעלי הבנייה בכלל ,ונמל סבטוס -קיסריה בפרט, מומנו מכספו של הורדוס בלבד. עושרו של הורדוס היה רב והיה ביכולתו להוציא הוצאות כספיות גדולות על מפעלי הבנייה בארץ ובתוכם גם נמל קיסריה.
עד כמה התפתחה כלכלת ארץ-ישראל כתוצאה מבניית נמל קיסריה ?
ההערכה היא כי נמל קיסריה היה גדול מדי עבור כלכלת הארץ. תקוותיו של הורדוס להטות את הסחר מאלכסנדריה לא התממשו , גם מבחינה אסטרטגית כשל , רומא לא עשתה שימוש בנמל לצרכים צבאיים ובעיקר לא במלחמתה נגד הפרתים. יחד עם זאת , הרומאים קידמו מאד את הכלכלה בארץ ישראל והמזרח התיכון.
רובה ככולה של הכלכלה הרומית התבססה על מוצרים חקלאיים. הרומאים יצרו מרחב גיאוגרפי שבו שלט מטבע אחיד ומיסים נמוכים, גורמים שעודדו סחר ימי. בין הסחורות שהובלו בים, היו גם דברי מותרות וחיטה לטווחים ארוכים. לכן, היהודים בארץ-ישראל החלו להיות מעורבים בתנועה הימית ובסחר הימי. תנועה זו הופסקה בימי החורף .
מעורבותם הגדלה של היהודים בסחר ימי או בפעילות ימית , שובשה עם מות הורדוס. מעמדה האוטונומי של הארץ חדל מלהתקיים, מלחמת החורבן ומרד בר-כוכבא, מנעו במידה רבה, מן היהודים לחיות באזור החוף הנשלט כעת בידי זרים.
האם היה להורדוס צי מלחמתי ?
להערכתו של פרופסור אבי-יונה, לא מנה ציו של הורדוס יותר מאשר עשר אוניות מסוג iburna . ד"ר אריה רונה מסיק , במחקרו המרתק, כי הורדוס לא הורשה להחזיק בצי מלחמתי משמעותי מעבר למספר מצומצם של כלי שייט. הצי נתפס כאמצעי אסטרטגי להובלת הכוחות ולשליטה בים וכזרוע ארוכה של הקיסר, להפעיל את כוחות באזורים מרוחקים כפי שנדרש. קשה להניח כי הרומאים היו היו מתירים למלך מקומי להנות מפריבילגיה כזו.
הסחר הימי לאחר המרד הגדול
לאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא , יהודים רבים איבדו את קרקעותיהם , או שנותרו בידיהם חלקות אדמה קטנות שהניבו יבול מועט. כך שחלקם נאלצו לפנות אל הסחר הימי ולהיעזר בתפוצות היהודיות בנמלי הים התיכון.
החלה גם פעילות ימית נמרצת יותר של היהודים מנמל יפו . ההתארגנות של יהודי יפו בים היתה בחלקה גם סיוע לשוד ימי ומעורבות בו , אבל מבחינת הרומאים יהודי יפו לא היוו איום גדול. בתקופת השלטון הרומאי במרחבי הים התיכון, הימצאותו של כוח ימי , צבאי או כוח שאיים בשוד ימי , נתפס בעיני הרומאים כ"איום אסטרטגי" , ולכן עולה החשיבות הרבה שייחסו הרומאים לכוח הימי שלהם וניסיונות ההתארגנות של יהודי יפו בים לא נתקבלו על ידי הרומאים בעין יפה , למרות שמבחינה מעשית היוו , כאמור, יהודי יפו איום קטן.
תקופת רבי יהודה הנשיא , תקופת המשנה , 150-220 לספירה
המסחר הימי תחת שלטונה של רומא גרם להשתלבותה של ארץ ישראל הסחר האזורי . חלק גדול מן המסחר התתנהל דרך הים ויהודים החלו להיות בעלי אוניות.
בית הנשיאות בימיו של רבי יהודה הנשיא עמד בקשרי מסחר עם צידון. קשרים אלה היו בעיקר דרך הים. הובלת כמות גדולה של סחורות ובמיוחד באמפורות התאפשרה בדרך הים. מעורבתם של בעלי אוניות יהודיים בסחר הימי מצויינת גם במשנה. (כגון התוספתא). בערי החוף בארץ-ישראל פעלו ימאים ובעלי אוניות שההלכות במסכת מכשירין עוסקות בהם: "המוליך את הספינה לים הגדול , לצרפה", וכו'. המשנה דנה בדינים החלים על כלי השיט בים התיכון "המורד למים לשם הרחבת לוחות הדופן במים". בעלי אוניות יהודיים נזקקו להלכה בעת מכירה וקניה של כלי השיט.
רבי יהודה הנשיא העניק מעמד הלכתי מועדף לערים יווניות ורומיות של ארץ-ישראל. פועלו של רבי יהודה נשיא אפשר ליהודים לסחור עם ערים כמו אשקלון, קיסריה , עכו , שהיו ערי נמל.
הקשר בין התפוצות לארץ-ישראל היה בדרך הים (פרט לקשרים עם בבל). המסעות הימיים היו בהשפעת התרבות הרומית שהפכה ופיתחה את הים –התיכון לישות כלכלית ותרבותית אחת, וחייבה גם את החכמים לנוע במרחבי הים, לבקר בתפוצות, לשם שמירת הקשר וההשפעה של חכמינו והנשיא בארץ-ישראל. בחלקם היו מסעות ימיים אלו מסוכנים.
אנו מוצאים במקורות ( בבלי, ראש השנה לה ע"א) כי חכמים עסקו בסחר ימי. רבי אבא , בן דורו של רבן גמליאל , נהג להפליג למטרות מסחר. יש גם מספר לא מבוטל של מקורות היסטוריים המצביעים על יצוא של שמן –זית , תמרים וכרישה , מן הארץ לרומא. פילון האלכנסנדרוני מציין בכתביו כי היתה, פזורה יהודית גדולה באיים במרחבי הים-התיכון, אשר עסקה בסחר ימי שכלל גם את ארץ-ישראל, בין המקומות הנזכרים בכתביו מצויים , איי יוון , קפרסין וכרתים.
העיר קיסריה, אשר במאה השנייה עדיין פעל בה הנמל, גדלה באוכלוסייתה ובשטחה וללא ספק נהנתה מפריחה כלכלית. אוניות פרקו וטענו מטענים ביפו ובקיסריה ועל כך מעידים מספר מקורות היסטוריים.
חכמי קיסריה הרבו להפליג בים לצרכי עסקיהם , ולקחו חלק פעיל בסחר הימי. רבי יהודה הנשיא עצמו היה בעל אוניות .
סוחרים יהודיים שחיו בערי החוף ועסקו בסחר ובסחר ימי, התאימו עצמם לכללים המיוחדים של המסחר הימי הנהוגים, לשיטה הכספית , ולדרך ההלוואות שהיו נהוגות בעולם ההליניסטי –רומי.
העיסוק במסחר ימי חייב השקעות כספיות שהיה בצידן סיכון, שיטת סחר שבסיסה הלוואות כספיות לשליחת סחורות מעבר לים, למרחבי הים-התיכון , חייבה קשרים עסקיים והכרויות אישיות, עניין שיכול היה להיות יתרון לסוחרים יהודיים.
כלכלת רומי הפתוחה השפיעה גם על ארץ ישראל והרחיבה את העיסוק במסחר הימי וגרמה לחזרת יהודים לערי החוף. בעידודו של רבי יהודה הנשיא הותר המסחר עם הגויים ולכן התיישבו יהודים בערי החוף.
באלכסנדריה , הקהילה היהודית הגדולה ביותר בגולה , חיו יהודים רבים אשר עסקו בספנות, כבעלי אוניות ובתור ימאים.
הייתה פעילות ענפה מאד של יהודים כבעלי אוניות ולעתים גם כספנים באלכסנדריה במאה הראשונה לאחר הספירה. בעלי האוניות היהודים או סוכני האוניות היהודים עסקו בעיקר בסחר חיטה בים הפתוח אבל גם בהפלגות והובלות חיטה על גבי נהר הנילוס.
במהלך התקופה המוסלמית , התמוטט כל ענף ייצור היין בארץ , המערך החקלאי בדרום הארץ פסק מלהתקיים , המאבק לשליטה בים-התיכון שניטש בין המוסלמים לביזנטים , צמצם את הסחר הימי וגרם לאבדן שווקי היין של ארץ ישראל ולדעיכת כל מערך הסחר הימי מארץ ישראל ואליה.
הסקירה נכתבה ע"י עמי סלנט , עורך האתר " רגעים היסטוריים"
18
