עמי סלנט , עורך האתר " רגעים היסטוריים"
- סיימתי לקרוא היום את הספר הנפלא גוזל יכינה, זוליכה פוקחת עיניים, מרוסית חמוטל בר יוסף , הוצאת כרמל , ירושלים 2020.
- דליתי מהספר כמה וכמה ביטויים היסטוריים אמיתיים עם הסברי רקע היסטוריים שחקרתי וגם כמה ביטויים גיאוגרפיים אופייניים לאזור סיביר שם מתרחשת מרבית העלילה .
רומן היסטורי בהשראת סיפורים שסיפרה לסופרת סבתה, וגם מבוססות על זיכרונותיהם של אנשים אחרים מהתקופה אשר הסופרת הרוסיה ממוצא טטרי ליקטה. חלק מתיאור ההתרחשויות מבוסס על יישוב העבודה פיט-גורודוק במחוז סברו-ייניסקי, בסיביר אליו הוגלתה סבתה של המחברת בילדותה יחד עם הוריה ( מקור) .
הספר מתאר אירועים המתרחשים בין 1930 ל־1945 ברוסיה הסובייטית, בתקופת הקולקטיביזציה, חיסול המשקים החקלאיים הפרטיים והפיכתם לקולחוזים. זוליכה, חיה בכפר טאטארי־מוסלמי עם בעלה מורטאזה ועם חמותה, שכל אחד מהם מדכא ומענה אותה על־פי דרכו. כשנציגי השלטון מגיעים לבית כדי להחרים את בהמות המשק, מורטאזה מנסה להתנגד, נורה ונהרג. היא נשלחת לסיביר ברכבת, יחד עם בני כפרהּ ומשכילים "בלתי נחוצים" אחרים מפטרבורג, כולל צייר מפורסם ורופא נשים גרמני תימהוני. במהלך הנסיעה מתברר לה שהיא בהיריון, ומפקד המסע הרוסי מתאהב בה. לאחר מסע עינויים ארוך הנמשך חודשים ארוכים, הם מגיעים לסיביר, שם הם מנהלים מלחמת קיום הרואית. בנה של זוליכה, יוסוף, מצליח לברוח מסיביר לפטרבורג כדי ללמוד שם ציור.
זהו ספרה הראשון של גוּזל שָמִילובנה יכינה, ילידת קַזַן, המבוסס על זיכרונות של סבתהּ ושל אחרים. הספר זכה בשנת 2015 לפרס יאסנאיה פוליאנה, בפרס הספר הרוסי הגדול וכמו כן בפרס אגודת פן הבריטית. הוא תורגם ליותר מעשרים שפות, ועובד לסדרת טלוויזיה רוסית ששודרה בשנת 2020
הכתיבה מאד פרטנית מתוארים נופים, ריחות, מראות ואנשים כל אלה בונים תמונה מאד מפורטת של החיים והתקופה..
עניינו של הספר אינו רק בתיאור אורחות החיים של הדמויות, אלא גם – בזוועות שזימן להן בשנות ה-30 המשטר הסובייטי: הגחמנות שבה גם הנאמנים ביותר למשטר נחשבו פתאום בוגדים, הענישה הקיצונית והברוטלית: "על אי התייצבות במקום יכולים גם לשפוט אותך כעריק. וזו הוצאה להורג על המקום", הזלזול בחיי אדם ושטיפת המוח האידיאולוגית הריקה מתוכן ( עופרה עופר אורן , 2021 )
את הרומן זוליכה פוקחת עיניים עיבדו בברית המועצות בשנת 2020, כמיני-סדרה טלוויזיונית המונה שמונה פרקים. למעשה, כך סיפרה הסופרת, כתיבתו של הרומן החלה בכלל כתרגיל בקורס לתסריטאות שבו השתתפה.
גולאג
מחנות עבודות כפייה שהוקמו באפריל 1930 ( כהמשך לקטורגות – מחנות עבודות הכפייה בתקופת הצארית) והופעלו על ידי שירותי הביטחון הסובייטים, לכאורה לשם חינוך מחדש .
"על פי ההסכם שנחתם בברה"מ בין המוסד לביטחון לאומי והמשרד לתעשיות העץ , ישוב המפונים בסיביר נמסר למשרד עבודות ברוא היער. כל בוקר יצאו המפונים, לקול צעקות נמרצות של השומרים, למסדר הבוקר ואחר כך הלכו אל הטייגה.
המסורים השנואים לעבודה ביד אחת נשארו נחלת העבר. הם עבדו כעת במסורים בעלי שתי ידיות ובקרדומים, בחוליות של שלושה : שניים הפילו את העץ , והשלישי כרת את הסיקוסים ואסף אותם באגודות. הם ניסרו את הגזעים לאורך, שישה מטרים למטרות בניין שונות, וגררו אותם לעגלת גלישה שאליה קשורים שלושה אנשים המושכים אותה . הם הביאו את הקרשים לשטח ליד החוף , לא רחוק מיישוב העבודה , שם העצים נקשרו יחד והונחו זה על זה בשכבות.
בערב חזרו . את המכסה שהוקצבה – ארבעה מטרים גדושים לבן אדם – לא הצליח איש למלא . הנשים לא הצליחו אף פעם.
הרעב היה אכזרי . לכן אחרי ארוחת הערב רבים מיהרו בחזרה לטייגה לאסוף פטריות וגם אוכמניות. "
זוליכה פוקחת עיניים עמוד 316.
ראו גם סקירה היסטורית שכתבתי כאן באתר :מסע במנהרת הזמן: מחנות האסירים (גולאג) ברוסיה הסובייטית 1929-1956
קולאק
רוסיה . מילולית. אגרוף. כינוי גנאי בפי הסובייטים לאיכרים בעלי משקים שהעסיקו עובדים שכירים. הסובייטים החרימו את רכושם ולעתים כפו עליהם להתיישב במקום אחר. הפעולה נקראה "דקולקיזציה".
באמצע פברואר 1930 הוועד הפועל המרכזי והרפובליקה האוטונומית הטטרית הכריזו על צו חיסול השכבה הקולאקית במדינה הטטרית.
אורמן
יער עד ענקי , צפוף וסבוך של עצי מחט, אשוחים וברושים הצומח באזור ביצות בסיביר המרכזית והמערבית.
בשמקים
קבוצה אתנית שחיה במרכז רוסיה, באזור טשקנט , ב1916 , הבשמקים מרדו בשלטון הסובייטי ודוכאו ביד קשה
צ'ובש
בן עם הצ'ובשים. צאצאי בולגריה שעל הוולגה, המונה 1.8 מיליון איש . הם הקבוצה האתנית השלישית בגודלה בעיר קזן.
דירה קומונלית
בתקופה הסובייטית הוחרמו דירות וחלוקו למספר דיירים שחיו עם מטבח ושירותים משותפים
בספר זוליכה פוקחת עניים , מתואר כיצד נאלץ הפרופסור לרפואה וולף קרלוביץ' לחלוק את דירתו עם עוד משפחות רוסיות . אחת המשפחות הלשינה עליו מאוחר יותר לקג"ב והוא נשלח לסיביר שם מצא עצמו בין מפונים אחרים , כגון זוליכה.
ראו גם סקירה שכתבתי כאן באתר הקומונלקא : "מדינה" חברתית בזעיר אנפין ברוסיה הסובייטית (חיים שיתופיים בדירות ברוסיה הסובייטית)
הרעב הגדול
בשנים 1920-1921 היה בכל רוסיה, ובעיקר בארצות הפריפריות רעב קשה ומגפות שגרמו למותם של מיליוני אנשים
הרעב ברוסיה הסובייטית (1921–1922)
טייגה
( מונגולית " יער ללא סוף" ). יער של עצי מחט המשתרע על אזורי ביצה נרחבים בצפון רוסיה ובקנדה
"איגנטוב צועד בטאיגה , לידו מרחפים אשוחים. נשענים על ערמות שלג בכפותיהם הרחבות הנטויות לארץ ככריות. שיחים תפוחים כמו אבני סלע תלולות ולבנות, גזעי אורנים זהובים מהבהבים, מצופים קררום קרח עבה. הוא יורד אל קרחת העיר המוכרת, שבה שלד ענקי של עץ ליבנה אכול ברק בפינה, והוא חוצה את היובל הקפוא המלא סוללות אבנים שנסחפו וקפאו יחיד עם השלג. מחנה העבודה כבר קרוב. ספק ריח של עשן מר-מתוק מכה בנחיריים "
זוליכה פוקחת עיניים , עמודים 291-292
למעשה, הטייגה הוא היער של האזור הסוב-ארקטי, הממוקם בחצי הכדור הצפוני, דרומית לחוג הארקטי. הוא שוכן בין הטונדרה בצפון לבין היערות הממוזגים מדרום. הטייגה הגדולה בעולם נמצאת באזור רוסיה ומשתרעת על פני 5800 ק”מ, מהאוקיאנוס השקט עד הרי אורל, אזור שבעבר הרחוק היה מכוסה כולו בקרח. עד היום, יש אזורים בהם מתחת לאדמת הטייגה נמצאת שכבת אדמה קפואה לצמיתות, ובחלקים אחרים שכבת סלע. השכבות האלה מונעות התנקזות של מים משכבות האדמה העליונות, מה שיוצר אזורים שלמים של ביצות רדודות, שמכוסות לעיתים באזוב, עשבים ועצים.
הצמחייה המיוחדת של הטייגה
רבע מעצי העולם צומחים בטייגה, כבר ציינו את העובדה, ומכאן לא קשה להבין מדוע אזורי הטייגה נמנים בין ספקי החמצן הכי גדולים של כדור הארץ. רוב העצים ביער הם עצי מחט כמו אורן, אשוח, ארז וליבנה. מדובר בעצים שמתאימים לאזורים קרים ולחים, ומסוגלים לשרוד את האקלים המיוחד של הטייגה – חורף ארוך וקר, וקיץ מאוד קצר. עצי מחט, שיש להם מחטים במקום עלים רחבים, לא מאבדים את עליהם אף פעם, גם לא בחורף, ונחשבים לירוקי עד. זאת בניגוד לעצים נשירים שצומחים ביערות ממוזגים. הזרעים של העצים המחטניים צומחים בתוך מעין קונוסים משולשים שמגנים עליהם. הצבע הכהה של העצים מאפשר להם לספוג את הכמות המרבית של אור השמש. ככל שמצפינים בטייגה, אל אזורים שקרני השמש בקושי מגיעות אליהם, מגלים ירידה בצפיפות היער ובגובה העצים. בחלקים מסוימים של הטייגה יש גם עצים רחבי עלים כדוגמת צפצפה, תרזה וערבה, אך אלו פחות נפוצים. ובכלל, יש מעט מאוד צמחים מקומיים שיכולים להכות שורשים בטייגה הצפונית והקפואה. מה שכן, אפשר למצוא שם הרבה פטריות וחזזיות, שצומחות ישירות על האדמה ויכולות לשרוד בתנאי הטייגה הסיזיפיים: הרבה קור ומעט מים ואור//
חיות הטייגה – לא פוחדות מהקור
איזה בעלי חיים תוכלו לפגוש בטייגה? לא קשה לנחש – רק כאלה שמותאמים לקור. את החורפים הקשים השוררים באזור יכולים לשרוד רק מעט סוגי יונקים, בעיקר איילים כמו המוס, האייל הק
אזור בשקורטוסטן
דרום רוסיה, באזור הוולגה התיכונה .משם גורשו הטטרים בשנת 1928 .
טטרסטן ( טטריה)
כשליש מאוכלוסיית טטרסטן ( אזור שנשאר חלק מרוסיה) הם טטרים מוסלמים. דת שהגיעה לאזור בשנת 992. העיר הגדולה ולשעבר בירת האזור היא קאזן. ב1920 הוקמה הרפובליקה האוטונומית של טטרסטן.
נהר האנגרה
נהר בדרום מזרח סיביר , נשפך אל הינסיי, אורכו 1,779 ק"מ
סימרוק יישוב עבודות הכפייה של המגורשים , המתואר בספר, היה על גדת נהר האנגרה במזרח סיביר.
הנהר עובר בשני מחוזות של רוסיה: מחוז אירקוטסק ומחוז קרסנוירסק, בו הוא מתנקז לתוך היניסיי. על גדות הנהר נמצאות הערים אירקוטסק, אנגרסק (מרכז זיקוק ועיבוד נפט), בראטסק ועוד.
נהר הינסיי
נהר הזורם ממונגוליה צפונה ונשפך אל ים הקרח הצפוני בנתיב אנגרה-סלנגה. החמישי באורכו בין נהרות העולם : 5,539 ק"מ
אזור מעלה הנהר עשיר באשדות ונוטה להצפות, ועל כן האוכלוסייה בו מועטה. במרכזו נבנו על הנהר סכרים גדולים המפיקים חלק נכבד מתצרוכת האנרגיה של רוסיה, חלקם נבנה בעבודת כפייה. היניסיי ממשיך את מהלכו בטייגה השוממת, שם נשפכים אליו נהרות רבים, עד שהוא נשפך (דרך מפרץ יניסיי) לים קארה בטונדרה הקפואה כליל יותר ממחצית השנה.
סולובקי
אי בים הצפוני שנועד לאסירים ולמגורשים , נוסד בשנת 1923 על ידי השלטון הסובייטי
תחנת הרכבת של קאזן
תחנת הרכבת של קזן היא השער לסיביר עבור רוסיה כולה, היא נראית כמו היכל תרבות או מוזיאון
קאזאן היא בירת רפובליקת טטרסטן ואחת הערים הגדולות ברוסיה. עיר יפה ועשירה. נמצאת במרחק של 827 קילומטרים דרום מזרחה ממוסקבה הבירה. העיר מהווה מרכז תרבותי, כלכלי, מסחרי, ופוליטי חשוב במדינה. קזאן שוכנת לגדות הוולגה (Volga), סמוך למפגשו עם הנהר קזנקה (Kazanka) . שנשפך אל הים הכספי באזור אסטרחן, 28 מטר מתחת לפני הים. העיר מיושבת ברובה טטרים. זו החדירה המוסלמית העמוקה ביותר לתוך אירופה. בעיר מעורבת זו יושבים רוסים אורתודוכסים וטטרים מוסלמים ועוד למעלה ממאה קבוצות אתניות שונות.
קרסנויארסק
מחנה העבודה של זוליכה והמגורשים היה כמה עשרות ק"מ מהעיר קרסנויארסק
קרסנויארסק (ברוסית: Красноярск), היא עיר ברוסיה, השלישית בגודלה בסיביר, בירת חבל מנהלי קרסנויארסק, בירת המחוז הכלכלי של מזרח סיביר ומרכז מינהלי חשוב. העיר ממוקמת בדרום סיביר, משתרעת על שתי גדותיו של הנהר יניסיי ומהווה תחנה במסלול מסילת הברזל הטרנס-סיבירית. אוכלוסיית העיר מונה 1,082,933 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2017).
ראו גם סקירה קודמת של אודות החיים בברה"מ
הספר "החיים והגורל " : השתקפות ההיסטוריה הסמויה של ברית המועצות תחת סטלין ( קישור)
