ספינת האוויר גרף צפלין טסה ממש נמוך מעל אוהדי הכדורגל באיצטדיון וומבלי ב1930 במהלך המשחק של גביע הגמר בין ארסנל והדרספליד
מאוחר יותר באוקטובר 1930 התרסקה ספינת האוויר הבריטית R101 והבריטים הפסיקו להתלהב מספינות אוויר..
The LZ 127 Graf Zeppelin cruises low over Wembley Stadium during the first half of the 1930 FA Cup final between Arsenal and Huddersfield
בשנת 1930 ביצעה הספינה מספר טיסות ברחבי אירופה ולאחר ביקור מוצלח בדרום אמריקה, בחודש מאי 1930, הוחלט לפתוח את הקו הסדיר הראשון לטיסות טרנס-אטלנטיות. למרות תחילת השפל הגדול והתחרות הגוברת מצד מטוסים, הטיס הגראף צפלין נוסעים ומטעני דואר מעבר לים, במספרים הולכים וגדלים, עד לשנת 1936. ביולי 1931, הגשים הגראף צפלין את חלומותיו של הרוזן כאשר טס לחוג הקוטב הצפוני.
ב-4 במרץ 1936, המריאה הספינה LZ129 לטיסת הבכורה. ד"ר הוגו אקנר, מנהל המפעל של ספינות האוויר , מיהר לקרוא את שמה "הינדנבורג" על שם נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג, בניסיון למנוע מן המפלגה הנאצית לקרוא לספינה על שם היטלר. אולם אקנר לא הצליח, עקב האמברגו הצבאי, להשיג הליום לצורך מילוי הספינה, היות שהגז הליום היה בכמויות מסחריות רק ברשות ארצות הברית.
בנסיבות אלה קיבל אקנר החלטה הרת גורל ולפיה ההינדנבורג תמולא בגז הדליק מימן. בנוסף לטיסות התעמולה שערכה ההינדנבורג, היא החלה בטיסות טרנס-אטלנטיות סדירות, לצידה של הגראף צפלין.
ביום 6 במאי 1937, בעוד הספינה נוחתת בלייקהורסט, ארצות הברית, לאחר חציית האוקיינוס האטלנטי ולנגד עיני קהל אלפים, פרצה אש מזנב הספינה ובתוך שניות ההינדנבורג כולה עלתה בלהבות. 35 נוסעים נהרגו בשריפה, 97 מנוסעי הספינה נפצעו וכן נהרג אדם אחד שעמד על הקרקע. הגורם לאסון ההינדנבורג לא התברר עד היום, אף על פי שקיימות שמועות רבות על חבלה מכוונת בספינה (מצד הנאצים או מאויביהם). חוקרים בני-ימינו העלו את ההשערה כי ייתכן שציפוי חדש של דופן הספינה הוא שגרם לשריפה. חוקרים אחרים דחו השערה זו.
יהא הגורם לאסון אשר יהא, הגורמים לירידתן של ספינות האוויר מגדולתן היו פוליטיים וכן המלחמה שעמדה בפתח ולא אסון ההינדנבורג עצמו, אף על פי שהוא אכן תרם לרתיעה בקהל מכלי תחבורה זה. אף לאחר האסון, נותרה רשימה של 400 נוסעים אשר שילמו עבור הטיסה ורצו לטוס בצפלין. בשנת 1940 הושב להם כספם.
הגראף צפלין השנייה (LZ130) הועברה לחיל האוויר הגרמני וביצעה כשלושים טיסות מבחן לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. רוב טיסות המבחן נערכו ליד הגבול עם פולין, תחילה בהרי הסודטים בחבל שלזיה ואחר כך באזור הים הבאלטי. בעת אחת הטיסות, חצתה ה-LZ130 את הגבול הפולני ויורטה על ידי מטוס קרב פולני שאילצה לשוב לגרמניה. באותה עת היו על הספינה מכשירי מעקב ותצפית שונים. החל מחודש מאי ועד לאוגוסט 1939 ביצעה הספינה טיסות ליד חופי בריטניה וזאת כדי לברר האם המגדלים שהוקמו לאורך החוף בין פורטסמות' לסקפה פלו נועדו לאיתור מטוסים בגלי רדיו. הספינה ביצעה בין השאר תצלומי אוויר, האזנות לרשת הרדיו וניתוחים מגנטיים, אבל לא הצליחה לאתר תדר את המכ"ם הבריטי כיוון שהחיפוש נעשה בתדרים קצרים יותר. המסקנה השגויה של הגרמנים הייתה כי המגדלים אינם קשורים למערכת מכ"ם בריטית, אלא שימשו למערכת שידור של חיל הים לצורך חיפוש והצלה.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה ממשיכת דרכה של חברת צפלין המקורית, Zeppelin Luftschifftechnik GmbH, לעסוק שוב בבניית ספינות אוויר. הספינה הניסיונית הראשונה (שנקראה לימים "פרידריכסהאפן") מדגם Zeppelin NT המריאה לראשונה בחודש ספטמבר 1997. הספינה החדשה קטנה בהרבה מאבותיה הצפלינים ואף איננה מסוג צפלין במובן המלא של המילה. הספינה קשיחה למחצה ולא קשיחה לחלוטין. יתרונם של הצפלינים על פני הבלונים הגמישים, הוא לא רק ביכולת נשיאת מטען גדולה יותר, אלא אף במהירות גבוהה יותר ויכולת תמרון טובה. ה-Zeppelin NT נכנס לייצור סדרתי ומופעל באופן מסחרי לטיסות שעשוע ולטיסות מחקר.
העתיד של ספינות האוויר
בחודש יוני 2004 נמכר צפלין לחברה יפנית, Nippon Airship Corporation, אשר ייעדה אותו לשימוש תיירותי וכן לפרסומות בטוקיו. הצפלין יצא לדרכו מפרידריכסהאפן ליפן, עם עצירות בז'נבה, פריז, רוטרדם, מינכן, ברלין, סטוקהולם וערים אירופאיות אחרות. אולם, שלטונות רוסיה סירבו להתיר לצפלין לעבור מעל שטחם, דבר שאילץ את פירוק הספינה והעברתה ליפן בחלקים.
יש כיום כמה חברות שמפתחות עכשיו כלי תעופה המשלבים ספינות אוויר . הבולטות הן Airlander שנמצאת על סף פעילות מסחרית עם מטוס היברידי — חציו ספינת אוויר וחציו מטוס,
וגם חברות אחרות Avelon, Plimp, Solarship ו אחרות.
גרף צפלין מעל ארץ ישראל
ב–26 במארס בשעה 18:00. כמו על פי הזמנה מראש, בדיוק בחג, ריחפה ספינת האוויר הענקית "גרף צפלין" מעל חיפה ומשם הדרימה לאורך החוף לתל אביב, אליה הגיעה רגע לפני השקיעה. אלפי תושבים עלו על הגגות והריעו לה. ראש העיר מאיר דיזנגוף בירך את 40 הנוסעים ואנשי הצוות הגרמנים, אך הביע צער על כך שנבצר מהם לרדת לביקור.
הצפלין, שיצא לדרך 16 שעות קודם לכן מהעיר פרידריכסהאפן שבגרמניה, ריחף בגובה כמה עשרות מטרים מעל קו החוף, הגיע עד יפו ואז הסתובב, שב למרכז העיר ומשם המשיך לירושלים. אחר כך, בלי לנחות, טס בחזרה לגרמניה. המסע כולו נמשך 81 שעות. השתתפו בו כ–20 אנשי עסקים ועיתונאים גרמנים שהוזמנו כדי לעודד השקעה במיזם המעופף החדשני. במהלך הסיור המזרח־תיכוני טס הצפלין ברציפות 8,000 ק"מ. גם היום, 90 שנים לאחר מכן, אין מטוס נוסעים שיכול לטוס אפילו מחצית מן הזמן הזה.
טיסת הצפלין מעל תל אביב היתה אירוע דרמטי — פעם ראשונה שכלי תעופה ובו נוסעים ריחף מעל העיר. מטוס ראשון אמנם נחת ביפו 16 שנים קודם לכן, אבל איך אפשר להשוות מטוס ובו טייס יחיד, ז'ול ודרין שמו, לספינת האוויר הענקית שאורכה 230 מטר (כשני מגרשי כדורגל), גובהה 35 מטר (כבניין בן שמונה קומות) ומהירותה כמאה קמ"ש…
ה"גרף צפלין" היתה ספינת האוויר הגדולה ביותר עד אז. סיכום תשע שנות פעילותה מלמד על הצלחה מסחררת, גם במונחים עכשוויים. טיסה הבכורה נערכה ב–18 בספטמבר 1928, ומאז טסה ה"גרף צפלין" כמעט בלי הפסקה. חצי שנה לאחר השקתה ריחפה מעל תל אביב. באוגוסט אותה שנה הקיפה את העולם, הגיעה לקוטב הצפוני וטסה במשך כמה שנים בקו סדיר בין גרמניה לברזיל. ב–1931 שבה לשמי המזרח התיכון; בצהריים טסה מעל קהיר והפירמידות, וקינחה בגיחה בירושלים. 34 אלף נוסעים טסו על סיפונה. במשך כל שירותה לא נפגע אפילו נוסע או איש צוות אחד. כאשר נחתה בניו יורק הוכתר הקברניט הוגו אקנר ל"מגלן של השחקים".
חוויית הטיסה היתה נוחה ורגועה. בתיאורים ובצילומים נראים הנוסעים מתרווחים על כורסאות באולמות גדולים, או יושבים על הסיפון החיצוני וצופים בנוף מגובה נמוך. תשע שנים אחר כך, במאי 1937, הגיע עידן הצפלינים לסיומו הדרמטי. ספינת האוויר "הינדנבורג" נשרפה בעת שעגנה בניו ג'רזי. 36 בני אדם נספו באסון האווירי הראשון, שצולם ושודר ברחבי העולם. מלחמת העולם השנייה פרצה שנתיים לאחר מכן. המטוסים שפותחו במהלכה השתלטו על התעופה האזרחית. ספינות האוויר נדחקו לשולי ההיסטוריה.
מקור וקרדיט : משה גלעד , עיתון " הארץ"
5