האגדה מספרת שתוכנית החלל האמריקנית הוציאה הון על פיתוח עט שמסוגל לכתוב בתנאי חוסר משקל ואילו הרוסים השתמשו בעפרון.
במלחמת העולם השנייה הסתמכו הגרמנים על כוח הטכנולוגיה. כוחות הצבא המשוריינים וחיל האוויר שלהם היו תלויים לחלוטין באספקת דלק. “סוכן חשאי” בתרגום ענבל שגיב מגולל את סיפורו של המרגל שסגר להם את הברז.
במקביל, הגרמנים היו משוכנעים לחלוטין בעוצמה הטכנולוגית של מערכת ההצפנה שלהם, האניגמה. לפי הביוגרפיה של אלן טיורינג, הם חשדו הרבה יותר במרגלים הפועלים בקרבם מאשר באפשרות שהאויב מסוגל לפצח את ההצפנה. ואילו האמריקנים השתמשו בקַשָּׁרִים אינדיאנים ( מקור וקרדיט ענבל שגיב) .
שפת הנאװאחו היא שפה הקרובה רק לשפה האפאצ'ית. היא ייחודית במבנה ואינה מקורבת לשפות אחרות המדוברות כיום בעולם. בהיעדר כתב ייחודי, נכתבת השפה כיום באותיות לטיניות המשמשות את האנגלית.
בימי מלחמת העולם השנייה, השתמשה ארצות הברית בשפת הנאבֿאחו לצורך העברת מידע מודיעיני. לצורך כך גײסה אלחוטאים שהיו במוצאם ילידים-אמריקאים, דוברי השפה. הסיבות לשימוש בה להעברת מסרים מודיעינײם היו: היותה שפה שלמה ויחודית, צופן בלתי ניתן לפיצוח; יחודה הגאוגרפי – השפה מדוברת בארצות-הברית בלבד, על ידי ילידים אמריקאים משבט אחד, היותה שפה מדוברת ולא כתובה והעובדה שלא היה ידוע על בלשנים או אנתרופולוגים גרמנײם שחקרו אותה.
האומה האמריקנית חייבת הרבה מאד ל-400 אינדיאנים מבני שבט הנבאחו שמילאו תפקיד גורלי במלחמת העולם השנייה. לאמריקנים היתה בעיה חמורה: אנשי המודיעין היפני פיענחו בקלות את הקודים הסודיים של צי ארה"ב וידעו מראש על כל תקיפה באוקיינוס השקט. הפתרון הגאוני? שימוש בשפת הנבאחו.
האמריקנים גייסו תחילה 29 מבני שבט הנבאחו (Navajo) שתירגמו את המסרים של כוחות הצי לשפתם והעבירו אותם כך למתרגם שישב בצד השני. הרעיון הצליח למעלה מהמשוער והיפנים נותרו חסרי אונים מול השפה המוזרה, שעזרה גם לניצחון האמריקני בקרב הימי האדיר של מידוויי. רק ב-1992 זכו בני השבט להוקרה ולמדליות על מעורבותם.
את הרעיון להשתמש האינדיאנים העלה פיליפ ג'ונסטון (Philip Johnston) שהיה בוגר מלחמת העולם הראשונה ובן של מיסיונר נוצרי ששירת את הכנסייה אצל שבטי האינדיאנים . הוא היה אחד מהאנשים היחידים בעולם שדיבר והבין את שפת ה"נבאחו" למרות שלא היה אינדיאני. הוא גם ידע שהצבא מחפש צפנים חדשים וחזקים יותר כל הזמן ושבזמן מלחמת העולם הראשונה השתמשו באינדיאנים משבט אחר (Choctwa) להצפנת מסרים. הוא האמין ששפת ה"נבאחו" היא הפיתרון המושלם.
הסיבה לכך הייתה פשוטה – שפה ה"נבאחו" היא ייחודית ללא קשר לשום שפה אחרת בעולם והיא כולה מדוברת ללא שפה כתובה (אין לה כלל אלף-בית!). כתוצאה מכך המבנה הלשוני והתחבירי שלה ייחודי וקשה מאוד. אנשים שלא מכירים את השפה לא יוכלו להיעזר בידע מוקדם של בלשנות או קריפטוגרפיה (מדע ההצפנה) על מנת להבין את השפה.
מכיוון ששבט ה"נבאחו" היה היחיד שהשתמש בשפה זו (אפילו מבין האינדיאנים האמריקאים) ובתחילת המאה ה 20 היו מעט מאוד אנשים מחוץ לשבט שהבינו את השפה (פחות מ30 איש בזמנו), הרי שהסיכוי למצוא אדם מחוץ לארצות הברית שיבין את השפה היה קלוש. ואכן, היפנים על אף היותם מפצחי צפנים מוכשרים מאוד, מעולם לא הצליחו לפצח את הקוד.
הקוד לא תמיד היה תרגום ישיר של המילים אלא שיטה יותר מתוחכמת.
ההודעה הכילה רשימה של מילים ללא קשר ביניהם. לחלק מהמילים היה פירוש אסוציאטיבי (תפוח-אדמה למשל היה רימון-יד) וחלק אחר היווה קוד. במקרה זה, כל מילה תורגמה למקבילה האנגלית שלה והאות הראשונה שלה נלקחה להרכיב את המסר האמיתי. בהקבלה לעברית, כל המילים שהתרגום שלהם מתאים לאות "a" יכלו לשמש לשם איות האות הזאת (תפוח- apple, נמלה- ant, זרוע- arm וכו(.
בעיקרה, שיטת קידוד כזאת נחשבת "בזבזנית" כי כל מילה מניבה רק אות אחת. אך בהתחשב בעובדה שהיא הייתה "בלתי-מפוצחת" לעומת קודים אחרים של הצבא התועלת גברה על הבזבוז.
פיליפ ג'ונסטון הצליח לשכנע את הצבא ביעילות השיטה לאחר שהצליח להעביר מידע מקודד בשפת ה"נבאחו" תוך 20 שניות לעומת כמעט 30 דקות בשיטות המסובכות שהיו קיימות אז.
האינדיאנים שגויסו היו צריכים לעבור מחנה הכשרה לפני שנשלחו ליחידות שלהם במרחבי האוקיאנוס הפסיפי. הסיבה הייתה שהיו צריכים להמציא וללמד אותם מספר רב של מילים חדשות המתארות כלים ומצבים מלחמתיים.
ההצלחה הייתה גדולה. על פי אחד הקצינים שפיקדו על הפלישה לאי איו-ג'ימה (Iwo Jima) האי לא היה נכבש לולא התקשורת המהירה והמדויקת שהועברה בין הכוחות ללא פחד שיצליחו לפצח אותה.
מקורות המידע
מקור וקרדיט : ענבל שגיב ( "היום מלאו שבעים שנה לפלישה לנורמנדי")
האם אינדיאנים השתתפו במלחמת העולם השנייה כמצפינים?
Last of Navajo 'code talkers' dies in New Mexico
7