אילן כפיר, דני דור . ינוש, כנרת זמורה-ביתן , 2017.
"ינוש" הוא סיפורו של אחד המצביאים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל. ינוש בשמו העברי – אביגדור בן גל, נולד בפולין, עבר את זוועות המלחמה והשואה בפולין, ברוסיה ובעוד מקומות תוך בריחה מתמדת עם משפחתו מהגרמנים. במהלך הבריחה מתה אמו והוא נותר עם אב ואחות גדולה. בשלב די מוקדם נותרו יאנוש עם אחותו הגדולה לנפשם. סופו של דבר הגיעו האחים יחד עם ילדי טהרן לארץ כזוג ילדים בודדים.
הספר מתאר את ילדותו והישרדותו כנגד כל הסיכויים, הקשיים שהיו לו כילד "פולני" בחברה קיבוצית מתנכרת לכל מי שאינו צבר. תקופה קשה זו גם חישלה אותו לקראת גיוסו לצבא לחיל השריון. גיוסו לצה"ל היה מפנה בחייו, סוף סוף יש לו משפחה כזו שבמרבית חופשות השבת הוא העדיף להישאר בבסיס בהעדר בית אחר.
ינוש מתגלה כבר מהשלבים המוקדמים של שירותו הצבאי כיוצא דופן, כבעל מחשבה מקורית, כאחד שלא הולך בתלם אבל "מספק את הסחורה". הוא מצטיין כמפקד קשוח ונועז שבוחר דרכים חריגות בתרגילים וגם במלחמה כדי להפוך את הקערה על פיה. כמפקד הוא קשוח בכל הקשור לצד המבצעי אבל רגיש לחיי חייליו ולצרכים שלהם. הוא מפקד דואג ואכפתי מאד ויחד עם זה דורש מאה אחוז של דבקות ומסירות לצד המבצעי. אישיותו גורמת לו "להיתקל" עם מפקדים בכירים ממנו כולל מהבכירים ביותר שיש דבר שפוגע בקידומו בצבא על אף כישרונותיו יוצאי הדופן. הוא שריונר אבל לא מרובע, מרובע בכל הקשור לטנק ופתוח לחלוטין בכל הקשור לתוכניות קרב…….
לסקירת הספר המלאה שנכתבה ע"י ד"ר עפר דרורי ( סא"ל במילואים ומג"ד במילואים בעברו ) .
העימותים בין גורדיש וינוש
מתוך פרק 5 בספר המרתק של אילן כפיר ודני דור : "ינוש לא בוטח : גורדיש לא סולח" (עיקרי דברים כפי שסוכמו מעמודים 59-66 ) .
" ינוש וגורדיש היו שני הפכים . "
גורודיש היה הבכיר ביניהם . מבוגר מינוש בשש שנים, קצין שריון טיפוסי שטיפס מתפקיד לתפקיד בגדוד 82 ובחטיבה 7 . כסגן מפקד חטיבה 7 , הוא מקבל בתחילת אותה שנה את ינוש כקצין אג"ם , לאחר שסיים לפקד על פלוגה בגדוד, והמשיך כשנה בתפקיד מדריך בקורס קציני שריון וקודם לקצין האג"ם של החטיבה.
קצין האג"ם הוא הקצין המרכזי במטה לאחר ראש המטה, זה שאחראי לתיאום פעולת המטה המקצועי בתחומי הסיוע הקרבי והמנהלה. הקצין שאמון על תכנון וביצוע משימות המוטלות על מפקד היחידה וכשירותו בהדרכה, באימונים ובתרגולים.
גורודיש היה איש של סדר משמעת ללא פשרות. עוצמת הפיקוד שלו היא בהרתעה ובמשמעת נוקשה שאין דומה לה בשריון ובצ"הל כולו. הוא יוצר אמות מידה משלו במשמעת ובענישה קשה לכל מי שמפר אותה. כמח"ט הוא מפחית לנהגי החטיבה את מהירות הנסיעה המותרת בצה"ל בקילומטר אחד ולא מהסס לשלוח נהגים שנסעו קילומטר אחד מהר יותר ל-35 ימי מחבוש כלא. הוא מתערב בכל דבר. לטבחים של חטיבה 7 הוא מודיע על נוהל חדש לטיגון חביתות בבוקר. לא עוד מחבת מוצפת בשמן , אלא מטלית ספוגה בשמן שבעזרתה יש לעבור על המחבת לפני תחילת הטיגון. ובהמשך הוא מגיע לבדוק שההוראה בוצעה, ואבוי לטבח שנתפס בקלקלתו.
חיילים וקצינים כאחד נשלחו לכלא על תספורת שחרגה במילימטר מהמותר לפי הוראות המח"ט, אל"מ גורדיש , שיצר תקן תספורת משלו, מחמיר יותר מהתקן הצבאי.
הופעה לא נאותה בעיני המח"ט , בגדי עבודה לא מכובסים , מדי א' לא מגוהצים, חיילים שלא הצדיעו לקצינים וקצינים שלא הצדיעו לבכירים מהם , הועמדו למשפט צבאי.
כמפקד חטיבה הוא ממש יצא מכליו כשראה טנקים שלא היו מצוחצחים במידה הרצויה לו במסדר המפקד בסופי שבוע. כתם שמן , או גריז , צריח שלא מבריק לפי תקן גורודיש , שלחו את הצוות כולו למשפט מח"ט, ואחריו לעונשי מאסר בכלא 6 ובכלא 4, שיותר מאי-פעם בעבר היו מלאים בחיילים ובקצינים מחטיבה 7 .
אל"ם שמואל גורודיש (משמאל) באימונים בפברואר 1967
גורודיש הלך אימים על חטיבה 7 . חייל עם הופעה רשלנית, גרגיר חול בקנה תותח או במקלע הצריח אחרי ימי סופה, הם מבוא לאסון בקרב. במשמעת הקשה שהפעיל על החטיבה הוא לא היה לבד וזכה לגיבוי מוחלט מטליק, האיש שטיפח אותו בגיסות השריון וקידם את הקריירה שלו תוך העדפתו על קצינים בולטים אחרים בחיל.
ינוש הוא ההפך המוחלט משניהם. חולצה בחוץ, שיער ארוך שגולש על הפנים, מפקד שמחזיק משמעת מבצעית אבל משלב בה יצירתיות פיקודית ודוגמא אישית. נכון שגם הוא משדר קשיחות ומשמעת , אבל עליו הרי אמרו שכל מי שמגיע להיות פקוד שלו בוכה פעמיים : בפעם הראשונה כשהוא מקבל את התפקיד ובפעם השנייה שהוא מסיים אותו . גם על גורודיש אמרו אותו דבר , אבל בהבדל קטן : בפעם הראשונה בוכים כשמקבלים את התפקיד ובפעם השנייה בוכים בדרך לכלא 6…
ינוש הוא איש שכולו רגש , גם אם הוא מפנים את זה, לצד כישרון נדיר בפיתוח תורת קרב לחימת שריון. קצין שחושב תמיד מחוץ לקופסא , קורא הרבה , לומד וחוקר מלחמות וקרבות בהיסטוריה כדי להפיק מהם לקחים וליישם אותם. התרגילים שאותם תכנן ועליהם פיקד היו לא שגרתיים . תמיד מפתיעים ומרתקים , ועוררו התפעלות בעיקר אצל מפקדים שלא צמחו בשריון.
ינוש מעולם לא היה קצין ממסדי. הוא לא היה מוכן להשלים עם " טרור המשמעת של טליק וגורודיש", כפי שכינה את האווירה בחטיבה בשיחות עם שלמה להט , צ'יץ , מפקד החטיבה לפני גורודיש , ובשלב מאוחר יותר עם אברהם אדן, ברן .
שנים מאוחר יותר הוא תיאר את הדברים : "מבחינתם הייתי פרא אדם שלא קיבל את המרות שלהם. לא הייתי מוכן למשמעת העיוורת שטליק וגורודיש הטילו על השריון. השניים השליטו טרור בגייסות השריון ולא הייתי מוכן לקבל זאת כמפקד. טרור משמעתי אכזרי של ענישה וקפדנות לא לעניין שעברה כל גבול. השניים חשבו שהם קיסרים ואנחנו לגיונרים מפשוטי העם, פלבאים" .
" לא יכולתי להשלים עם העמדה לדין באשמה של חוסר משמעת של צוותי טנקים שהחטיאו מטרות של האויב הסורי בקרב על הטיית מי הירדן, ונשלחו לתקופות ארוכות לכלא. חבר'ה חטפו עונשים מטורפים של 70 יום בכלא על עברות פעוטות. זו היתה תקופה שחורה. קצינים עזבו את השריון ".
הביקורת של ינוש מתמקדת בטענה שגורודיש בונה את סמכותו הפיקודית על ידי הפעלת מערכת הפחדה שיוצרת שיתוק מחשבתי אצל פיקוד החטיבה ואווירה של טרור אישי . מפקדים נוספים בחטיבה 7 , ובתוכם מפקדי גדודים , שותפים לדעתו של ינוש , אבל חוששים מתגובתו של המח"ט הקפריזי. גורודיש , בן טיפוחיו של טליק, מפקד גיסות השריון , נחשב- עוד לפני מלחמת ששת הימים ו"חשופים בצריח" – לכוח העולה בשריון . אף אחד לא רוצה להתעמת איתו.
חוץ מינוש.
..ויש לו השגות על תפקודו המבצעי של גורודיש . בנובמבר 1966 , בתגובה לפיגועים שיצאו משטח ירדן , ששיאם היה פיגוע שבו נהרגו שלושה חיילים שהרכב שבו נסעו עלה על מטען , יצא צה"ל לפעולת תגמול כשהיעד היה הכפר הירדני סמוע , שאליו הובילו עקבות המחבלים. אורי אור , מ"פ הסיור של חטיבה 7 , מוביל את החטיבה בלילה לעבר שטחי הכינוס באזור תל ערד. בשלב מסויים המח"ט החדש , גורדיש "מתברבר" בשטח ומבקש סיוע גם מקצין האג"ם וגם ממפקד פלוגת הסיור שלו. בגלל טעות ניווט שלו חשב גורדויש כי החטיבה בפיקודו נכנסה לשטח אויב. גורדיש לחוץ , היסטרי . צועק בקשר על המפקדים , והפקודות שלו מבולבלות ומעידות על חוסר שליטה בכוחות ובעיית התמצאות בשטח. רק לאחר כמה דקות ולקראת בוקר מדווח לו אורי אור שהחטיבה נמצאת עדיין בשטח ישראל.
התיאורים על כשלונו הפיקודי של המח"ט במבצע הגיעו לידיעת טליק אך גורודיש מקבל ממנו גיבוי.
העימות בין המח"ט גורדיש לקצין האג"ם , ינוש, הולך ומחריף מאוחר יותר סביב מדיניות התגובה של צה"ל לנסיון הסורי להטות את מי הירדן.
גורודיש לא היה רגיל למצב שבו קצינים תחת פיקודו מתווכחים איתו ועונים לו, לא היה מוכן לקבל את העובדה שקצין האג"ם שלו חולק על החלטותיו, דורש לבסוף להדיח אותו. ´אני לא יכול לעבוד איתו , והוא לא יכול לעבוד איתי, " הוא מודיע למפקד גיסות השריון. וכך בחודש מרס 1967 , שבועות ספורים בלבד לפני ששליט מצרים גמאל נאצר מורה לכוחותיו לנוע לתוך סיני, ינוש בן גל, קצין האג"ם של חטיבה 7 , מסיים את תפקידו. במקומו של הקצין המודח ממנה גורודיש את אחיו , רב-סרן יואל גורודיש , לקצין אג"ם של חטיבה 7.
לינוש זה רגע לא פשוט , שמקבל משנה תוקף כשמתברר בתוך זמן קצר שפניה של ישראל למלחמה. ינוש , קצין האג"ם שהיה השותף המרכזי בהכנת חטיבה 7 למלחמה , נפרד ממנה ערב מלחמת ששת הימים.
הוא חווה משבר אישי קשה , אבל מחליט לקבל את אחת ההחלטות החשובות בחייו : לא להישבר, לא לפרוש מצה"ל כפי שטליק וגורודיש אולי היו רוצים. הוא מאמין שזה קרב אחד במלחמה ארוכה – ובסופה הוא ינצח. בשנים הבאות הוא מרגיש שקידומו נפגע לעומת קצינים אחרים בשריון שמקבלים לפניו תפקידי מג"ד למרות שהוא ותיק מהם, יצירתי מהם ואין עוררין על יכולתו הפיקודית.
מקור וקרדיט : אילן כפיר, דני דור . ינוש, כנרת זמורה-ביתן , 2017.
2
