ב-1928 הבחין אלכסנדר פלמינג, רופא וביוכימאי באוניברסיטה בריטית, בזיהום פטרייתי על פני צלחת פטרי שבה גדלו חיידקי Staphylococcus aureus. הזיהום עצמו היה שגרתי, אך הוא שם לב לכך שמושבות החיידקים בסביבת הפטרייה היו קטנות ופגועות יחסית למושבות החיידקים המרוחקות מהפטרייה.
פלמינג פרסם את ממצאיו בשנת 1929, אך הם לא עוררו עניין בקרב הציבור ובקרב עמיתיו המדענים כאחד. הוא המשיך לחקור את הפניצילין ומצא שהפניצילין היה חזק מכל חומר אנטיבקטריאלי אחר שהיה בנמצא עד לאותה העת. לא זו בלבד, אלא גם שחומר זה נמצא לחלוטין בלתי מזיק לאדם וכך גברה תועלתו הרפואית פי כמה.
אך הבעיות המשיכו לרדוף את פלמינג בזו אחר זו. פלמינג אשר עבד לבדו חסר את הציוד הדרוש לביצוע מחקרים בסדר הגודל הנדרש, ומלבד זאת לא הצליח לבודד את הפניצילין ולהפיק תמיסה טהורה ודומה, משום שבלתי אפשרי היה לייצר את הפטרייה בכמויות משמעותיות. הוא חדל לעבוד עם הפניצילין בשנת 1934.
עשר שנים לאחר גילוי הפניצילין על ידי פלמינג החל הווארד פלורי להתעניין בנושא המחקר האנטיביוטי, ובמהלך חיפושיו אחר מאמרים בנושא נתקל בזה של פלמינג והתעניינותו בנושא התעוררה. פלורי החל לחקור את הפנצילין יחד עם ארנסט בוריס צ'יין ועבד במעבדה מצוידת וממומנת היטב.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה הפך הפניצילין למוצר יקר ערך עד מאוד ואומרים כי היה שווה פי כמה ממשקלו בזהב. למרות מאמציהם הרבים של צ'יין ופלורי, הם נוכחו לדעת שהתמיסה הראשונית שאותה גילה פלמינג אינה טובה מספיק, ולכן יצאו בחיפוש אחר פניצילין יעיל יותר. זה נמצא בדמות Penicillium chrysogenum. אך גם תרבית זו לא הספיקה ולכן החלו המדענים להקרין על התרבית קרני X וקרני UV וגרמו למוטציות בתא אשר הובילו לבסוף לפטרייה המייצרת פניצילין במדד של פי אלף מהמקורית. דרכי ייצור חדשות ומועילות יותר נמצאו ודרכו של הפניצילין נסללה.
פלמינג עצמו קיבל בשנת 1944 תואר אבירות על גילוי הפניצילין, ושנה לאחר מכן זכה בפרס נובל לרפואה במשותף עם פלורי וצ'יין.
פניצילין
אז כיצד העובש גורם למותם של החיידקים הרגישים אליו? כדי לענות על שאלה זו עלינו ראשית להכיר יותר טוב את מבנה החיידק.
החיידק, בדומה לתא האדם מורכב מממברנה עדינה המקיפה אותו. בנוסף לממברנה קיימת גם מעטפת תא נוספת, גסה יותר, המהווה את קיר התא. קיר זה הכרחי לקיום תא החיידק מכיוון שקיים לחץ פנימי גבוה בתוך תא החיידק. ללא קיר חזק יחסית זה חומר התא ידלוף החוצה במהירות רבה והתא למעשה ייראה כמתפוצץ כלפי חוץ. אחת מן התכונות המזיקות של החיידקים היא העובדה שהם מתרבים בקצב מהיר מאוד. על מצע גידול תכפיל אוכלוסיית החיידקים את עצמה כל 20 דקות! התרבות מהירה זו בתוך פצע עמוק אינה מאפשרת למערכת החיסונית של גוף האדם להתמודד עם הפולשים הזרים בהצלחה…
מקורות המידע
פניצילין – אלכסנדר פלמינג, הווארד פלוריי וארנסט חאיין – עמוד הבית
