רפובליקה אינגושטיה
בסביבות המאות ה-13-16, בצפון הקווקז נרשמה התעוררות של תרבות המגדלים.
בכפרי אינגושטיה נבנו מגדלים מלבניים גדולים למגורים ומגדלים גבוהים להגנה. מגדלי אינגושטה, ויינך וכפרי הצ'צ'נים היו שונים בארכיטקטורה, אבל לא בהרבה. האבנים היו מהודקות באמצעות טיט סיד.
היו אז כללים נוקשים לבניית מגדל מגורים. זה היה אמור להסתיים תוך 365 ימים, וכל משפחה אמידה בכפר הייתה חייבת לבנות מגדל.
מגדלים אלו נועדו בעיקר להגנה, אך בתוכם התגוררו גם משפחות.
גובה המגדלים היה כ-10-40 מטרים. במפלס הראשון היו אורוות ורפתות. רצפות ותקרות היו מעץ. המפלס השני נועד לחלל המגורים. המפלס העליון היה קומת "אורחים", אך ניתן היה להשתמש בו גם להגנה.
מה שנראה כמו מרפסות הן למעשה נקודות תצפית הגנתיות. ל"מרפסות" אלו אין רצפות והן שימשו לגלגול אבנים ולשפיכת נוזלים חמים לעבר התוקפים, בעוד מתחם האבן של ה"מרפסת" הגן על המגינים מפני חיצי התוקפים.
כפרי המגדלים היו קרובים זה לזה, כך שניתן היה להשתמש במגדלים גם לתקשורת באמצעות איתות של אש כך שניתן היה ליידע במהירות את כל הכפרים הסמוכים על אויבים המתקרבים .
ראו גם : ההיסטוריה של רפובליקת אינגושטיה
אינגושטיה נמצאת בדרום רוסיה באזור הקווקז.
רפובליקת אינגושטיה גובלת בתחום רוסיה ברפובליקת צפון אוסטיה – אלניה וברפובליקת צ'צ'ניה. וכן היא גובלת בגאורגיה. בשטח אינגושטיה ישנן נקודות רבות להפקת נפט וגז טבעי אשר אינגושטיה עשירה בהם.
אינגושטיה הפכה לראשונה לחלק מהאימפריה הרוסית בשנת 1810. בין השנים 1921 ו־1924 היא הייתה חלק מהרפובליקה הסובייטית ההררית עם קברדינו-בלקריה, קאראצ'אי-צ'רקסיה, צ'צ'ניה וצפון אוסטיה – אלניה.
בין השנים 1934 ל-1992 היא הייתה חלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאלית האוטונומית צ'צ'נו-אינגוש למעט תקופת מלחמת העולם השנייה.
במהלך מלחמת העולם השנייה חשד סטלין בכך שתושבי אינגושטיה עוזרים לצבא הנאצי ולכן הגלה את כל האוכלוסייה למרכז אסיה. בשנות החמישים החלה חזרה של תושבי אינגושטיה המקוריים לארצם שכבר קלטה תושבים מצפון אוסטיה. עם נפילת ברית המועצות הוכרז חבל זה כרפובליקה עצמאית שבירתו הייתה נזראן.
ראו גם :
נידח ומרתק: החיים על הקווקז הגבוה
למרגלות פסגות של קרח-עד מסתתר אזור כפרי, ששמר על מסורות בנות מאות שנים. טיול בחבל ארץ בגאורגיה כמו מסע בזמן: החקלאות, האירוח החם – והפיתוח שמזדחל בעצלתיים
זהר לפיד, טבע הדברים
ירדתי מכנסיית מריה הנמצאת על גבעה מעל הכפר אושגולי (Ushguli'). ביום חגה הכנסייה משמשת מקום עלייה לרגל לכל בני האושגולי, והם מגיעים לכאן בכל שנה מרחבי גאורגיה ומהעולם כולו.
הכפר נמצא בחבל סוואנטי, בחלק המערבי של הרי הקווקז הגבוה, במעלה עמק נהר אנגורי ויובלו מולקורה. הנהר חותר מתחת לתשע הפסגות המכוסות קרחוני-עד, הנישאות לרום של מעל ל- 4,000 מ', כשהגבוהה שבהן היא הר שחרה, המתנשא לרום של 5,068 מ'. יש הטוענים כי זה הכפר הגבוה ביותר באירופה – בגובה 2,100 מ'.
הרי הקווקז נוצרו מתהליכים גאולוגיים-טקטוניים, כחלק מן הקימוט האלפיני המתחיל בהרי הפירנאים בצפון ספרד ונמשך מזרחה עד הרי ההימליה במזרח. אורכו של רכס הקווקז כ-1,200 ק"מ ורוחבו בין 32 ל-180 ק"מ, בין הים השחור לים הכספי. דרום רכסי הקווקז גובלים בעמקי נהרות הזורמים לים השחור ולים הכספי לאורך קווי שבר ושקעים טקטוניים, ששימשו את דרכי המעבר ממזרח אסיה לחופי הים האגאי כחלק מדרך המשי.
הכפר אושגולי הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1966 כאתר מורשת עולמית. הוא בנוי אבני צפחה וגרניט, שהן המרכיב העיקרי של סלעי הסביבה, כשמתוך חצרות הבתים מזדקרים מגדלים מסיביים שנועדו בעת העתיקה להגנה והתבצרות כנגד תוקפים מכפרים שכנים או משבטים אחרים.
