גירוש תל אביב היה אירוע בתולדות היישוב בתקופת מלחמת העולם הראשונה. באביב 1917 הוציאו השלטונות העות'מאניים צו גירוש כולל לתושבי העיר יפו והשכונה תל אביב, אולם למעשה הוא נאכף בעיקר כלפי יהודים. העות'מאניים הסבירו את דרישתם לפינוי התושבים, כדי להגן עליהם מפני פגיעת האויב בדרך הים, ובעקיפין טענו כי התושבים היהודים עלולים לבגוד ולסייע לחדירת האויב. הצו לגירוש תל אביב הובא לפני פרנסי השכונה בערב פסח תרע"ז, 6 באפריל 1917. חתם עליו אחמד ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של ארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה.
כ-10,000 גולים (לפי אומדנים אחרים עד 5,000) יצאו מתל אביב אל רחבי הארץ, והעיר התרוקנה מתושביה, מלבד כמנין שומרים מבני השכונה שנקראו "הקבוצה היפואית". הגולים נדדו לירושלים, למושבות במרכז הארץ (פתח תקוה וכפר סבא) ובצפונה, שם התפזרו בין מושבות הגליל התחתון, בזכרון יעקב, טבריה ובצפת. בתי היהודים ורכושם בעיר הנטושה נשמרו ברשות השלטונות על ידי קומץ שומרים יהודים[1] וכמו כן שיחרר ג'מאל פאשה שני רופאים יהודים שהצטרפו לשניים הקיימים על מנת לטפל בגולים.[2] למרות זאת סבלו המגורשים מרעב וממחלות וחלקם מתו בעת גלותם. רק לאחר כיבוש חלקה הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 ניתן לגולים לשוב לבתיהם.
ראה גם : מאמר מעניין של ד"ר אמנון טיל , חיי היהודים בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)
מקורות דיגיטליים ואחרים העוסקים בגירוש מתל אביב יפו פתח תקוה ועין גנים ב1917-1918
גירוש היהודים מתל אביב, יפו, עין גנים ופתח תקוה לכפר סבא ב1917-1918: מה מספרות המצבות? חלק א` פיענוח המצבות שבבית העלמין הצבאי בכפר סבא.
גירוש היהודים מתל אביב, יפו, עין גנים ופתח תקוה לכפר סבא ב1917-1918: מה מספרות המצבות? חלק ב` מצבות וירטואליות לנפטרי הגירוש ברחבי הארץ.
יפו בשנת 1914
