האימפריה שנתגלתה מחדש אחר 3000 שנה

מקור וקרדיט : החתים ותרבותם , פרופסור איתמר זינגר, הוצאת מוסד ביאליק 2009 .

הסקירה מוקדשת לזכרו של פרופסור איתמר זינגר ז"ל , שהלך לעולמו  בטרם עת בספטמבר 2012

ההיסטוריה מלמדת כי נפילת אימפריות עתיקות אינה בהכרח תוצאה של אויב חיצוני. העיר הקדומה, שהיתה גדולה ביותר במזרח הקדום, ובירת האימפריה שהשתוותה למצרים העתיקה ננטשה מתושביה בסביבות  1190 לפני הספירה. חתושה היתה העיר המטרופלין הגדולה ביותר במזרח הקדום  בירת האימפריה החתית שניצחה 100 שנים קודם לכן את כוחותיו של רעמסס השני .

כדרכן של אימפריות קדומות, קרסה מדינתם של החתים, ותרבותם העשירה צללה אל תהום הנשייה. למעט אזכורים במקרא לא נותר לחתים זכר בכתובים. הגם שתרבותם נחשפת והולכת במאה השנים האחרונות, היא אינה ידועה לקהל הרחב.

העם החיתי שלט על אימפריה אדירה בין המאות ה-17 ל-12 לפנה"ס.

לפני 3000 שנה הציביליזציה שלהם נעלמה לחלוטין, וכך גם עיר בירתם חתושה, שנתגלתה מחדש רק בזכות חפירות ארכיאולוגיות במאה ה-20.

מה היו הגורמים שהביאו לנטישת האימפריה החתית ושקיעתה המהירה? על כך בהמשך.

היכן נמצאת ארץ החתים ?

אף שהחתים האמיתיים מאנטוליה שקעו אל תהומות הנשייה, הרי שחתים אחרים, תושבי כנען זכו לזיכרון נצח בזכות הופעתם בספר הספרים. חתים אלו היו בין עממי כנען שהתגוררו לפי המסופר בספר בראשית בחברון וסביבותיה.

רק אחרי פענוח הכתב המצרי הקדום , הצליחו החוקרים לקרוא את תיאורי הקרב הגדול שנערך בין החתים למצרים ליד העיר קדש שעל נהר האורנטס במרכז סוריה ( על יד העיר חמץ). תיאורים שנחקקו בימי פרעה רעמסס השני על קירות מקדשי מצרים. עובדה זו אישרה כביכול את מיקומה של ארץ החתים מצפון לארץ ישראל. זמן מה אחר כך פוענח כתב היתדות המיסופוטמי, ובכתובות מלך אשור מוזכרת ארץ החתי השוכנת ממערב לפרת, הנה כי כן, כל העקבות הובילו לאותו מיקום עצמו : ארץ החתים שכנה בסוריה , ושלוחותיה ירדו לדרומה של ארץ-ישראל.

 דבר לא הכין את החוקרים להפתעה הגדולה שהיתה צפיה להם בפתח המאה העשרים. מתברר שליבה של ממלכת החתים כלל לא היה בסוריה, כפי שחשבו בטעות. ליבה של ממלכת החתים היה באנטוליה ואילו סוריה נמצאה רק בשוליה. התגלית שהכריעה סופית בסוגייה זו באה עם חפירות בוע'-זקוי באנטוליה בשנת 1906. אחד הטקסטים הראשונים שמצא המלומד הגרמני הוגו וינקלר שחפר במקום היתה הגרסה האכדית של חוזה השלום שנחתם בין מלכי מצרים וחתי אחרי קרב קדש.

כעת התברר לו סופית שהאתר הענק והמרשים אינו אלא חתושה בירת ממלכת החתים. איש לא פילל שבמקום נידח זה, היושב בשוליו הצפוניים של המזרח הקדום, תימצא בירתה של האימפריה הגדולה שהפילה את מיתני והיכתה את מצרים.

 פענוח הדרגתי של הכתב ההירוגליפי החתי בו נטלו חוקרים מכל העולם ( בינהם פרופסור איתמר זינגר ז"ל) הוכיח כי ליבה של הממלכה החתית היה באנטוליה , תורכיה כיום.  ארץ חתי השתרעה בתוככי הקשת הגדולה שיוצר נהר ההליס ( קיזיל ארמק בתורכית) בדרכו לים השחור. מקומה האסטרטגי של העיר העתיקה חתושה במרכז ברך ההליס, ההגנה הטבעית שלה ועורפה החקלאי העשיר תרמו להתפתחותה הכלכלית והפיכתה למטרופולין החתי הראשי.
בימי המלך החתי שפללימה הפכה הממלכה החתית למעצמה כלכלית וצבאית. הוא הצליח להביס את היריבה הגדולה ממזרח,  ממלכת מתני, שהציקה לחתים ללא הרף, עוד מימי הממלכה הקדומה. מאוחר יותר השלים המלך החתי שפללימה את הכיבוש הצבאי של סוריה והווה איום על מצרים העתיקה.

בסיכומו של דבר , המלך שפללימה הגדול הצליח להפוך את חתי ממלכה אנטולית קטנה ובלתי יציבה לאימפריה החזקה ביותר במזרח הקדום. לאחר שהשלים את מפעלו הגדול , הפיכת חתי למעצמה החזקה במזרח הקרובה , מת המלך שפללימה במגפה הנוראה שפקדה את ארצו. בפועל היו  באנטוליה שתי ממלכות חתיות עצמאיות (במבנה פדרטיבי) חתושה ותרחנתשה אשר הרכיבו ביחד את האימפריה החתית .

קרב קדש

כמה עשרות שנים מאוחר יותר הצליח אחד היורשים, המלך החתי מותלי להמשיך לחזק את עוצמתה הצבאית של הממלכה החתית והחל לתכנן את מהלכו הצבאי הגדול , בלימת המצרים בסוריה. רעמסס השני בראשית המאה הי"ג לפני הספירה, שלח את צבאו לעבר העיר קדש בצפון סוריה. צבאות מצרים צעדו דרך בקעת הלבנון בשדרת מסע ענקית וכאשר הכוחות הקדמיים הגיעו לקדש , תקפו אותם מרכבות החתים והשמידום. כוחות המאסף הגיעו באיחור ופרעה עצמו ניצל בשן בעין ברגע האחרון.

 קרב קדש היה אחד הגדולים בהיסטוריה העתיקה , לחתים היו כ37,000 רגלים וכ3500 מרכבות , אלפי מרכבות הברזל היוו את הצבא החזק ביותר בעולם הקדום .נתונים מלמדים על האמצעים האדירים שהושקעו בקרב זה, אחד הגדולים בהיסטוריה העתיקה. שני הצדדים סחטו את משאביהם עד תום, ותוך זמן קצר הגיעו למסקנה ששלום עדיף על מלחמה. עוד מלקחיה המרים של ההיסטוריה: מה שנדמה כשיא הנצחון נושא בחובו את זרע התבוסה, לא חלפו מאה שנים מאז קרב קדש והאימפריה האדירה של החתים קרסה לבלי שוב. תקופת שלטונם של המלכים החתיים חתושלי ופדחופה נחשבת בצדק כעידן "השלום החתי" (Pax hethitica ).

בתמונה : איור של מרכבה מצרית מחילו של רעמסס השני . המרכבות של החתים היו יעילות יותר ומצופות ברזל.

במדיניות החוץ שלהם נקטו החתים קו פייסני מובהק, תוך שמירה על האינטרסים של ממלכתם. מצרים העתיקה, היריבה המסורתית , נעתרה ליוזמת השלום החתית וחתמה על חוזה שלום, "שלום הכסף" ( הקרוי על שם לוחות הכסף שעליו נחקק החוזה המקורי) בשנת עשרים ואחת לרעמסס ב'. תרגום מצרי נחקק על קירות מקדשי לוקסור במצרים ( העתק החוזה הוצב גם בכניסה למועצת הבטחון של האו"מ בניו יורק) .

 חוזה פריטטי זה , אחד הקדומים בהיסטוריה, הוא מלאכת מחשבת דיפלומטית , עם סעיפים רבים לשיתוף פעולה, תוך עקיפה זהירה של נושאים רגישים כמו שירטוט הגבולות בין שתי האימפריות. לחיזוק הברית הלבבית בין הממלכות נשא רעמסס השני לאשה נסיכה חתית , את בתם של חותשלי ופדחופה. ההתכתבות הענפה בין שתי חצרות המלוכה נשתמרה בעיר העתיקה חתושה והיא מקור בלתי אכזב לחקר הקשרים הבינלאומיים בעת העתיקה.  מצרים וחתי החליפו בינהן לא רק מתנות יקרות ערך אלא גם מומחים שונים ( רופאים, בנאים, מומחי השקייה ושכירי חרב).

כניסת שער האריות לעיר חתושה

 בתמונה : חוזה השלום בין החתים למצרים העתיקה

חתושה- בירת הממלכה החתית

חתושה שוכנת בצפון-מרכז אנטוליה, בשוליים הצפוניים של אזור קפדוקיה, כ1250 מטר מעל פני הים. כיום האיזור שחון למדי, הקיץ חם והחורף ארוך וקר. אולם , לא כך נראו פני השטח בתקופות הקדומות. האקלים היה לח יותר והאיזור היה מכוסה ביערות ובצמחיה צפופה. מעיינות סיפקו שפע מים לחתושה ולשטחי החקלאות שמסביבה, והיערות  באזור השלימו את המשק החקלאי בשפע של לקט וציד. העיר שבנה המלך החתי חתושלי היתה מבוצרת היטב וכללה את מצודת ביוקלה האדירה שנראתה היטב בשטח. רוחבה של החומה המבוצרת הגיע לשמונה מטרים ובמרחקים קבועים בולטים מתוכה מגדלים. העיר חתושה נבנתה כל הזמן והפכה להיות  מטרופולין של אחת האימפריות הגדולות במזרח הקדום.

מאוחר יותר החלה הבנייה "בעיר העליונה" שהכפילה את שטחה של חתושה. בשיאה הגיעה העיר המבוצרת לגודל של כ1800 דונם והיא הוקפה חומות שאורכן  3.3 ק"מ. היתה זו אחת הערים הגדולות והמרשימות במזרח הקדום ( לשם השוואה נציין  כי העיר חצור , העיר הגדולה בתקופת הברונזה משתרעת על שטח כ-800 דונם ואילו גודלה של לכיש אינו עולה על 80 דונם).

מערכת הביצורים

אחד הדברים המרשימים ביותר את המבקר בחתושה היא מערכת הביצורים האדירה על חומותיה ושעריה. בוע'זקוי אינה תל כתלים הגדולים של  סוריה וארץ-ישראל, אלא שטח סלעי המבותר בערוצים רבים. התנאים הטופוגרפיים המיוחדים הכתיבו פתרונות הנדסיים יוצאי דופן והארכיטקטורה החתית ידועה באיכותה המעולה. הערוצים  העמוקים במזרח ובמערב סיפקו הגנה טוב לעיר , אך בדרום נאלצו בוני העיר לשפוך סוללת עפר אדירה כדי לייצור את הפרשי הגובה הנחוצים. גם במקומות אחרים סביב העיר בוצעו פעולות פילוס ומילוי אדירות.

בסוף ימי האימפריה הורחב שטחה של מצודת בויקיה באמצעות מילויים גדולים ונבנו בה ממגורות תת-קרקעיות ענקיות לאחסון תבואה. בתקופה זו פקד רעב גדול את האימפריה החתית וכמויות גדולות של חיטה הובאו באוניות ממצרים. במצודת בויוקיה ניכר מאמץ רב להבטיח את אספקת החירום, הן על ידי סתימת אחד מהשערים והן בהוספת חומה חיצונית.

  לא נמצאו כאן סימני שריפה מימיה האחרונים של העיר וחלק מן הממגורות נמצאו כשהן ריקות.  לבד ממערכת הביצורים שהקיפה את חתושה כולה, ניצלו החתים את פני השטח הסלעיים כדי לבצר מצודות פנימיות הפזורות ברחבי העיר. למעשה , הם הפכו כל צוק ראוי לשמו שהתנשא מעל פני סביבתו למצודה ( קלה בתורכית) .

במרכז העיר נישא הצוק הגדול ביותר בתחומי חתושה, בויוקלה (המצודה הגדולה) שנבחר כמקום הראוי ביותר לבניית מרכז השלטון של הממלכה. פסגה מבוצרת זו נושבה כבר בראשית ההתיישבות בבוע'זקוי והיא שימשה ברציפות את כל שליטי העיר עד לתקופת הברזל ולתקופות הקלאסיות. כדי להרחיב את השטח הבנוי הוסיפו החתים מילויים ושטחה הכולל של המצודה הגיע ל34 דונם, אחד המבנים המפוארים ביותר בהיסטוריה העתיקה.

המקדשים

בוע'זקוי, היא חתושה, בירת "ארץ חתי" (כך קראו לה תושביה ממוצאים אתניים שונים), כ-160 ק"מ ממזרח לאנקרה, נחפרת מאז  1906 במימון החברה המזרחנית הגרמנית, ונכללת באתרי המורשה העולמית של אונסק"ו. החפירות בעיר הניבו רבבות תעודות בכתב היתדות, מדיניות, מנהליות ומשפטיות, טקסטים דתיים ומיתולוגיים, שמהם אפשר לשחזר את תולדות הממלכה החתית, החברה והדת. התעודות זורעות אור על חיי הבירה עצמה, ומהן אפשר להבין כי על משמר מערכת הביצורים, שלושת שעריה שעליהם גוננו פסלי ספינקסים, אריות ואל לוחם (בהתאם) ועל המעברים התת-קרקעיים הופקדו הממונה על ביטחונה ושר העיר.

ממגורות התבואה האדירות השבירו את צורכי העיר, ומשהידלדלו עתודות הדגן במאה ה-13 לפני הספירה, שלחו החתים משלחת ובראשה נסיך למצרים, כדי לארגן משלוחי דגן ממצרים לחתי.

התעודות מתארות את עבודת הקודש ואת המצרכים שחולקו למשתתפים בפולחן ממחסני המקדשים – המקדש הגדול בחתושה היה מוקף חדרי מחסנים ובבניין הנספחות שלו דרו המשמשים בקודש. תיאורי החגים החתיים מאירים את הטקסים במקדשים שבתוך העיר ומחוצה לה בטבע.

במקדש הסלע ביזילקאיה שמצפון לבוע'זקוי, המוקדש לצמד האלים הראשי בפנתיאון החתי, אל הסער ובת זוגו, נחקקו במחשופי הצוקים החלקים של חללי הגלריות אלי הממלכה. בגלריה הגדולה צועדים אלים לעבר אלות, מתכנסים במקדש לרגל ראש השנה. מעליהם שמותיהם (החוריים) בכתב ההירוגליפי הלווי (על שם שפה הודו-אירופית, ששימשה את החתים לכתיבה בחותמות ועל אבן).

האזור הראשון אותו פוקד המבקר בבוע'זקוי הוא העיר התחתונה בפינה הצפונית-המערבית של חתושה. המקדש הקדום השולט על השטח הוא אחד המבנים המרשימים במזרח הקדום לידו התגוררו הכוהנים ושועי העיר.  על כך מעידים גם בתי המידות הבנויים היטב. בתוך  הבתים נמצאו מתקנים שונים, בהם תנורים ואמבטיות חרס שאחת מהן מוצגת במוזיאון המקומי.

תוך 200 שנה צמחה חתושה מבירת ממלכה אנטולית קטנה למטרופולין של אימפריה אדירה.

חפירה שיטתית של העיר העליונה החלה רק בשנות השבעים של המאה העשרים. ההפתעות לא אחרו לבוא: נחשפו מקדשים חדשים וכיום מגיע מניינם הכולל לשלושים ! הסתבר כי העיר העליונה היתה ברובה עיר של מקדשים גדולים. רוב המקדשים נמצאו ריקים וקשה לדעת איזה מקדש השתייך לאיזו אלוהות.

הפולחן הדתי, כמו במרבית הדתות הקדומות , נערך בתוך הערים וגם מחוצה להן. בתהלוכות דתיות יצאו לחגוג בטבע, ומצבות אלים ניצבו על כל גבעה נישאה ומתחת לכל עץ רענן.  המקדש הגדול בחתושה הוקדש לצמד האלים שעמד בראש הפנתיאון החתי וגם מקדש הטבע הראשי  ביזיליקיה היה מוקדש חאותו צמד אלים.  יזליקיה טובלת באזור מעיינות וחורשות רעננות, ובעת העתיקה היה האיזור בוודאי מרשים עוד יותר. מכלול של צוקים  מתנשאים לגובה עד שנים-עשר מטרים.

מדוע התמוטטה הממלכה החתית ?

 בימי המלך שפללימה ב' נוצר משבר אמון בין שתי הממלכות החתיות שבתוך אנטוליה , חתושה ותרחנתשה. מלכי חתושה חיו בתחושה שאין להם עוד על מי לסמוך. באווירה דחוסה זו הדרדר  תיפקודו של שליט חתי מדחי אל דחי.

שנותיה האחרונות של האימפריה החתית מאופיינות בקריסת מערכות התקשורת ובחוסר התאמה בין המצב הנואש לבין צעדי הבלימה שננקטו בידי המלך.

מבין בעיותיה הרבות של חתי אולי החמורה שבהן היתה הרעב הגדול. כבר באמצע המאה הי"ג לפני הספירה הופיעו הסימנים הראשונים למחסור בתבואה , וככל שמתקרבים לסוף התקופה מתרבים הדיווחים הנואשים יותר ויותר על על רעב ברחבי הממלכה החתית . מרבית העדויות הכתובות באות מן הארכיונים של אוגרית ורק בודדות מחותשה עצמה.

בתמונה : חלק ממערכת ההמגורות לאחסון תבואה בעיר חתושה

 לעומת זאת, הבירה החתית מספקת לאחרונה עדויות ארכיאולוגיות מאלפות על ימיה האחרונים. במצודת הסלע הנישאה ביויקיה, בפינת בפינה הצפונית –המזרחית של העיר , נחשפו לאחרונה ממגורות ענק לאחסון תבואה לשעת חירום. בעיר עמרו היושבת בעמק הפורה של הפרת האמירו מחירי התבואה בצורה דרסטית והיו משפחות שנאלצו למכור את ילדיהן כדי לשרוד. מה גרם לזעזוע אקולוגי זה?

 משערים שמדובר ברצף לא שגרתי של שנות בצורת בחלקים נרחבים של המזרח התיכון והאזור האיגאי. התעודות מדברות בשפה ברורה ודרמטית.

בתעודה מאוגרית מפציר משרת באדונו לשוב מיד ולהושיע את ביתו : "כיוון ששורר רעב בביתך, אנחנו נמות ברעב! אם לא תזדרז לשוב נגווע כולנו ברעב ולא תראה עוד נפש חיה בארצך!"

אסם הבר של המזרח התיכון היתה מצרים, גם החתים ובני בריתם נאלצו לרכוש ממנה חיטה במיטב כספם. תלות זו במצרים החלישה גם מבחינה צבאית את הממלכה החתית. לאוגרית היה תפקיד מכריע בהעברת המשלוחים. לחתים עצמם לא היה צי מסחרי משלהם והם היו תלויים באוניותיה של אוגרית ובשירותי הנמל שלה.

לצד מכתבי הרעב בארכיונים שנמצאו באוגרית יש גם תעודות על  האויב הקרב. הכוונה ל"גויי הים" ( המוזכרים גם בתעודות מצריות), שהתיישבו בנמל דור ובחוף השרון ( "גויי הים" הוא כינוי מודרני לקבוצה של פולשים שהגיעו בדרך הים ובהם גם הפלשתים) . על פי התעודות אין עוד ספק כיום כי האויבים של חתי ואוגרית הם אותם יורדי ים שפלשו יותר מאוחר גם אל חופיה של כנען. מדובר בתופעה רחבת ממדים של תנודות אוכלוסין באגן המזרחי של הים התיכון , מאוגרית וכנען במזרח ועד סיציליה וסרדיניה במערב.

יש קשר הדוק בין שתי התופעות הבולטות של התקופה, הרעב ופלישת "גויי הים". הרעב פקד ככל הנראה אזורים  נרחבים למדי ובהם גם ארצות המוצא של "גויי הים". מרכז הכובד היה באגן הים האיגאי בעיקר בצדו המזרחי.

ההערכה ההיסטורית היא כי נפילת האימפריה החתית היתה בסביבות 1190 לפני הספירה. בשנת 1175 כבר נלחמו  "גויי הים"  נגד רעמסס ג' בארץ אמרו. בין שני תאריכים אלו נכבשה אוגרית ונהרסה כליל..

העיר חתושה , בירת הממלכה החתית לא נכבשה וחרבה אלא ננטשה בהדרגה עם קרוס המערכות האימפראליות.

ימיה האחרונים של העיר חתושה החתית כבר אינם לוטים בערפל.  ממצאים ארכיאולוגיים חדשים מוכיחים שלא חרבה בשריפה גדולה ע"י אוייבים חיצוניים. רוב בתיה נמצאו ריקים מכל ציוד נייד. מסתבר כי שבשנותיה האחרונות של העיר חתושה , העיר הלכה ונתדלדלה וננטשה על ידי תושביה ומגיניה. הסיבה העיקרית לנטישה של התושבים היה הרעב .

פריסה גיאוגרפית של האימפריה החתית בשיא גדולתה

עם נפילת האימפריה החתית התגבשו בדרום אנטוליה וסוריה הממלכות הניאו-חתיות, ובראשן כרכמיש, שבה שלטו מאז המאה ה-14 לפני הספירה בניו של מלך חתי.

ממלכות אלה, ששרדו בתקופה הסוערת של המאה ה-12 לתוך האלף הראשון לפני הספירה, המשיכו מסורות תחתיות (למשל, כתיבה מונומטליות בלווית). אלה החתים בני זמנו של החיבור המקראי.

מקורות מידע  נוספים:

האימפריה החתית – ציר זמן כרונולוגי

חתושש – ויקיפדיה

קרב קדש

אלף האלים של החתים | "החתים ותרבותם"

על חטא ועל חת

Cultic City And Fortress Unearthed In Southern Turkey

תמונות נוספות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3