מלחמת האזרחים בספרד 1936-1939
מלחמת האזרחים בספרד בשנים 1936-1939 היתה אירוע היסטורי אשר השלכותיו באו לידי ביטוי הרחק מעבר למלחמה בספרד עצמה . היתה זו מלחמת פרוקסי בין המעצמות הפאשיטיות וברה"מ אשר ערכו למעשה ניסוי כלים לקראת מלמת העולם השנייה.
זה היה עימות ומאבק אידיולוגי בין הקומיניזם והפאשיזם והתנועה האנרכיסטית הספרדית עצמה .
המאבק הזה ביטא את גם חולשתן של הדמוקרטיות הליברליות באירופה. בסופו של דבר , היתה זו הדינאמיקה הפנימית בספרד אשר קבעה את תוצאות המלחמה, אך חולשתן של הדמוקרטיות הליברליות באירופה ובארה"ב היתה ללא ספק לרועץ למורדים בספרד.
מלחמת האזרחים בספרד. מה שהחל כעימות פוליטי פנימי התלקח במהירות לקרב בין הפאשיסטים של פרנסיסקו פרנקו לבין האנרכיסטים והקומוניסטים. בצד הפשיסטי ניצבו גרמניה הנאצית ואיטליה. ברית המועצות הזרימה משאבים ויועצים כדי לחזק את הקומוניסטים בספרד.
ביולי 1936 פרצה מלחמת האזרחים הספרדית.
ב-30.9.38 נחתם במינכן הסכם הכניעה של שתי הדמוקרטיות, בריטניה וצרפת, לדיקטטורות הנאצית והפשיסטית, שהסגיר את צ'כוסלובקיה למוות. כביכול, כדי למנוע מלחמה כללית ("שלום בימינו").
ב-מרס 1939 נפלה מדריד. מלחמת האזרחים הספרדית נסתיימה בניצחון הנאצים והפשיסטים.
ב-1.9.39 פלש הצבא הנאצי לפולין. פרצה מלחמת העולם השנייה.
במלחמת האזרחים הספרדית גזרו על עצמן הדמוקרטיות "איפוק", למרות המעורבות הצבאית העמוקה של ברית המועצות, גרמניה ואיטליה – מתוך כוונה למנוע מלחמה כל-אירופית. אולם אי-ההתערבות הזאת הנחילה לתוקפנים ניצחונות קלים, ובכך קרבה ולא הרחיקה את המלחמה.
האיטלקים שלחו כ-50,000 "מתנדבים", 660 מטוסים, 800 תותחים; הגרמנים – כ-16,000 'מתנדבים' ('לגיון קונדור'), 600 מטוסים, 200 טנקים והעיקר- סיוע אווירי ישיר, מכריע, לכוחות הקרקע; הסובייטים שלחו אלפי 'יועצים', כ-800 מטוסים, 350 טנקים, 1500 תותחים.
את המלחמה ניצלו הדיקטטורים ל"ניסוי כלים" לקראת המלחמה הגדולה, בעוד אנגליה מרכיבה "וועדת אי-התערבות" ומקיימת אמברגו נשק שפגע בעיקר בממשלה החוקית. צרפת נגררה אחריה. התנהגותן עשתה את ה"פייסנות" לשם דבר, ולגנאי.
המורדים וכוחות הממשל הרפובליקנים היו שקולים, לכן תוכניות המורדים לחולל הפיכה נתקלו בקשיים. למורדים במלחמת האזרחים בספרד היו כל היתרונות ההתחלתיים – יתרונות ההפתעה, הכוח הצבאי העדיף וניסיון הלחימה. בתוך המורדים שררה אחדות בקרב המשמר האזרחי ואנשי הפלנגות, לעומתם הכוח הימי היה מפולג: הקצינים היו לאומנים והימאים היו רפובליקנים. בצד של הרפובליקנים היו קצינים בודדים (לדוגמא גנרל רוחו וגנרל מיאחה), כמות בינונית של פועלים ואיכרים שאומנו באימון צבאי, חלקים גדולים של פועלים עירוניים וכורים במכרות וכן מרבית הבסקים והקטלונים. הם גם החזיקו בחלקים התעשייתיים של מדריד, ברצלונה ואסטוריאס ובמרבית אזורי החקלאות הפוריים.
עד סוף 1936 החזיקו הלאומנים ביותר ממחצית ספרד, גנרל פרנקו התבסס בצפון קסטיליה כראש המדינה הספרדית, ראש ממשלת הלאומנים. 30 מטוסי תובלה שסופקו לו מגרמניה הובילו גייסות ממרוקו לספרד. בראש הרפובליקנים עמד לרגו קבירו שישב בוולנסיה.
מלחמת האזרחים בין שני הצדדים הייתה קשה ואכזרית כיוון שבכל צד הקיצוניים נתפסו כברברים. בנובמבר 1936 גרמניה ואיטליה הכירו בממשלת פרנקו וציפו לניצחונו המהיר. אך לא כך היו פני הדברים, הרפובליקנים זכו לסיוע מבריטניה וצרפת בריגדות – לוחמים שהיו אנטי פאשיסטים, ברה”מ שיגרה לרפובליקנים מטוסי קרב. כך שמלחמת האזרחים בספרד הפכה לזירת התנגשות בינלאומית (ראה:ההיבט הבין-לאומי של מלחמת האזרחים בספרד), במרץ 1937 כוחות איטלקים פתחו במתקפה על גואדלחרה במטרה לכבוש את מדריד, הניסיון נבלם בסיוע אנשי הבריגדה הבינלאומית (הלוחמים מבריטניה וצרפת). לאחר שנבלם, עבר פרנקו לכבוש את האזור הצפוני של המחוזות הבסקיים ואסטוריאס, עד אמצע הקיץ הוא כבש את בילבאו (נמל מפתח). במאי 1937 הוחלף קביירו בסוציאליסט אחר, דון חואן נגרין.
בדצמבר הובסו המורדים הספרדיים בעיר בטרואל, שם התקדמות המורדים היוותה איום לבתר לשניים את הטריטוריה שהוחזקה בידי הממשלה.
בשלהי 1937 חל מצב של קיפאון במלחמת האזרחים בספרד כיוון שכל צד עסק בחיזוק המערך ההגנתי, המורדים אמנם החזיקו בבילבאו אך ההפסד בקרב בטרואל הוביל לאי הצלחה בכיבוש עיר הבירה.
הסיוע מבחוץ היה גורם חשוב במסגרת מלחמת האזרחים בספרד, הסיוע למורדים הגיע דרך פורטוגל והסיוע לרפובליקנים הגיע דרך צרפת.
הרודן הפורטוגלי סלזר אהד את פרנקו, בעוד שליאון בלום הצרפתי אהד את ממשלת הרפובליקנים בד בבד הוא חשש שסיוע צרפתי רשמי יעורר את האופוזיציה עד שתוכניתו לתיקונים מבית תעמוד בסכנה. לעומת זאת בבריטניה מפלגת הלייבור (האופוזיציה) אהדה את הרפובליקנים בעוד שהשמרנים לא רצו לנכר את הלאומנים שהיו לדעתם להגיע לשלטון.
לכן הבריטים קבלו את הצעתו של בלום להקים ועדת אי התערבות. מטרת ועדה זו הייתה לאסור על מעצמות אחרות להתערב במלחמת האזרחים בספרד ובעצם למנוע סיוע צבאי חיצוני לכל אחד מן הצדדים.
הועדה התחילה לפעול ב-1936 אולם היא החלה בפעולתה רק אחרי שכבר הועברה לצדדים אספקה. הנשיא רוזוולט הביא לתיקון את חוקי הניטרליות כדי למנוע מצב של מכירת נשק אמריקאי לאחד הצדדים. אבל הסכמים אלו לא מנעו כאמור בפועל תמיכה בכל אחד מן הצדדים. המורדים המשיכו לקבל אספקה באופן בלתי חוקי מאחיהם הפאשיסטים בחו”ל בעוד שעל הממשלה החוקית חל איסור לרכוש נשק ממדינות ידידותיות, אלמנט זה עורר גינויים במדינות אחרות.
הניסיונות של ועדת אי ההתערבות למנוע העברת אספקה לשני הצדדים של מלחמת האזרחים בספרד נכשלו.
אוניות שנשאו סחורה עבור הממשלה הרפובליקנית הותקפו ע”י צוללות פיראטיות איטלקיות, הובילו לועידת “ניון”. בספטמבר 1937 נערכה “ועידת ניון” שבה הסכימו בריטניה וצרפת על פטרול ימי משותף וכן הרשאה לתקיפת כל כלי ימי או אווירי שיתקיפו באורח בלתי חוקי כלי שיט ספרדי. הפיראטיות פסקה מאז, מה שהוכיח שעמידה נחושה עשויה להועיל.
באביב 1938 פרנקו היה חזק דיו להמשיך בכיבושיו, מצויד בחיילים איטלקים ובציוד גרמני משוכלל. כוחות הממשלה סבלו מנחיתות של ציוד למרות הסיוע הסובייטי, כמו כן אנשי הבריגדה הבינלאומית היו משוסעים במחלוקות פנימיות. בפברואר כבשו המורדים מחדש את טרואל, התקדמותם מזרחה לכיוון הים חילקה את שטח הממשלה לשניים. פרנקו החל בהפצצות אזרחיות והתעלם מן המחאות בחו”ל . ברצלונה ומדריד החזיקו מעמד עד ראשית 1939 למרות הפצצות חוזרות ונשנות. ברצלונה נפלה בסוף ינואר ומדריד בשלהי מרץ. פרנקו החל בהענשת מתנגדיו מה שהוביל את תושבי ערים אלו לברוח לצרפת. כתוצאה מניצחונו של פרנקו פורקה ועדת אי ההתערבות והלגיונות הגרמנים והאיטלקים פונו.
מלחמת האזרחים בספרד הביאה לנזקים רבים כגון: השמדת שטחי כפר רבים, מיליוני הרוגים וגולים והרס רב בערים. גנרל פרנקו נטל את השלטון אשר בו החזיק גם שנים לאחר מותם של היטלר ומוסוליני. הנהנה הראשי מן המלחמה היה היטלר מפני שהצליח להנחיל לבריטניה, לצרפת וליוקרת הדמוקרטיה תבוסה נוספת וכן הבטיח לעצמו בן ברית חדש. כמו כן האיטלקים שהתעסקו בספרד איבדו את השפעתם בבלקנים לטובת הגרמנים.
מלחמת האזרחים בספרד הייתה למעשה זירת מאבק בין הרפובליקנים שדגלו ברפורמה חברתית לבין כוחות שדגלו בסדר הישן וחיפשו במוסדות הרודנות הפשיסטית אמצעי יעיל יותר לקידום מעמדם.
מלחמת האזרחים בספרד נודעה בחשיבותה בזירה הבינלאומית משום שמדינות אירופה ידעו כעת על היכולות התוקפנויות של הרודנויות איטליה וגרמניה כנגד בריטניה וצרפת הדמוקרטיות, הצלחת התקיפה נובעת מהפילוג בו שרויות הדמוקרטיות.
באוקטובר 1936 נחתם ציר רומא ברלין שהיה הסכם לשיתוף פעולה בין גרמניה לאיטליה. בין השאר ההסכם עסק בשאיפותיהם של הרודנים של מוסוליני בחבש ושל היטלר באוסטריה.
ישנה חשיבות לזמן בו נחתם ההסכם, היטלר כבש את חבל את חבל הריין במרץ 1936 ומוסוליני התקיף את חבש באוקטובר 1935, מלחמת האזרחים בספרד פרצה ביולי 1936. חתימתו של ציר רומא ברלין והצלחת הפעולה בספרד, חתמה את ברית הפאשיזם, הברית התממשה כאשר תקפה איטליה את צרפת ב-1940. ביבשת תוססת מאי שקט פוליטי הייתה הבימה מוכנה לתוכנית פעולה שלמה שנועדה לאכוף רודנות כללית על אירופה.
מלחמת האזרחים בספרד – ויקיפדיה
ראה גם :
סטנלי ג' פיין: הצבא הרפובליקני העממי במלחמת האזרחים בספרד
מלחמת האזרחים בספרד נתפסה כמלחמה בה יבחן האם ניתן לעצור את הפשיזם העולמי. לכן, אנשים רבים מכל העולם קמו והלכו להילחם בספרד במסגרת הבריגדות הבינלאומיות, שהוקמו על ידי מפלגות השמאל, בעיקר על ידי המפלגה הקומוניסטית.
לבריגדות הללו היו מספר תכונות: אידיאליזם, האנשים שם נלחמו למען אידיאל, וזה עשה חיילים שונים. שנית, באו אנשים רבים עם הכשרה צבאית, ממדינות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה. זוהי קומבינציה טובה.
בסוף 36′, בהתקפה הגדולה על מדריד, אז פרנקו טבע את המונח המפורסם של ‘הגיס החמישי’ – דיבר על האנשים שתומכים בו בתוך המעוז הרפובליקני במדריד, שנוסף לארבע הגיסות של הצבא שלו.
הגיסות באו ממקומות שונים בעולם. ככלל, היו בגודל של צבא – 35-40 אלף איש בסך הכל. 10 אלפים מצרפת. רובם היו מתנדבים קומוניסטים, אף שצרפת הייתה נייטרלית. 5000 גרמנים ואוסטרים. גם הם נרדפו במולדתם. 5000 פולנים, גם הם קומוניסטים נרדפים. 5000 איטלקים (‘גריבלדי’), שהיו גולים ברובם. 2500 מארה”ב (בריגדת ‘אברהם לינקולן’). 2500 יוגוסלבים, 1500 צ’כוסלובקיה, 1500 סקנדינבים, כ-1000 קנדים, 1000 הונגרים, ומהפ.ק.פ הארץ-ישראלית, כ-300.
באו מתנדבים לטובת הצד השני גם כן: אירים לאומנים-קתוליים. אמריקה הלטינית. מתנדבים מפורטוגל, שהיה בה כבר משטר פשיסטי באותה התקופה. בכלל, פורטוגל סייעה ללאומנים במשך כל המלחמה.
מפקד המרד למעשה לא היה פרנקו, אלא סקנל. אך הוא היה כל כך מלא בעצמו, שניסה לעשות show off על ידי טיסה במטוס קטן מעל קווי האויב, וכמובן שהוא התרסק ונהרג. לאחר מכן היה גנרל אחר – מולה, שהיה מפקד הצבא בספרד גופא, ותכנן את כל המלחמה. אף הוא נהרג בתאונת מטוס.
מלחמת האזרחים בספרד שיחקה מאוד בדמיון של כל העולם – כמאבק בין שני הקטבים. כמו כן, המחישה לאירופה שוב את זוועות המלחמה. כולם כאילו רואים את ה’קדימון’ של המלחמה הבאה: הפצצות מסיביות, אוכלוסיות בורחות, טנקים וכו’. במידה מסויימת, משחק ברגשות האנטי-מלחמתיים (מינכן ב-38′ וכו’).
בסופו של דבר הניצחון היה של הימין, כשמפקדו הוא פרנקו. הופך ממפקד לאיש ששולט במדינה. ברגע ששולט, הדבר הראשון שעושה הוא לטהר את המדינה מן הצד השני (גם בתחילת המלחמה, כל אחד מהצדדים החל לטהר את אנשיו של הצד השני בשטחו. בצד הלאומני אחד הקורבנות המפורסמים היה לורקה, גדול משוררי ספרד, שגם היה הומוסקסואל). פרנקו ממנה את גיסו כשר הפנים, ומורה לו לטהר את הצד השני. כלומר, לשלוח לבתי הכלא או להוציא להורג, כל מי שחשוד ביכולת אופוזיציה מסויימת. הכניסו לכלא מאות אלפי אנשים.
משתנה נוסף משחק לטובת התייצבות השלטון של פרנקו: יוצאים מאות אלפים לגלות פוליטית, בעיקר לצרפת. היא מקבלת אותם בחוסר רצון וסוגרת אותם במחנות פליטים. לאחר מכן חלקם מקבלים אישורים לנוע בצרפת, וחלקם נופלים אצל הנאצים במסגרת שלטונו של פטן, אז הם מוצאים להורג על ידם. רבים יצאו למדינות אמריקה הלטינית, הגדולה שבמקבלות הייתה מקסיקו.
מקורות מידע נוספים
Does Spain’s History Provide a Lesson in Syria’s Civil War?
הבריגדות הבינלאומיות – ויקיפדיה
המתנדבים היהודיים מא"י למלחמת האזרחים בספרד
מאות מתנדבים מארץ – ישראל יצאו להגן על הרפובליקה במלחמת – האזרחים בספרד, על אף התנגדויות של המשפחה, החברים, המוסדות הלאומיים והציבוריים ומזכירויות הקיבוצים .
"חשובה במיוחד העובדה, שבכתבות ובמאמרים הרבים שפורסמו באותה עת בעיתונות העברית, כמעט ולא נאמר דבר על כך שצעירים שיצאו את הארץ, לוקחים חלק במערכה לצד הרפובליקה".
יחס זה כלפי המתנדבים, גם לאחר שובם לארץ, לא השתנה עם הקמת המדינה. המפנה המאוחר אירע, לדברי ריין, רק בשנות ה-70', כאשר ההסתדרות החלה לקיים אירועים ציבוריים לזכרם של הנופלים בספרד, בה שלטה אז עדיין הממשלה הפאשיסטית בראשות פרנסיסקו פראנקו. אך הנצחתם התאפשרה רק "לאחר שעוקרו העקרונות האינטרנציונליסטיים והרדיקליים, שאפיינו את המתנדבים. הם לא היו עוד 'בוגדים באינטרסים הלאומיים של העם היהודי'", אלא פשוט לוחמים יהודים, טרם מלחמת העולם השנייה והשואה.
מלחמת האזרחים: חברי קיבוץ כמתנדבים ב'בריגדות הבינלאומיות"'
המרידה בסוריה 2013
כמעט שנתיים וחצי מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, בעיני רבים מהלוחמים בשני הצדדים השאלה כבר אינה הפלתו או הישרדותו של אסד. בעיניהם המאבק נרחב הרבה יותר, והנשיא הסורי הוא רק שחקן משנה בו, מרכיב אחד בחזית שיעית גדולה. מולה ניצבת חזית סונית רחבה הכוללת מתנדבים מרחבי העולם.
מלחמת האזרחים הסורית אמנם נולדה מהפגנות למען דמוקרטיה, שהחלו כחלק מהתעוררות האביב הערבי בראשית 2011, אבל כעת הפכה למהדורה מוסלמית של מלחמת האזרחים הספרדית בשנים 1939-1936. גם במלחמה ההיא, שהחלה כמאבק בין מלוכנים ורפובליקנים על לגיטימיות השלטון המרכזי, עברו על הצדדים כמה מהפכים: על הצד המלוכני השתלטו הפשיסטים של פרנסיסקו פרנקו; בצד הרפובליקאי, קואליציה מבולבלת של ארגונים רדיקליים, אנרכיסטיים ובורגניים, ביצעו הקומוניסטים טיהור אכזרי של השורות. כמו בספרד, גם מלחמת האזרחים הסורית הפכה מוקד משיכה לצעירים אידיאליסטים מעשרות מדינות, שהתנדבו למלחמה במספרים גדלים והולכים.
המתנדבים המוסלמים באים לא רק מהמזרח התיכון, אלא יותר ויותר ממדינות מוסלמיות מרוחקות כמו צ’צ’ניה, אפגניסטאן ופקיסטאן, ואפילו ממדינות במערב. בשבועות האחרונים יש דיווחים על אזרחים אמריקאים, בריטים וצרפתים שנהרגו בלחימה בסוריה. בספרד התמודדו גרמניה ואיטליה הפשיסטיות בברית המועצות הקומוניסטית שסיפקה נשק, יועצים צבאיים ומתנדבים למלחמה הספרדית. הקבלה נוספת לספרד של שנות השלושים היא העמידה מנגד של המדינות הדמוקרטיות במערב.
“זו כבר מלחמה בינלאומית, בקושי רואים סורים נלחמים”, אמר חוסיין חוסיין, תושב חאלב שנמלט בשבוע שעבר מהלחימה הנמשכת 11 חודשים בעירו. כעת צפויים להחמיר הקרבות בחאלב, עם תחילת מבצע של כוחות אסד לכיבוש מחצית העיר שבידי המורדים. לדברי חוסיין, “המורדים באים מכל העולם: אפגנים, פקיסטאנים, צ’צ’נים, סעודים ואפילו מתנדבים מאירופה וארה”ב. מהצד של אסד כבר לא רואים כמעט חיילים סדירים. רואים בעיקר אנשי חיזבאללה וקצינים איראנים. יש יותר לבנונים מסורים”.
הצד השיעי מתוגבר בשבועות האחרונים גם בלוחמים מעיראק השכנה, המעורבים לדברי פליטים ממזרח סוריה בלחימה באזורים הכורדים. “האיחוד האירופי ואמריקה לא מוכנים לתת לנו נשק”, אומר חוסיין. “טורקיה עוזרת קצת, בעיקר לקלוט פליטים ופצועים בבתי החולים. בינתיים חיזבאללה ואיראן באים ורוצחים ילדים – אין מי שיעצור אותם”.
כיבוש העיר קוסייר בשבוע שעבר, שהמורדים שלטו בה במשך שנתיים, על ידי חיילים נאמנים לאסד, התאפשר רק הודות לתגבורת משמעותית של לוחמי חיזבאללה, שהשתתפו בקרב בפעם הראשונה בגלוי. מנהיג הארגון, חסן נסראללה, הצדיק את הלחימה במעוז האסטרטגי על הדרך לים התיכון ולאזורים השיעים בצפון לבנון, כחלק מההתנגדות לכוחות הזרים שמנסים להשתלט על ארץ הארזים. בינתיים, מתרבים מדי יום הדיווחים והשמועות על נוכחות אנשי חיזבאללה סביב חאלב, ובמוקדי לחימה נוספים ברחבי סוריה.
הנחישות הלבנונית והאיראנית לשמור על סוריה כמרכיב בציר השיעי, הנמתח מטהראן לביירות, פוגשת מדיניות מבולבלת בוושינגטון ובבירות אירופה. ממשל אובמה עושה הכל לעמעם את המסקנות בעניין השימוש לכאורה שנעשה בחודשים האחרונים, בנשק כימי בסוריה, כדי שלא לממש איומים על חציית קו אדום של משטר אסד.
מקור המידע : עיתון "הארץ " , המלחמה בסוריה //גרסה מוסלמית של מלחמת האזרחים בספרד (אנשיל פפר,) , 14.6.2013
דף הפייסבוק "הזרים במהפכה הסורית" מציג: זרים שנהרגו במהלך המלחמה בסוריה
Balkan Militants Join Syria’s Rebel Cause
Pingback: נשים במלחמת האזרחים בספרד 1936-1939 | רגעים היסטוריים