הנוער ההיטלראי או ה"היטלר יוגנד" היא תנועת נוער שפעלה בגרמניה עם עליית המפלגה הנאצית ועד לכיבושה של גרמניה בידי בעלות הברית. באותה תקופה נאסרה בגרמניה פעילות של כל תנועת נוער אחרת ועל ההורים חלה חובה לשלוח את ילדיהם אל התנועה.
ב-1931 מונה בלדור פון שירך למנהיג הנוער במסגרת התנועה הנאצית. שירך חתר לארגן את ארגוני הנוער השונים במפלגה בסמכות ריכוזית אחת. בין הארגונים הללו היו, נוסף ל'ברית הנערות הגרמניות', גם 'ברית התלמידים הנאצים' ו'פרחי האומה הגרמנית' (Deutsches Junvolk). ואכן, ביוני 1933 מונה שירך למנהיג הנוער של הרייך השלישי (Reichsjugendführer).
כבר ב-1935 היה היטלריוגנד ארגון גדול מאוד, והקיף כ-60% מכלל הנוער בגרמניה. ב-1 בדצמבר 1936 פורסם חוק המחייב את כול בני 10 עד 18 להשתייך ל'ארגון נוער המדינה' (Stadsjugend). לשורות היטלריוגנד נתקבלו בני עשר ומעלה, והיו בתנועה שתי שכבות גיל: השכבה הראשונה נועדה לבני 10-14, והשנייה לבני 14-18. המבנה הארגוני שקבע שירך היה צבאי: כיתות, מחלקות ופלוגות.
הפלוגות היו מאורגנות ביחידות טריטוריאליות, מושתתות על הגאו (Gau,) מונח של הנאצים לחלוקת המישנה של גרמניה למטרת ארגוניות של המפלגה; איזור, נפה), תת גאו (Untergau), גאו על (Obergau) ארגון הגאו (Gauverband) ולבסוף 'הנהגת נוער הרייך' (Reichsjugendführung). ענייני 'ברית הנערות הגרמניות' היו מסורות לטיפולה של הממונה האחראית (Reichsreferentin BDM) שהיתה בעלת סמכות רחבה.
קיומו של היטלריוגנד ואירגונו היו למעשה תוצאה ישירה של האידיאולוגיה ההיטלרית, שראתה בדור הצעיר את העתודה העתידה לקיים את 'הרייך בן אלף השנים'. לפיכך עמד במרכז התורה החינוכית של הנאצים האנטי-אינטלקטואליזם של היטלר, והדרישה לחישול גופני על חשבון טיפוח הכישורים הרוחניים-העיוניים. אחד העקרונות החשובים בחינוכו של האדם הנאצי התבטא בהפעלתו המתמדת ובדירבון מתמיד לאקטיוויזם. שיטה זו הופעלה על הצעיר מרגע היכנסו לשורות היטלריוגנד בהיותו בן עשר ועד היותו לחייל או לאיש ס"ס. הוא צויד לא רק במדים אלא גם בפגיון.
בהגיעם לגיל 19 גוייסו הצעירים לשירות חובה לעבודה למען הרייך (Reichsarbeitsdienst). בעת השירות ההוא הושם הדגש בעבודה גופנית ובתרגול של משמעת-ברזל, ובמסגרתו סודרו אלפי צעירים בעבודה חקלאית. מיד בגמר שירות החובה לעבודה השתלבו הצעירים בשירות פעיל בצבא. כך עלה בידי המפלגה הנאצית להטיל את מרותה ואת פיקוחה על הצעירים הגרמניים מבני עשר ועד בני 21.
ב"נוער ההיטלראי" הושם דגש על חינוך שהועבר על ידי חניכים לחניכים, על חלוקה לדרגות ועל נוהלי כבוד והשפלה. לנער בעל הדרגה הגבוהה יותר מותר היה להשפיל את חברו בעל הדרגה הנמוכה, וזה בעל הדרגה הנמוכה חייב היה לנהוג בכבוד ולשמור מרחק מחברו בעל הדרגה הגבוהה. הנערים שמרו על קודי התנהגות אלו גם מחוץ לפעילות התנועה, ותפיסה זו גרמה להם לנזק פסיכולוגי ומוסרי חמור.
בשנת 1940 פון שיראך התגייס לצבא והוחלף על ידי ארתור אקסמן כמנהיג הנוער ההיטלראי. חברי הארגון גם איישו עמדות נ"מ וככל שמצבה של גרמניה התדרדר, כך גויסו יותר ויותר חברים לכוחות המזוינים וגיל המגויסים ירד.
ב-1944 הוקמה דיוויזיית וואפן אס אס בשם "היטלריוגנד" שהייתה מורכבת ממתנדבי הנוער ההיטלראי. יחידות של הנוער ההיטלראי גם מילאו תפקיד חשוב בקרב על ברלין.
אחרי מלחמת העולם השנייה
ב-1945, אחרי הכניעה הגרמנית, בעלות הברית הוציאו את הנוער ההיטלראי מחוץ לחוק. חשדות נגד חבריו בפשעי מלחמה מעולם לא נבדקו יסודית בגלל גילם הצעיר של החברים. הסגל הבוגר של הנוער ההיטלראי, ובראשם באלדור פון שיראך, הועמד לדין באשמת פשעים נגד השלום.
אחרי המלחמה הושם דגש על חינוכם של הילדים שהיו חברים בנוער ההיטלראי. כל תנועות הנוער במערב הפכו לחוקיות שוב ובמזרח חברים לשעבר של הנוער ההיטלראי הצטרפו לתנועת הנוער הקומוניסטית הנוער הגרמני החופשי.
Boys of the Hitlerjugend at the shooting range beside a MG 34 gunner, June 1943.
3