ליקט ותיכלל : עמי סלנט , עורך האתר "רגעים היסטוריים"

באפלולית שלפני עלות השחר ב-7 בדצמבר 1941, הגיעו שש נושאות מטוסים יפאניות, תחת פיקודו של אדמירל-משנה נאגומו, כ-200 מייל צפונית לפרל-הארבור, בסיס הצי האמריקאי הגדול באוקיינוס השקט השוכן באי או'האו, אחד מאיי הוואי. נושאות המטוסים פנו לכיוון הרוח, וב-06:00 בדיוק המריא מסיפוני ההמראה הגל הראשון של מטוסים, ועשה דרכו לעבר היעד.

הגל היה מורכב מ-183 מטוסים: 49 מפציצי שיוט מטיפוס 97 ("קייט") שנשאו כל אחד פצצה חודרת שריון במשקל 800 ק"ג, 51 מפציצי צלילה מסוג 99 ("סוסי"), חמושים כל אחד בפצצה אחת במשקל 250 ק"ג, 40 מפציצי טורפדו מדגם G4M2 (בטי) הנושאים תחת גחונם פצצת טורפדו ו-43 מטוסי קרב מדגם "זירו" A6M שטסו בגובה רב וארבו למטוסי האויב למקרה שתתגלה התנגדות.

לאחר שעה ו-40 דקות, הגיעו המטוסים ליעדם. מבעד לערפל ניתן היה לראות את שמונה אוניות-המערכה האמריקאיות עוגנות. בשעה 07:49 בדיוק נשמעה בקשר הוראה – "התקף!".

40 מטוסי הטורפדו שהובילו את המתקפה צללו לעבר האוניות האמריקאיות ושיחררו את פצצות הטורפדו. במקביל, שעטו מטוסי הקרב היפאניים קדימה והפילו תוך זמן קצר ארבעה מטוסי קרב אמריקאיים. בניגוד למצופה, לא עגנה לצד אוניות-המערכה האמריקאיות ולו נושאת מטוסים אחת. בשעה 08:00 החלו המפציצים להטיל את פצצותיהם; 54 דקות לאחר-מכן יצא גל המטוסים השני למתקפה.

הגל השני כלל 80 מפציצים מסוג 90 ("ואל"), 54 מפציצי-שיוט מסוג 97 ("קייט") ו-36 מטוסי "זירו". מטרתו העיקרית של גל התקיפה השני היתה השמדת נושאות המטוסים. מאחר ולא היו כאלה, פנו המפציצים אל שדות-התעופה שבאי ואל שאר הספינות שלא טובעו או ניזוקו בגל התקיפה הראשון. מקור וקרדיט

את רעיון המתקפה על פרל הארבור, הגה האדמירל איסורוקו יממוטו , מפקד הצי הקיסרי היפני,שהשתלם תקופה מסוימת בארה"ב. הוא החל את ההכנות אליה בראשית 1941. יממוטו הגיע למסקנה כי כדי להשלים את השתלטותה של יפן על סין ועל דרום מזרח אסיה,  היא זקוקה לתקופה של כשנה, שבה הצי האמריקני החזק באוקיינוס השקט יהיה מנוטרל.זו היתה בעיניו, מטרת המתקפה על פרל הארבור . מפקדת הצי היפני לא נטתה בתחילה להסכים לתוכנית ויממוטו אף נאלץ לאיים בהתפטרות.אך בסופו של דבר,ניתן האישור להקים כוח משימה ייעודי של נושאות מטוסים.אדמירל יממוטו מינה את מינורו גנדה להכין את התוכנית האופרטיבית , שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו ומטוסי קרב הפצצה, שימריאו מנושאות מטוסים. לקראת אפריל 1941 קיבלה התוכנית את שם הקוד "מבצע Z".במהלך הקיץ פיתחו היפנים את הטורפדו-95,שהתאים לפעולה במיים הרדודים של נמל פרל הארבור.סוג זה של טורפדו הוא שהנחיל את מרבית הנזק לאמריקאים. מקור וקרדיט : המתקפה שזעזעה את העולם- 72 שנים אחרי…

איסורוקו יממוטו (Yamamoto Isoroku 山本 五十六‏; 4 באפריל 1884 – 18 באפריל 1943) היה מרשל-גנרל ימי (gensui kaigun-taishō 元帥海軍大将‏; מקביל לדרגת אדמירל צי) והמפקד העליון של הצי היפני המשולב במהלך מלחמת העולם השנייה.

אדמירל יממוטו מילא מספר תפקידים בכירים בצי הקיסרי היפני, והיה אחראי על מספר רב של שינויים וארגונים מחדש בצי, בעיקר בתחום התעופה הימית. בראשית המערכה באסיה ובאוקיינוס השקטהיה המפקד העליון של הצי המשולב וככזה עמד מאחורי קרבות גדולים, בהם ההתקפה על פרל הארבורוקרב מידווי.

קריירה מוקדמת

לאחר שסיים את לימודיו במחזור ה-32 של האקדמיה הימית הקיסריתב-1904‏ שירת יממוטו כאיש צוות על הסיירת "נישין" במהלך מלחמת רוסיה-יפן. הוא נפצע במהלך קרב צושימה, בו איבד שתי אצבעות (אצבע מורה ואמה) בידו השמאלית. הוא שב למכללת המטה הימי ב-1914 וסיים את לימודיו ב-1916 בדרגת לוטננט קומנדר.

ב- 1919 החל יממוטו ללמוד באוניברסיטת הרווארד, ולאחר שסיים את לימודיו ב-1921התמנה לנספח צבאיבוושינגטון די. סי..

מקור וקרדיט , ויקיפדיה בעברית , לסקירה המלאה בוויקיפדיה

איסורוקו יממוטו – ויקיפדיה

בתמונה: יממוטו בתקופת כהונותו כנספח צבאי בוושינגטון , העריץ את האמריקאים.

 

קרב מידוויי, יוני 1942

תוכניתו של יממוטו לכיבוש מידוויי הייתה תוצר של מאמציו לשתק את הצי האמריקאי לפרק זמן שיספק ליפן די זמן לבצר את עמדותיה באיי האוקיינוס השקט. יממוטו חש שעריכת קרב הכרעה מול האמריקאית הוא דבר הכרחי, שיש לבצעו בהקדם.

במשך זמן רב רווחה ההשערה לפיה התוכנית הייתה לפתות את האמריקאים לנוע צפונית לפרל הארבור על ידי שליחת הצי החמישי כנגד האיים האלאוטיים. אולם מחקרים חדשים הנסמכים על מסמכים יפניים קובעים כי הפשיטה על האיים האלאוטיים הייתה תוכנית מקבילה לתוכניתו של יממוטו, והוא קיבל אותה בתמורה להסכמת מטה הצי לביצוע תוכניתו שלו. התוכנית קבעה שבעוד שהצי החמישי יתקוף באלאוטיים, יתקוף הכוח הנייד הראשון (שייטת שהכילה ארבע נושאות מטוסים, שתי אוניות מערכה, 3 סיירות ו-12 משחתות) את מידוויי וישמיד את הכוח האווירי שעל האי. לאחר מכן ינחית הצי השני (שהכיל נושאת מטוסים אחת, 2 אוניות מערכה, 10 סיירות, 21 משחתות ו-11 ספינות להובלת חיילים) 5,000 חיילים שיכבשו את האטול מידי הנחתים האמריקאים.

נחיתה זו, כך קיווה יממוטו, תפתה את נושאות המטוסים האמריקאיות לנוע לעבר מידוויי, שם יפגוש בהם הכוח הנייד הראשון וישמיד אותן. לאחר מכן יחסל הצי הראשון את כל כלי השיט האמריקאים הנותרים באזור וישלים את השמדת הצי הפסיפי של ארצות הברית.

אף על פי שנראה שיממוטו היה מרוצה מתוכניתו והאמין בה, הוא לא הביא בחשבון את פעולות יריביו. קריפטוגרפים אמריקאים הצליחו לפענח תשדורות מוצפנות בשימוש הצי היפני, וכך נודע להם על תוכניות המלחמה היפניות. כתוצאה מכך הצליח אדמירל צ'סטר נימיץ, מפקד הצי הפסיפי, להתגבר על המלכודות שטמן לו אדמירל יממוטו ולהציב את כוחותיו (שסבלו מנחיתות מספרית) בעמדה נוחה למארב יעיל. ואכן, בקרב מהיר השמידו המטוסים האמריקאים את ארבע נושאות המטוסים של הכוח הנייד הראשון, בעוד מטוסיו היו בדרך למידוויי, ב-4 ביוני 1942.

לאחר שאיבד את הכוח האווירי שלו ניסה יממוטו לאסוף את כוחותיו הנותרים, שעדיין נהנו מיתרון מספרי, וללכוד את האמריקאים. אך מכיוון שכוחותיו היו פרושים הרחק ממידוויי, ומכיוון שאדמירל ריימונד ספרואנס הסיג את כוחותיו מזרחה חזרה לעמדות הגנה סביב מידוויי. יממוטו, בהבינו שהפסיד בקרב, ויתר על פלישה למידוויי ונסוג. תבוסה זו סיימה תקופה של שישה חודשי הצלחה של הצי הקיסרי היפני וסימנה את שיא ההתפשטות היפנית.

מקור וקרדיט : וויקפדיה בעברית , לסקירה המלאה בוויקיפדיה

מותו של ימאמוטו

כמי שהיה אחראי למיתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור, היה האדמירל איסורוקו ימאמוטו האיש השנוא ביותר בארה"ב, אחרי היטלר. האמריקאים החליטו לנקום בו אישית.

 בזכות הקוד שפוצח

אחד מיתרונותיה הגדולים של ארה"ב במלחמה היה הצלחתה לפצח את הקוד היפני. כך יכלו האמריקאים לדעת על תכניות האויב, מהלכיו ומשימותיו. אחת המשימות האלה היתה ביקורו של האדמירל ימאמוטו בבסיס הצי היפני בבוגנוויליה שבדרום האוקיינוס השקט. המודיעין האמריקאי קלט הודעה, שעברה בקשר היפני ותיארה את הביקור, וקרא אותה באמצעות הקוד שפוצח כמה שנים קודם. חיל-האוויר ה-13 של ארה"ב, בהחלטת הבית הלבן ובאישורו, יצא לקבל את פניו של ימאמוטו בדרכו לשם. המטרה: לארוב למטוסו של האדמירל ולהתנקש בחייו – פשוטו כמשמעו – בעודו באוויר.

טייסת הקרב ה-39 ובראשה מייג'ור ג'ון מיטשל וטייסת הקרב ה-70 ובראשה קפטן תומאס ג'. לנפייר, גויסו למשימה. בבוקר ה-18 באפריל 1943, הם יצאו לכיוון איי שלמה, אל נקודת המפגש האווירית הצפויה עם האדמירל. בהרכב של 16 מטוסי-קרב לצורך חיפוי וארבעה לצורך תקיפה, הם טסו בגובה 7 ק"מ, מדרימים מעל פני האוקיינוס השקט ומתמרנים באיזור ש"שרץ" מטוסי "זירו" (Zero ) יפניים. הם עבדו בצמוד ללוח-הזמנים של האדמירל, כפי שפורט בהודעה שפיצחו. 20 מטוסי-הקרב, כולם מסוג P-38 לייטנינג, יצאו ב-7:25 בבוקר לדרך. שני מטוסים מיחידת התקיפה נאלצו לחזור בגלל תקלות מנוע ותכניותיו של לנפייר השתבשו; הוא תיכנן מיתקפה של ארבעה מטוסים.

במשך קרוב לשעתיים הם טסו בדממת אלחוט מוחלטת, נמנעים משימוש בקשר, כדי לא להיקלט על-ידי האויב. הם הגיעו אל נקודת המארב בגובה של 50 רגל מעל פני המים ב-9:33, שתי דקות מוקדם מהמצופה.

לפתע קטע לוטננט דאג קאנינג את הדממה. "בוגי, בשעה 10!", צעק אל תוך הקשר, כשהבחין בשני מפציצי מיצובישי (או בכינוים, "בטי") מלווים בשישה מטוסי "זקס" (גירסה מעודכנת של ה"זירו"). אחד הטייסים ניסה לפתוח באש, אך מכלי הדלק, שהיה אמור להטיל, לא צנחו.

המטוסים היפניים הבחינו ב-P-38 האמריקאיים. מטוסי ה"בטי" הנמיכו גובה, בזמן שמטוסי הליווי יצאו להתקפה. קרב אווירי של תמרונים והתחמקויות התפתח. במהלכו, איבד מטוס ה"בטי", ובו האדמירל, את אחת מכנפיו מפגיעה ישירה. הוא צלל אל תוך הג'ונגל, מותיר אחריו שובל עשן שחור וסמיך. ימאמוטו וכל צוותו נהרגו. ה"בטי" השני נפגע אף הוא ורק שלושה מאנשיו שרדו. בסיכום, הופל עוד מטוס "זקס" אחד. שאר המטוסים היפניים נסו על נפשם.

ההתנקשות האווירית בחייו של מי שהיה ארכיטקט ההתקפה על פרל הארבור, שגרמה לפגיעות כה רבות – בנפש, ברכוש ובמורל אמריקאי – הסתיימה בהצלחה. מייג'ור מיטשל הורה לשוב הביתה מיד וכל מטוסי ה-P-38 לייטנינג חזרו לבסיסם בשלום. כולם למעט אחד, שנעלם בדרך, לאחר שיצא כדי לוודא שהמטוס שבתחילת הקרב לא הצליח להטיל את מכלי הדלק, אכן עשה זאת. אבל כבד נפל ביפן אחרי ההתנקשות בחיי האדמירל הנערץ. אדמירל אחר, מינייצ'י קוגה, שהחליף את ימאמוטו, סיכם במילים פשוטות: "היה לנו רק ימאמוטו אחד ואיש לא יוכל להחליפו".

לסקירה המלאה באתר חיל האוויר , בטאון חיל האוויר (יואב רוזן )

ראה גם : מבצע נקם – ויקיפדיה

רקע היסטורי

סיבות/גורמים להתקפה על "פרל הארבור":

1 . החלום להקמת אימפריה יפנית – ליפן היה חלום להקים אימפריה ביבשת אסיה, השאיפה הזו באה לידי ביטוי בכיבושים וסיפוחים של שטחים. המטרה הייתה להשיג שטחים בשביל אוכלוסייה יפנית שרק גדלה ולהשיג ליפן משאבים, כמו: אוצרות טבע שונים – נפט וכו'.. חוץ מזה ליפנים הייתה שאיפה להשיג עוצמה צבאית בכל אסיה. עד 1941 הצליחו היפנים לפלוש לתוך סין, לשלוט בקוריאה ובהודו -סין (שם של מקום).

2. ההקצנה מצד ארצות הברית כלפיי יפן – לארצות הברית היו אינטרסים כלכליים וצבאיים הבמזרח הרחוק, במיוחד בסין. ארצות הברית לא ראתה בעין יפה כל תוקפנות יפנית בסין ולכן היא הזרימה לסין יועצים צבאיים, ציוד צבאי ומזון. בספטמבר 1940 נקטה ארצות הברית צעד ממשי ראשון נגד יפן. הנשיא מורה להטיל אמברגו (=חרם) של משלוח של פלדה, ברזל על יפן. הקונגרס גם מחוקק חוק גיוס חובה, הוא מקציב מיליארדי דולרים כדי להקים תעשייה צבאית שכמוה לא ראה העולם כולו. צעד נוסף שנקטו ארצות הברית ובריטניה היה ביולי 1941, שתי המדינות הקפיאו את ההשקעות היפניות ובכך סיימו את יחסי המסחר ביניהם לבין יפן. ב – 1 לאוגוסט 1941 ארצות הברית מטילה חרם על הייצור של שמן תעופתי ודלק. היפנים מתחילים לחפש תחליפים בכל האזור של המזרח הרחוק ולא מצליחים.

3 . ההקצנה היפנית – הופעת חוגים מליטריסטים ביפן: בשנות ה-30 שנת ההקצנה בקרב הכוחות הפוליטיים ביפן. מצד אחד ישנם כוחות מתונים בראשותו של הנסיך קונוי שמדברים במפורש שצריך לחזק את הקשרים עם ארצות הברית כדי למנוע מלחמה בין שתי המדינות. מצד שני ישנם חוגים שאותם מובילים שני אנשים: הגנרל טויג'ו וגנרל יאמאמוטו, החוגים הללו הם חוגים מיליטריסטים שמבקשים לקיים אימפריה יפנית בכל המזרח הרחוק והם היו מוכנים לצאת למלחמה עם ארצות הברית, החשיבה שלהם הייתה שארצות הברית היא מכשול לשהגת אימפריה וככל שהם יקדימו את המלחמה עם ארצות הברית הם ירוויחו מכך. בשנות ה-30 יפן כורתת שתי הסכמים חשובים ביותר: הסכם ראשון עם גרמניה ואיטליה והסכם שני עם רוסיה. בסופו של דבר הנסיך התפטר.

4.  המשחק הדיפלומטי היפני – ממשלת יפן הסתירה את הכוונות האמיתיו מארצות הברית. 15 ימים לפני ההתקפה על פרל הארבור הגישו היפנים הצעה לארצמות הברית שלפיה היפנים לא מתכוונים להתפשט לכל המזרח הרחוק והם מוכנים אפילו לסגת מדרום הודו-סין כאשר יושג שלום עם סין. בפועל הכוונה של היפנים הייתה שעל ידי הבטחה זו ארצות הברית מסירה את ההגבלות הכלכליות מיפן עד שארצות הברית הגישה הצעה חתימת שלום עם יפן, היפנים יצאו להתקפה על פרל הארבור, כאשר הם שולחים לארצות הברית את המשפט: " הרינו דוחים את ההצעות האמריקאיות לשלום".

לקריאה נוספת

• Davis, Donald A. Lightning Strike: The Secret Mission to Kill Admiral Yamamoto and Avenge Pearl Harbor. St. Martin's Press, 2005. ISBN 9780312309060.
• Hoyt, Edwin P. Yamamoto: The Man Who Planned Pearl Harbor. McGraw-Hill, 2001. ISBN 9781585744282.
• Prange, G
• ordon. At Dawn We Slept. Penguin Books, 1991. ISBN 9780140157345

2