קריאה מחדש במכתביו של החלוץ מגלה להט אידיאליסטי ואנטי־קפיטליסטי וכן אישיות מעשית, שהאמינה בשיטתיות, ושמרה על פרטיות.
טרומפלדור שמע כבר בנעוריו קריאות “ז’יד”, לא התקבל לתיכון הריאלי בשל “נומרוס קלאוזוס”, ונכח בגילויי אנטישמיות. כבר אז חלם על חיי עצמאות בארץ ישראל שאותן שנים הוקמו בה מושבות וניטעו בה כרמים.
בראשית לימודי המשפטים בפטרבורג התקיים טרומפלדור ממתן שיעורים פרטיים בנוסף לפנסיה הצבאית שלו, ולאחר מכן עבר עם חברים לדירה שכורה בת שלושה חדרים. בדירה התגוררו אתו דוד בלוצרקובסקי, חברו מימי מלחמת רוסיה־יפן ב–1905 וכן אחותו דורה ושתי חברותיה. כולם היו צעירים שגדלו על סיפורי המהפכנים הרוסים, עברו את מהפכת 1905 ויצאו לעיר הגדולה ללמוד מקצוע.
היתה זו תקופה של שידוד מערכות. העולם הישן נסדק, בני איכרים למדו באוניברסיטאות והצאר באטיושקה כבר לא נחשב כל יכול. טרומפלדור ובני חוגו הושפעו מתחיית העם הרוסי והרבו להתווכח על הדרכים לפעול גם לתחיית עמם היהודי. בשעות הערב לאחר שחזרו לדירה מהאוניברסיטה, הזמינו חברים וניהלו שיחות ערניות סביב השולחן והסמובאר החם, ודבריהם התלהטו מתוכניות למיזוג ציונות וסוציאליזם.
טרומפלדור אהב מאוד את רוסיה, נופיה, שפתה ותרבותה. בתקופת לימודיו התקרב לרעיונות הטולסטויאניים שהדגישו את ערך עבודת הכפיים האישית, והוא מזכיר פעמים אחדות במכתביו את הרעיונות הללו. טולסטוי קבע שהבעלות על האדמה היא פשע, שרכוש פרטי מבוסס על גזל, שהשלטון הוא עוול, ורק מי שאוכל את לחמו בזיעת אפיו אשריו וטוב לו. טולסטוי אף העריץ את הדוחובורים שחיו בקומונות, וכאשר גורשו מרוסיה על שום שהתנגדו למרות השלטון, גם תמך בהם בכסף כשעברו לחיות בקנדה.
במכתביו לשץ מזכיר טרומפלדור את הקומונות הטולסטויאניות וכותב שיש ללמוד מהן, ולהקים ברוסיה קומונה־הכשרה מסוג זה כהכנה לעלייה לארץ, כדי שהמפעל לא ייכשל.
הקומונות הללו נוסדו בסוף שנות השמונים של המאה ה–19 במקומות שונים ברוסיה, על ידי צעירים משכילים, ששאפו להתרחק מעריצות המשטר הצארי. הם שללו את מוסדות המדינה וחוקיה ואת מרות הדת ובחרו לעסוק בחקלאות מפני שעבודה חקלאית מספקת את צורכי הקיום הבסיסיים ומשחררת מרדיפת מותרות. הם חיו בקבוצות שיתופיות ושוויוניות והאמינו שהתחשבות הדדית ואחדות פנימית חזקות מכל חוקים כפויים.
רות בקי־קולודני
למאמר של רות בקי-קולודני במוסף הספרים של עיתון "הארץ"
חידת טרומפלדור
