סוּן דְזְה, הנקרא גם "סון צו" או "סון טסו" (בסינית:孫子, "החכם סון"), הוא מחברו של הספר אמנות המלחמה, אחד מהספרים המשפיעים ביותר על האסטרטגיה הצבאית עד היום .
מלחמה אינה דבר רצוי. על כך הסכימו הוגים רבים בסין העתיקה. אפילו סון דזה (496-544 לפנה"ס), המחבר של הספר הנודע "אמנות המלחמה", האמין כך. ספרו של סון דזה תורגם לעשרות שפות, ונלמד עד היום לא רק בבתי ספר ללחימה ולאסטרטגיה אלא גם בבתי ספר לעסקים. עם זאת, סון דזה האמין שצבא חזק, מיומן ומוכן לקרב נחוץ כדי לשמור על השלום ולהגן על העם.
ב-13 הפרקים של הספר הקצר "אמנות המלחמה" פורש סון דזה תורות לחימה המקיפות נושאים כמו אסטרטגיה, פסיכולוגיה של מלחמה, טופוגרפיה ושימוש במרגלים. אבל הספר מציג את הלחימה האידיאלית כ"כיבוש ללא קרב". את הניצחון הגדול ביותר, לדעתו, משיגים בלי אף חייל.
"להשיג מאה ניצחונות במאה קרבות – אין זה שיא המצוינות. שיא המצוינות הוא להכניע את צבאו של האויב ללא לחימה", כתב סון דזה.
למעשה, אלה הדוגלים במלחמות עשויים בהחלט, תוך קריאה בספר, דווקא לוותר על כוונותיהם הלוחמניות.
באותה תקופה היתה סין מחולקת למדינות רבות שלחמו זו בזו וניסו להרחיב את שטחיהן. המלך חה-לו ממדינת וו שמע על כישוריו המיוחדים של סון דזה, וקרא לו כדי לבחון את יכולותיו, ולאחר מכן מינה אותו למצביא.
סון דזה הצליח להכניע צבא שהיה גדול מצבאו פי עשרה. במשך תקופת שלטונו של המלך חה-לו, נרשמו נצחונות צבאיים מרשימים רבים לזכותו של סון דזה.
סון היה גנרל ידוע בתקופת האביב והסתיו (תקופתו של קונפציוס) ופיקד על צבא ממלכת וו שמנה 30,000 חיילים בקרב שבו הובס צבא צו שמנה 200,000 חיילים.
הספר הוא יצירת מופת של מחשבה אסטרטגית שמחברת תחומים שונים כמו פוליטיקה, כלכלה לוגיסטיקה וכמובן לוחמה.
הספר באופן פרדוקסלי לשמו ממליץ למנהיג להימנע ככל האפשר ממלחמה ובמיוחד מכיבוש ומצור.
סון ממליץ להשתמש באסטרטגיה פוליטית ודיפלומטית ורק כשקלו כל הקיצין לפנות לפתרון צבאי.
אמנות המלחמה על אף לשונו הפשוטה והיקפו הקצר הוא ספר עמוק ומתוחכם המכיל מחשבות ותבונות דיאלקטיות.
ציטוטים ורעיונות מהספר מופיעים בכתבים סינים רבים ומטבעות לשון ממנו הפכו לחלק מהשפה הסינית.
הלקח המרכזי של הספר הוא שכל מלחמה והתמודדות (צבאית או אחרת) היא ברובה תהליך כאוטי ואקראי ולכן אי הוודאות בה גבוה.
על המנהיג או המפקד מוטלת האחריות להימנע ככל האפשר מעימות אלים ולנהל את המערכה בצורה גמישה שלוקחת בחשבון את יתרונותיו וחסרונותיו של צבאו מול יתרונותיו וחסרונותיו של הצבא שנגדו תוך הפנמה שהמציאות היא גמישה ומשתנה באופן תמידי.
הספר צבר פרסום גם בעולם המערבי במאות השנים האחרונות גם בקרב מפקדים צבאיים וגם בקרב אנשי עסקים וניהול.
דוגמאות מפורסמות לדמויות מפורסמות מהמערב שהושפעו מהספר הם נפוליון והגנרל מקארתור.
החיבור עצמו הוא קצר (בסביבות 6000 סימניות) כתוב בצורה פשוטה ומובנת ומחולק ל 13 חלקים:
- הערכות ותכנון – על המנהיג לנתח את הסיכויים לנצח בדרך אנליטית ויצירתית.
- פתיחת המערכה – הערכה כלכלית של המערכה.
- ההתקפה – מסביר את חוזקו של הצבא בהתאם ליכולתו להתנהל באופן מתואם ומאורגן ובלי קשר לגודלו. הפרק מפרט גם את חמשת היסודות לניצחון: התקפה, אסטרטגיה, בריתות, צבא וערים.
- טקטיקה ומיקום – החשיבות במיקום לשמירה על יתרונות אסטרטגים.
- אנרגיה – חשיבות היצירתיות והתכנון.
- נקודות חלשות וחזקות – ניצול החסרונות והחולשות של האויב לצבירת יתרון ותנופה בשדה הקרב.
- תמרון – הבעייתיות בעימות ישיר ועצות איך לנצח כשאין ברירה אחרת אלא התמודדות ישירה.
- גמישות ושינוי – תגובות למציאות המשתנה במהלך המערכה.
- הצבא בפעולה – תנועת הצבא וזיהוי מטרות.
10. המרחב – תיאור סביבתי של אזור הקרב ומתוכו יתרונות וחסרונות לצבאות המתמודדים.
11. תשעת המצבים – מתאר את תשעת המצבים והשלבים בקרב ואת המלצות המחבר למפקד המערכה במה להתמקד בכל שלב.
12. סוקר באופן כללי את השימוש בכלי הנשק השונים ובמיוחד בנשק האש.
13. השימוש במרגלים – חשיבות המודיעין, פירוט של חמשת מקורות המודיעין והמלצות לניהולם.
מאז 2003 לומדים באקדמיה הצבאית לקצינים בארה"ב , ווסטפוינט את הפירוש לספר כפי שכתב קולונל קנטרל
Cantrell, Robert. Understanding Sun Tzu.
2