ד"ר דבי הרשמן | צילומים: נפתלי הילגר
מאחורי הדימוי הרומנטי והנופים של מרוקו מסתתרים זיכרונות אפלים מפרק עלום בתולדותיה: מאתיים שנה של סחר בעבדים, בהם כמיליון אזרחים של מדינות מערביות – אנגלים, …
בשוק העבדים הישן של מרקש החל מסענו בעקבות סיפורם של כמיליון אזרחים של מדינות מערביות — בהם אנגלים, צרפתים, ספרדים, יוונים, סקנדינבים ואמריקאים — שנחטפו בעת המודרנית והפכו לעבדים ברחבי המגרב. הסחר בעבדים בהירי עור היה כה רווחי, עד כי האומללים הללו, שנמכרו בשוקי צפון אפריקה במאות ה־17 וה־18, זכו לכינוי "הזהב הלבן". בעלילה מככבים מלכים נוצרים, מתווכים יהודים וכנופיות חמושות של מוסלמים שעסקו בג'יהאד ימי והטילו אימה על העולם המערבי.
"מולאי איסמעיל היה הראשון שהפך את השוד הימי לפרויקט של המדינה", הסבירה לנו אורית יקותיאלי, חוקרת מאוניברסיטת בן־גוריון שמתמחה בהיסטוריה של מרוקו, השוהה במסגרת עבודתה בפס. יקותיאלי, שבדקה בעבר מסמכים ששלח "סולטן העבדים" למלכי אירופה, היתה התחנה הבאה במסענו. לדבריה, מהעדויות ההיסטוריות עולה כי הבעלות על יורדי ים ואזרחים נוצרים שנשבו בידי מוסלמים השתלבה היטב במדיניותו של איסמעיל, שנועדה להעניק למרוקו עמדת כוח במגעיה עם המעצמות המערביות. השבויים שימשו בידיו כנכסים במשא ומתן דיפלומטי וכקלף מיקוח ביחסיו עימן. הסחר בעבדים לבנים גם העשיר את ממלכתו בעובדים מיומנים — ברבי־חובלים, בבנאים, במהנדסים ובמספר עצום של עובדי כפייה חסונים — שנדרשו לביצוע תוכניותיו המגלומניות.
ראו גם :
תולדות סחר העבדים הערבי שלא היכרתם
ב־2003 התפרסם ספרו של רוברט ס. דיוויס "Christian Slaves, Muslim Masters", על העבדות הלבנה בצפון אפריקה ובאזור הים התיכון בין השנים 1500 ל־1800. דיוויס מעריך שכמיליון עד 1.25 מיליון נוצרים אירופאים נשבו ונמכרו לעבדות בצפון אפריקה במהלך התקופה, ומגבה זאת בעדויות מזמן אמת. הגברים שימשו כוח עבודה זול בעבודות קשות, ונשים וילדים נוצלו מינית ונכפו לשרת בהרמונות או כפילגשים.
תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, לא היה מוכן להמשיך לשלם כופר לפיראטים. הוא סירב להיכנע לדרישותיהם ושלח את המארינס להילחם על חופי צפון אפריקה. אלו הן המלחמות הברבריות, שהחלו ב־1801 ונמשכו לסירוגין עד 1815. מלחמות שהסתיימו בהכרעה מוחלטת. כניעה. זו היתה המעורבות הצבאית הבינלאומית הראשונה של ארה"ב לאחר עצמאותה, מלחמה שעיצבה לא מעט את מדיניות החוץ האמריקנית בעשורים הבאים. ג'פרסון, בניגוד לביידן, לא נכנע לטרור.
עד היום הכינוי של המארינס הוא "צווארוני עור" (Leathernecks) משום שבמשך מאה השנים הראשונות לקיומם לבשו צווארון עשוי עור להגנה מפני פגיעות חרב. המארינס, שפורקו לאחר מלחמת העצמאות, הוקמו מחדש כדי להילחם בפיראטים הברברים. הפיראטים המוסלמים הקפידו לפגוע בצוואר האויב – בדיוק כמו שנכתב בסורה 47, פסוק 4 בקוראן: "וכאשר תפגשו בכופרים, הכו בצווארם עד שתביסו אותם לגמרי, ואחר כך החזיקו בהם בכוח. לאחר מכן שחררו אותם בחסד או בּכופר, עד שתסתיים המלחמה. כך, ואם ירצה אללה, היה יכול להעניש אותם בעצמו, אך הוא עושה זאת כדי לבחון אתכם. והאנשים שנהרגים למען אללה, המעשים שלהם לא יהיו לשווא". בפסוק הזה מקופל כל ההסבר – גם להצדקה הדתית לשבות כופרים ולשעבד אותם, גם לג'יהאד וגם לכך שעד היום המחבלים הסכינאים מחפשים את הצוואר.
מקור וקרדיט : אראל סג"ל , ישראל היום , מאי 2024
0