מותו המסתורי של סטלין , ממצאים חדשים

10120

מאת ami

7 שנים לפני

ב28 בפברואר 1953 בערב חש סטלין ברע בגלל לחץ דם גבוה מהרגיל. הוא התלונן גם על סחרחורות , אבל מצב רוחו היה לוחמני ותקיף כתמיד.

הוא הזמין אחדים מחבריו הקרובים ביותר אל הדאצ'ה שלו בקונצבו, ליד מוסקבה. אחרי כמה כוסות של יין גיאוגרי מהול פתח במתקפה נזעמת על הרופא האישי שלו, שדחק בו לוותר על תפקידו בראשות ברית המועצות בגלל בריאותו הלקויה.

אחר כך הרחיב את תוכחתו ותקף גם את הרופאים הבכירים של מוסקבה שנאסרו סמוך לעת ההיא בתואנה שהשתתפו במה שנקרא לימים "עלילת הרופאים" . סטלין דרש שיודו באשמתם בפומבי.

בין האורחים בדאצ'ה בלילה ההוא היה לוורנטי בריה, אחד מתומכיו הנאמנים ביותר של סטלין. הוא היה רגיל למצבי הרוח הזעופים של "הבוס" , אבל כשהחל סטלין במפתיע לשלוח חצי זעמו בנוכחים נתקף בריה בהלה גדולה. סטלין הטיח בהם שהם מתחממים לאור תהילת העבר שלהם והחל להשמיע איומים מעורפלים ומבשרי רעות. המשמעות היתה ברורה : בריה והאורחים האחרים הם הבאים בתור ברשימת החיסול שלו .

איש לא הורשה לצאת מן הדאצ'ה עד שייתן לו סטלין את ברכתו. אבל בלילה ההוא לא מיהר סטלין לשחררם לדרכם. הוא המשיך בנאום התוכחה שלו זמן רב, חידד ומיקד את מתקפתו , ובתוך כך שתה עוד ועוד יין. רק בשעה ארבע לפנות בוקר , ב1 למארס , הרשה לאורחיו ללכת סוף-סוף .

הוא לא נשאר לבדו בדאצ'ה . שלושה קצינים של הנקו"ד היו בתפקיד בלילה ההוא- סטרוסטין, טוקוב וכרוסטלב. עוד היה שם סגן מפקד הדא'צה פטר לוזגצ'ב , שהיה עד חשוב לאירועים המטרידים שעמדו להתרחש.

בדוח הרשמי על הלילה ההוא נכתב שסטלין שוחח עם שומריו קודם שפרש לחדרו. "אני הולך לישון" , אמר להם .,לא אזדקק לכם. גם אתם יכולים ללכת לישון" .

אבל סגן המפקד , פטר לוזגצ'ב, הצהיר לאחר מכן שהוא לא שמע את הדברים האלה מפי סטלין.

כרוסטלב, אחד משלוש הקצינים השומרים ( וחבר קרוב של בריה) , הוא שהעביר את המסר מסטלין, " ובכן , חברים , פקודה כזאת עוד לא קיבלנו מעולם. הבוס אמר " לכו לישון , כולכם, אני לא צריך כלום. אני הולך למיטה בעצמי, לא אזדקק לכם היום" .

הייתה זו פעולה חריגה ביותר שכן ידוע שהיה בודק את שומרי ראשו בלילות ומוודא שהם ערניים.

כרוסלטלב קיבל את דבריו של סטלין כפשוטם ויצא מן הדא'צה מיד לאחר שהעביר את הדברים לשומרים האחרים.

למחרת בבוקר האריך סטלין בשנתו. הגיע השעה אחת-עשרה, אחר כך שתים-עשרה, ושלושת השומרים שנשארו בדאצ'ה החלו לדאוג.

קצין השמירה סטרוסין פנה אל לוזגצ'ב ואמר , " משהו לא בסדר, מה עושים" ?

אבל הם לא יכלו לעשות הרבה. הפקודות המפורשת של סטלין הייתה שלעולם אין להטרידו כשהוא ישן. על השומרים נאסר במפורש להיכנס לחדרו.

הם חיכו עוד שעות רבות יד שלבסוף נדלק האור בחדרו של סטלין. "חשבנו שהכול בסדר, תודה לאל, " נזכר לוזגצ'ב.

ואולם עדיין לא ניכרה שום תנועה בחדר, ובשעה אחת –עשרה בלילה גברה שוב דאגת השומרים.

כשהגיעה חבילה חשובה מן הוועד המרכזי חשב לוזגצ'וב שיש לו אמתלה טובה להיכנס לחדר . "טוב, בחורים" , אמר כשהוא מפוחד ," איחלו לי הצלחה".

הוא פתח את הדלת ונחרד למראה עיניו. סטלין שכב על הרצפה, בגדיו ספוגים שתן וידו הימנית פשוטה. הוא היה בהכרה אבל מבולבל והמום.

"אמרתי לו , "אתה רוצה שאקרא לרופא? " הוא פלט קול לא ברור , משהו כמו "דז.. דז. …"

לוזגצ'ב קרא לסטרוסטין ושניהם הרימו את סטלין אל הספה ואחר כך טלפנו אל בריה ואל מלנקוב , חבר בכיר בפוליטביורו , שגם הוא היה בין האורחים בערב הקודם.

הם ציפו שהשניים יבוא מיד וגם יביאו אתם צוות רופאים, אבל עברו ארבע שעות גורליות עד שהופיעו בדאצ'ה בעצמם אבל ללא רופאים. בריה היה נרגז מאד שבדק בעצמו לבסוף את סטלין.

"מה אתם מבוהלים כל כך" ? " הבוס ישן שינה עמוקה" אמר והורה לשומרים שלא להפריע את מנוחתו של סטלין, ואף התרה בהם שלא יזעיקו אותו שוב.

לוזגצ'ב וסטרוסטין נקטו יוזמה משלהם ודיווחו על מה שאירע לכמה רופאים בכירים ולחברים אחרים מן החוג הפנימי.

כשבאו סוף סוף הרופאים ב-2 למארס בבוקר כבר חלפו לפחות שלושה-עשרה שעות מאז לקה סטלין בהתקף. עכשיו הקיא דם ומצבו היה חמור ביותר.

“הרופאים היו מאובנים מפחד, " סיפר לוזגצ'ב. "הם הסתכלו בו ורעדו. היה עליהם לבדוק אותו, אבל ידיהם רעדו יותר מדי ". בסופו של דבר כאבי הגסיסה היו איומים" כתבה סווטלנה. ,מבטו היה נורא, מטורף או זועם ומלא פחד מוות."

היא סיפרה גם על תגובתו החוגגת של בריה אחרי שסטלין נפח את נשמתו ב-5 במארס. , בריה היה הראשון שרץ החוצה מתוך הפרוזדור ובדממה ששררה במבואה , ושם עמדו כולם בשתיקה, נשמע קולו הרם , מצלצל בשמחת ניצחון גלויה " כרוסטלב , את המכונית !"

זו היתה התנהגות חריגה מצדו של בריה , בייחוד בנסיבות ההן. בריה היה מוקף בחברים הבכירים של החוג הפנימי של סטלין ועוזרים בכירים, ואף על פי כן, האדם הראשון שפנה אליו היה כרוסלב, השומר שהזהיר, את חבריו בדאצ'ה שאין להפריע את מנוחתו של סטלין.

הסבר אפשרי אחר להתנהגותו של בריה טמון בדוח הנתיחה שלאחר המוות שנעשה בגופתו של סטלין, דו"ח שעד לאחרונה לא היה בהישג יד, הרופאים שניתחו אותו אמרו שסטלין סבל מדימום במוח, בשרירי הלב ובתוך הקיבה, ובאו לכלל מסקנה שלחץ הדם הגבוה שלו , שהיה עובדה ידועה, הוא שגרם לדימומים.

אבל מניתוח חדש של הממצאים הרפואיים עולה מסקנה אחרת. לחץ דם גבוה אכן עלול לגרום לשטף דם במוח, אבל הוא לא היה גורם לסטלין להקיא דם ולא היה גורם הכרחי לדימום במערכת העיכול .

גורם סביר הרבה יותר לדימום פנימי שכזה הוא החומר וארפרין , מדלל דם שקוף וחסר טעם שנכנס לשמוש ברוסיה בשנות החמישים.

כיום סבורים שלוורנטי בריה מזג וארפרין ליינו המהול של סטלין ב28 בפברואר בערב.

היו לו כל הסיבות שבעולם לעשות זאת, שכן הוא חשש שהוא הבא בתור ברשימת החיסול של סטלין , והוא גם אמר אחר כך לאנשי החוג הסובייטי הפנימי שעליהם להודות לו על שהרג את סטלין. הוא אף התרברב בפני ויאצ'סלב מולטוב , סגן ראש הממשלה הראשון : "אני חיסלתי אותו. אני הצלתי את כולכם" .

האיש שסייע לו לו בכך היה קצין הנק"וד כרוסטלב, אחד השומרים בדאצ'ה של סטלין. הוא שהזהיר את השומרים האחרים שלא יפריעו לסטלין, כדי להבטיח שאיש לא ימצא אותו אלא שכבר יהיה מאוחר מכדי להצילו. חודש קודם לכן קיבל כרוסטלב, באופן אישי , העלאה בדרגה מלוורנטי בריה , ראש הנקו"ד שהטיל מורא בכל רחבי ברית המועצות.