יחידות הקומנדו או היחידות המיוחדות הופעלו לראשונה בצורה אסטרטגית במלחמת הבורים בדרום אפריקה . לא הבריטים הגו את האסטרטגיה הזו , אלא דווקא הבורים בדרום אפריקה. לבורים היה ניסיון מצטבר מוצלח בהפעלת יחידות קומנדו במלחמותיהם העקובות מדם מול שבטי הזול שהיו רבים מהם.
בורים בהולנדית – איכר. בעיקרם הולנדים. מה שמאפיינם הוא האמונה הפרוטסטנטית קלוויניסטית, והם ישבו את דרא"פ (קייפ). החברה הבורית דתית ושמרנית מאוד, והם מאוד מאמינים שהם העם הנבחר.
הבורים לאחר ביטול העבדות על ידי בריטניה עשו מעין "יציאת מצריים" ה-grand treck, שפרשו מדרום אפריקה לאפריקה, שם הם יסדו שתי מדינות. זאת פחות או יותר במקביל לגילוי מרבצי זהב גדולים ביותר (ליד יוהנסבורג של היום).
מלחמת הבורים היא כינוי לשתי מלחמות שניהלו הבריטים בדרום אפריקה כנגד ריפובליקות המתיישבים הבורים (אשר היום מכונים אפריקאנרס)
זאת כחלק משיאי האיפאריאליזם הבריטי שחמד את אוצרות הטבע והזהב ושאף לרצף טריטוריאלי לאורך כל יבשת אפריקה ועד לכף התקווה הטובה.
מלחמת הבורים הראשונה 1880-1881 – מערכה קצרה במהלכה נחל צבא המלכה כישלון.
מלחמת הבורים השניה 1899-1902 – הרצון לנכס לעצמם את אוצרות הטבע והזהב שהתגלה ביוהנסבורג, הביאו למערכה אכזרית זו. הבריטים הגיעו בכוחות מתוגברים מכל רחבי האימפריה, ניהלו קרבות אכזריים, וגם ספגו מהלומות קשות מהבורים שניהלו מלחמת קומנדו וגרילה. במלחמה זו עשו הבריטים שימוש נרחב במחנות ריכוז לכליאת אוכלוסייה אזרחית בתנאים קשים.לבסוף ניצחו.
מלחמת הבורים – מאגר הידע על קצה המזלג
הבורים הבינו שלא יוכלו לנצח את הצבא האדיר ביותר בעולם בדרך קונבנציונלית (מעטים מול רבים) ואמצו את מלחמת הקומנדו של 'פגע וברח' כנגד הבריטים. הבריטים 'שהבינו מלחמה' רק כנגד צבא סדיר, כל כך 'התעצבנו', עד שהבינו שאם לא ישרפו את כל החוות שהיו מקור האספקה של הבורים, הם לא ינצחו. בכדי לעשות זאת, הם ריכזו את כל הנשים והילדים מהחוות במחנות ריכוז ושרפו אותן. בתהליך, מתו עשרים ושישה אלף נשים וילדים במחנות הרכוז האנגליים (לרוב מדיזנטריה) ואיבת עולם (שמתרפאת עם השנים) פרצה בין הצדדים. מלחמת הקומנדו של הבורים, הייתה המלחמה הראשונה בעולם שבה השתמשו הבורים בשיטות לא קונבנציונליות על מנת לנסות ולהביס צבא סדיר (והם כמעט והצליחו).
מן הצד הבריטי הגיע סך הכוחות שהשתתפו במלחמה לכחצי מיליון חיילים, שכללו יחידות חיל פרשים, חיל רגלים רכוב, כוחות ארטילריה וחילות סיוע שונים בקנה מידה רחב. אולם בשלבי הפתיחה של המלחמה כלל הכוח הבריטי בדרום אפריקה רק כמה עשרות אלפי חיילים, ולכן הם נדחקו למיגננה על ידי הכוחות הבוריים, אשר נהנו מיתרון מספרי קל והיוזמה הייתה בידיהם. בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה תוגברו הכוחות הבריטיים באזור ביחידות צבא סדיר וביחידות מתנדבים, לא רק מבריטניה, אלא גם ממדינות חבר העמים הבריטי וממושבות האימפריה הבריטית – בעיקר אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, ודרום אפריקה.
הצבא הבורי כלל בשיאו כ-80 אלף לוחמים (40 אלף בשלבי הפתיחה של המלחמה), והיה מבוסס בעיקר על מיליציה של אזרחים מגויסים, שהקימו יחידות של קלעים רכובים ("קומנדו"), בדרך כלל על בסיס אזורי-טריטוריאלי וקשרים אישיים. כמו כן כלל הכוח הבורי כמה אלפי מתנדבים ממדינות שונות באירופה (רובם מהולנד), שבאו לעזרת הרפובליקות הבוריות. אף שהבריטים, כצבא סדיר, היו חמושים בנשק אישי תקני יותר שהתבסס בעיקר על רובי לי-מטפורד ולי-אנפילד החדשים, הבורים לא סבלו מנחיתות בתחום הנשק הקל, משום שהנהגתם דאגה מראש לרכוש רובי מאוזר גרמניים ורובי קראג-יורגנסון דניים, והם שימשו את הלוחמים הבוריים בנוסף לרובי ציד ושאר כלי נשק אישיים שהביא עמו כל איכר מגויס. ככל שהתקדמה הלחימה, נעזרו הבורים יותר ויותר בנשק ותחמושת בריטיים, שנלקח שלל במהלך הקרבות ובהתקפות קומנדו על קווי האספקה הבריטיים.
הלוחמים הבוריים נהנו משני יתרונות משמעותיים על יריביהם הבריטיים : רובם למדו לירות היטב ולצוד כבר מגיל צעיר, ורכשו ניסיון צבאי בעימותים כנגד שבטים אפריקאים מקומיים, ולכן היו קלעים וצלפים מעולים (בניגוד לצבא הבריטי, שלא שם דגש על הכשרת חייליו כקלעים, אלא לאחר המלחמה). בנוסף לכך, רובם המכריע היו רכובים על גבי סוסים (למרות שלא ניתן לראות בהם "חיל פרשים", במובן המסורתי של המילה), בניגוד לבריטים, שרוב צבאם הורכב מחיל רגלים, ולכן נהנו מניידות גבוהה מאוד (יתרון שבא לידי ביטוי בעיקר בשלב ה"גרילה" של המלחמה). יש לזכור גם, שהמלחמה התנהלה ברובה הגדול בשטח הרפובליקות הבוריות, עובדה שהעניקה ללוחמים הבוריים היכרות מעולה עם תנאי הקרקע בזירת הלחימה, ואיפשרה להם להסתמך על האוכלוסייה האזרחית הבורית לצורכי מודיעין ולאספקת צרכיהם הלוגיסטיים.
לאחר כיבוש הרפובליקות הבוריות, והתפוררות התנגדות הצבא הבורי "הסדיר", עברו הבורים לנהל מלחמת גרילה נגד הצבא הבריטי. לוחמי יחידות הקומנדו הבורים התמקדו בניתוק הכוחות הבריטיים מקווי התקשורת והאספקה שלהם. התקפותיהם על מסילות ברזל וקווי טלגרף נעשו נועזות ומטרידות יותר ויותר, והוכיחו לבריטים כי תרועת הניצחון שלהם הייתה מוקדמת מדי. הם שלטו אפקטיבית רק בנקודות בהן נכחו פיזית יחידות צבא, אך השטחים האדירים עליהם השתרעו המדינות הבוריות לא איפשרו נוכחות צבאית בריטית בכל מקום. יותר ויותר התברר לבריטים כי צבאם אינו בנוי להתמודד כנגד יחידות גרילה הנשענים על אוכלוסייה פזורה ועוינת, ונדרשה גישה חדשה.
את הפתרון הביא המפקד החדש של הצבא הבריטי, לורד הוריישו קיצ'נר, שהכניס את שיטת קו משלטי הבלוקהאוס. משלט בלוקהאוס טיפוסי היה מבנה קטן דו-קומתי, מאויש במש"ק ו-6 חיילים, וכאלה נבנו כ-8,000 ברחבי אורנג' וטרנסוואל במרחק של כקילומטר זה מזה. בין משלט למשלט מצד נמתח תיל ועליו פעמונים ואמצעי התראה. המטרה הייתה להגן על מסילות הברזל, ולהגביל את לוחמי הקומנדו הבורים לשטחים מצומצמים בהם ניתן יהיה לשלוט בהם. השיטה הוכיחה עצמה כיעילה, אף כי אחזקתה דרשה משאבי כוח אדם אדירים: כ-40,000 חיילים בריטים עסקו רק בשמירת הקו. במקביל, הקים קיצ'נר יחידות של פרשים קלים וסיירים שערכו פשיטות לשטחים שמחוץ לקו המשלטים וטיהרו כיסי התנגדות של כוחות גרילה בוריים.
רקע היסטורי על תולדות הבורים באפריקה והמלחמות שלהם בזולו
האיכרים הבורים הגיעו לאפריקה (נדדו לאפריקה מהולנד,), כבר החל משנת 1650. אלו היו ברובם המכריע חקלאים, לא עשירים שחלמו על אדמה משל עצמם ורצון להשתחרר ממעמד הצמיתים הארופאי. הם החלו ליישב את מחוז הכף המערבי שהיה אז החלק הידוע של היבשת השחורה, בעוד כל השאר היה רק 'חור שחור' או 'מפה לבנה' (ללא פרטים) של היבשת.
כמו שהגלגל מסתובב, מצאו עצמם האכרים הללו, שהשלטון 'במדינת החופש' שלהם השתנה בין לילה ומאותו הזמן, הם נתיני המלך האנגלי ולא המלך ההולנדי. לאנשים תאבי החופש הללו, זה לא עלה בקנה אחד עם רצונותיהם והם החליטו לנטוש את איזור הכף ולחפש לעצמם 'עצמאות' (אישית וקולקטיבית) בתוך 'החור השחור' של היבשת. כאן החלה סאגה גדולה שבה עשרות אלפי אכרים עזבו מרצונם את מקומות המחייה שלהם ונדדו צפונה אל הבלתי ידוע והבלתי מוכר. נקודה חשובה נוספת: אלו היו 'אנשי הספר'. דתיים מאוד ואדוקים באמונתם בבורא העולם. הם גם השוו את עצמם 'לבני ישראל המודרניים' והאמינו בלב שלם שאלוהים שלח אותם לרשת את הארץ העצומה הזו וכי הם האדונים ואילו המקומיים הם חוטבי העצים ושואבי המים שלהם!
עוד מילון מושגים קצרצר:
'בור' (שורוק בוו) – 'איכר' בהולנדית. בורים- אכרים
אפריקאנר- בן השבט הלבן האפריקאי. איכר, שכבר הפך לאפריקאי.
פורטקר– 'חלוץ' ההולך לפני המחנה.
כאמור , איכרים ממוצא הולנדי (שדברו בינם לבן עצמם הולנדית) החליטו לנטוש את 'מושבת הכף' שבמקורה הייתה הולנדית ונמסרה ללא התראה למלך האנגלי וללכת למצוא לעצמם 'בית-לאומי' שבו יוכלו לחיות כרצונם תחת שלטון עצמי. לדרך יצאו עשרות אלפים אכרים על משפחותיהם, עדריהם ומעט הרכוש שברשותם שיכלה עגלת המסע שלהם לשאת. אתם זוכרים בוודאי שהם היו אנשים אדוקים באמונתם (הדתית והאזרחית) שהם האמינו שהארץ נתנה להם על ידי האל וכי (משהו שהייה לעוכריהם לאחר שנים רבות) השחורים בני המקום, תפקידם הוא להיות 'חוטבי עצים ושואבי מים.
לדרך יצאו עשרות אלפים אכרים על משפחותיהם, עדריהם ומעט הרכוש שברשותם שיכלה עגלת המסע שלהם לשאת. אתם זוכרים בוודאי שהם היו אנשים אדוקים באמונתם (הדתית והאזרחית) שהם האמינו שהארץ נתנה להם על ידי האל וכי (משהו שהייה לעוכריהם לאחר שנים רבות) השחורים בני המקום, תפקידם הוא להיות 'חוטבי עצים ושואבי מים.
רוב האכרים היו עניים והם יצאו לדרך צפונה, לאחר שקבוצה מטעמם (כמו המרגלים התנ"כיים) חזרה והודיע שמצאה את 'הארץ המובטחת' באיזור שהיום נמצאת 'מדינת- החופש' (פריי- סטייט).
מה שעבר עליהם בדרך יחוויר את ההרפתקאות של 'כובשי המערב' בארה"ב ! בצפון מערב ישבו שבטי הקוזה והזולו שהיו פראיים ומאוד מאוד מיליטנטיים. הם מנעו את מעבר החלוצים בכח ובכל הזדמנות, תקפו את השיירות שהיו דלות בכח אדם ועמוסות לעייפה בנשים וילדים. רבים מהאכרים (עדיין בורים) היו גם 'בורים' כמו הפירוש של המילה הזו לעברית! הנשיא שלהם ברבות הימים, קרוגר, (שעל שמו הפארק המפורסם) טען עד יום מותו שהעולם הוא שטוח! (הוא נפטר רק מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה).
מכוון שהשבטים הפראיים תקפו כל שיירה שעברה בשיטחם או בקרבתם, נאלצו הבורים (בשל העוני, חלקם הלכו יחפים וכך כל ילדיהם) לחצות את רכס הרי הדרקנסברג עם עגלות שוורים עמוסות. הם היו פורקים את העגלות בתחילת העליות הרציניות, מפרקים את העגלות, מעמיסים את חלקי העגלות על השוורים וכך הלכו הלוך וחזור כמה פעמים ברגל (ויחפים) עד שהצליחו להעביר הכל מעבר להרים. אולי הם היו בורים, אבל הם ידעו להיות שמחים, לנגן ולשיר, לצוד ובעת הצורך, לקלוע אל חוט השערה. כלומר רובם היו צלפים מצטיינים.
הפריט החשוב ביותר העגלות השוורים הללו היו ה…………. מעצורים. ללא מעצור טוב, יכולה הטובה בעגלות העמוסה בטונה וחצי, להתגלגל בירידה עד שתתרסק לתהום. הבורים מצאו עץ מיוחד חזק ביותר שממנו עשו את מעצורי העגלות. עד היום תמצאו עץ שכזה שתול בגן הבית של אפריקנרים רבים. כמובן שעצים כאלו שתולים גם ליד האנדרטה. שמו של העץ:
Cussonia paniculata: Hoeveld kiepersol: Highveld Cabbagetree
התנועה הענקית הזו של אכרים נודדים, נתקלה במכשולים רבים מספור. חציית הרים, מלחמה בלתי פוסקת בשבטים עויינים, רעב וצמא, אסונות ומחלות, גרוע בהרבה מגורלם של החלוצים האמריקאים. (לאמריקאים הייתה פשוט תעשיית סרטים מפותחת מאוד ולכן אנו יודעים הרבה יותר על המערב הפרוע האמריקני)/
מלכי הזולו שהיידוע מכולם היה דינגן, לחמו בבורים ללא רחם והיו רוצחים ללא מצפון גם ילדים נשים וטף. המלך היה יכל להעמיד בהתראה קצרה, צבא של עשרת אלפים לוחמים מאומנים שיכלו בקלות לחסל שיירה של כמה מאות אנשים עם מספר קטן עוד יותר של נושאי נשק.
אחד הקרבות (המהולל ביותר בקרב האומה האפריקנרית) שימש כקרע וכסיבה להקים את האנדרטה המופלאה 'פורטרקר מוניומנט' (היום, 'אתר מורשת עולמית') ליד פרטוריה (שכיום נקראת 'צוואנה').
כמה מילים על שבט הזולו ועל מלכם, קינג דינגאן.
ראשית: הסטוריונים, מסכימים לעובדה שמקורו של שבט הזולו הוא באיזור שנמצא ליד נהר הקונגו וכי שבטים אחרים 'דחפו אותם דרומה עד שהתיישבו באיזור נטל שבדרום אפריקה. שנית: בני שבט הזולו הם מיליטנטיים מאוד ותחת הנהגת המלך, עסקו באמונים צבאיים ובכיבושים טריאוריליים. חברת הזולו היא מטיבעה חברה לוחמת ואכזרית. מלכם דינגאן, רצח את אחיו, המלך הידוע שאקה-זולו, הסתבך בקרבות רבים (כולל הבורים) הממלכה שתחת חסותו התפרקה בגלל 'עריקה' של ראשי שבטים וסופו שגם הוא נרצח לבסוף על ידי שליחים של בני עמו.
לאחר רצח של אחד מראשי תנועת החלוצים הבורים ומשלחת השלום שלו על ידי דינגן ואנשיו, נוצרה איבת-עולם בן בני השבט הלבן של אפריקה לבין שבט הזולו ומלכם דינגאן. הגיעו הדברים לכך שבכל פעם ששירה של בורים הותקפה, מיד היו מקפיצים 'קומאנדו' (יחידה לוחמת) של בורים לעזרת המותקפים שעזרו למותקפים. בעת ההתקפה, הסתדרו הבורים במעגל. סביב במעגל היו מניחים את העגלות, כאשר הנשים והילדים במרכז והמגינים מסביב. לצורה זו קראו הבורים 'לאגר' (מחנה) ואת מוטיב העגלות המסודרות בלאגר אפשר לפגוש במספר מקומות בדרום אפריקה. אחד מהם, נמצא 'באנדרטת-החלוצים'
המציאות היתה שהאכרים הפשוטים הללו, הצליחו להתגבר על מירב המכשולים, להגיע לארץ המובטחת שלהם 'ארץ החופש' (מהשלטון הבריטי) ולהקים לעצמם מדינה משלהם עם שלטון עצמי. מעתה, הם הפכו מערב רב לאדונים של גורלם במדינה משלהם. מאז הפכו הבורים לאומה האפריקאנרית. אמנם רוב רובם של הבורים התיישבו באזורים החקלאיים של פריי סטייט ובטרנסוול (האזורים שסביב יוהנסבורג), אולם אחדים מהם, הצפינו עד לצפון טנזניה ואפילו עד קניה. עדיין אפשר למצוא אותם באיזורים אלו מדברים אפריקאנס בינם לבין עצמם.
קרב 'נהר הדמים'
העצירה הראשונה של "הטרק הגדול" הייתה בתאבה נצ'ו, ליד בלומפונטיין של היום, שם ייסדו הבורים רפובליקה. בשל חילוקי דעות בהנהגה נפרדו קבוצות הפוּרטרקר השונות: חלקם פנה צפונה, אך הרוב חצה את הרי הדרקנסברג לתוך נאטאל במטרה להקים שם רפובליקה. מכיוון שאזור זה היה טריטוריה של הזולו, ערך מנהיג הפוּרטרקרים פיט רטיף ביקור אצל המלך דינגאן, ונרצח מיד בידי הזולו החשדנים. רצח זה הוביל למעשי טבח נוספים, וכן להתקפת נקמה בידי הבורים.
הסוף הגיע ב-16 בדצמבר 1838, ב"קרב נהר הדם"
לבורים היה 'חשבון פתוח' עם דינגן ולוחמי הזולו שלו מאז שבני הזולו רצחו בדם קר חלק ממנהיגי התנועה החלוצית. שיירה אחת התבצרה היטב ליד 'נהר הדמים' והמתינה לקרב הבלתי נמנע. במקרה ההוא התהפכו היוצרות. התקפת הזולו נבלמה ע"י כל קו העגלות! של הבורים . שלושת אלפים מלוחמי הזולו אבדו ביום זה את חייהם! מי הנהר הפכו אדומים מדם. (מכאן שם הנהר 'נהר הדמים') בקרב הבורים, הפלא ופלא, היו רק 3 פצועים קל מאוד. כך הסתיים יום הקרב הזה במפלה עצומה ללוחמי הזולו. מאותו היום ואילך, מכנים האפריקאנרים את היום הזה כ'יום דינגן' וחוגגים אותו ברוב עם כחג דתי לאומי.
בקרב נהר הדם נצחו הפורטרקרים בזכות טקטיקה מוצלחת של מערך הגנתי היקפי מאורגן היטב עם קבוצות פרשי קומנדו שיצאו ממנו והעסיקו את כוחות צבא הזולו.
מקורות המידע
בקרתי בדיוק במועד הנכון ולצערי לא זכיתי | טיולי משפחות | פורום …
ראה גם : Battle of Blood River – Wikipedia, the free encyclopedia
אומרים היתה ארץ: מסע במנהרת זמן דרום אפריקנית | קו המשווה
היסטוריה של דרום אפריקה – ויקיפדיה
היסטוריה צבאית של דרום אפריקה – ויקיפדיה
