קול הדממה | אפרים חולמיאנסקי
קול הדממה – זהו קולם של "יהודי הדממה" ,(Jews of Silence) כפי שקרא הסופר אלי ויזל ליהודי ברית המועצות בשנות ה-60. הספר מסיר את פרגוד הסודיות מעל הפרויקט היהודי המחתרתי הגדול ביותר בהיסטוריה של ברית המועצות ומספר על אנשים שהפכו את הפרויקט הזה למציאות, על רדיפות הקג"ב ועל המאסרים. הסיפור חושף בחינות פסיכולוגיות של מתח קיצוני, נותן לקורא אפשרות להציץ לעולמו הפנימי של המחבר ולעבור יחד אתו את דרך המאבק נגד השלטונות, הסבל, הספקות, התקווה וחדוות הניצחון.
תקציר עלילה
- בריה"מ בשנות השישים של המאה העשרים. האוכלוסייה היהודית במדינה מונה כ-2 מיליון יהודים – דומה לזו של מדינת ישראל. הסופר הנודע אלי וויזל מבקר בברה"מ, רואה את המצב העגום של האוכלוסייה היהודית, שלפי כל הסימנים נגזרת להתבוללות ולהכחדה לאומית, וכותב את ספרו המפורסם – יהדות הדממה. ואכן קולם של יהודי בריה"מ לא נשמע.
- המהפך הגדול שחל עקב הניצחון במלחמת ששת הימים. ההתעוררות הלאומית בתחילת שנות ה-70. התארגנות של קהילה יהודית במוסקבה. הופעת קבוצות ללימוד עברית במוסקבה ובלנינגרד. אני בחיפוש הזהות העצמית. כמיהה בלתי מוסברת לציון וחשק ללמוד עברית. חיפוש חוגי פעילי העלייה.
- התחלת לימוד העברית בקבוצה בלתי רשמית. ההתקדמות מהירה. חשק ליטול חלק בפעילות. הבנה שכל הפעילות היהודית מוגבלת רק לשתי הערים הגדולות כאשר 75% מהאוכלוסייה היהודים מפוזרים בעשרות ערי השדה.
- ייזום פרויקט מחתרתי של בניית רשת אולפנים ומוקדי הפצת הציונות ברחבי ברה"מ. למה עברית היא כה חשובה? למה ה-ק.ג.ב. מתנגד בתוקף לפעילות בערי שדה כאשר בפועל מאפשר הוראת עברית ופעילות אחרת במוסקבה?
- תכנון הפרויקט. קבוצת ההרצה – האחים חולמיאנסקי, יולי אדלשטיין, יולי קושרובסקי. חלוקת תפקידים. פיתוח שיטות הוראה ייחודיות, הכשרה של מורה נודד. דירות מסתור במוסקבה, שכפול ואחסון חומרי הוראה והסברה. מחנות קיץ. אני עומד בראש הפרויקט, והוא צובר תאוצה. עם הזמן הוא הפך לפרויקט היהודי המחתרתי הגדול ביותר שהיה אי-פעם בברית המועצות.
- מעקב של ה-ק.ג.ב.. הגברת לחץ, איום של משפט הראווה. אני על הכוונת. הכשרת דור ההמשך.
- המאסר. השתלת נשק בדירתי על-ידי אנשי ה-ק.ג.ב. האשמה – החזקת נשק בלתי-חוקי. אני מכריז על שביתת רעב. על-מנת לשבור את רוחי זורקים אותי לצינוק. אני ממשיך בשביתת רעב בצינוק. החל מהיום ה-15 מתחילים הזנה בכפייה דרך זונדה. אני מחזיק מעמד.
- נפתח קמפיין בינלאומי של תמיכה והזדהות. כעבור כחודשים של שביתת רעב מודיע החוקר כי לא נתגלו טביעות האצבעות על האקדח המאפשרות זיהוי פלילי. משמע, ה-ק.ג.ב. נסוג מהתוכנית המקורית – המאבק שלנו נותן את אותותיו עכשיו הם כבר פוחדים לזייף!
- המשפט – בפועל זה ההיפך הגמור ממשפט הראווה – הקשר הטלפוני של העיר בה מתקיים המשפט מנותק מכל העולם. אני מקבל גזר דין הרבה יותר מתון ממה שאיימו עלי – שנה וחצי בלבד במקום חמש שנים לפחות! זוהי תוצאה של שביתת הרעב וקמפיין ההזדהות.
- האם ה-ק.ג.ב. ישלים עם המצב או ינסה לנקום? ציפייה דרוכה לפרובוקציה החדשה בכלא ולאחר מכן במחנה. מגיע היום האחרון, למה לא משחררים אותי? המתנה מתוחה נמשכת שעה אחר שעה. לאן נעלם התיק שלי מהכספת? ובכל זאת ברגע האחרון הם ויתרו – התיק שלי הוחזר ואני משתחרר. הסיפור הזה – מקרה כה נדיר של הניצחון היהודי על ה-ק.ג.ב.!
הספר " קול הדממה" יצא לאחרונה לאור בהוצאה אופיר ביכורים. ניתן לרכוש אותו בחנויות ספרים. את הגרסה האלקטרונית (ebook) ניתן לרכוש כאן באתר .
קול הדממה , פרק 5
על המחבר
אפרים (אלכסנדר) חולמיאנסקי הוא מהנדס ישראלי ומחבר, אסיר ציון לשעבר, פעיל עלייה ומורה לעברית לשעבר.
השנים המוקדמות
אפרים (אלכסנדר) חולמיאנסקי נולד בשנת 1950 במוסקבה למשפחה יהודית. הוא סיים את בית הספר היוקרתי מס' 2 בעיר. אפרים רכש תואר שני במדעי מחשב ועבד במשך שבע שנים כמהנדס מחשב ומומחה ל-CAD במכון לפתוח מערכות מחשב מוסקבה.
עברית מורה במוסקבה
בסוף שנות ה-1970 החל חולמיאנסקי להתעניין בתחייה הלאומית היהודית בברית המועצות ובמיוחד בלימוד העברית. הוא למד והחל משנת 1979 התחיל ללמד עברית במוסקבה. אף-על-פי שהשלטונות אסרו הוראת עברית, בפועל הם העלימו במידה מסוימת עין על הפעילות בשתי הערים המרכזיות – מוסקבה ולנינגרד. אבל בעשרות הערים האחרות ברחבי ברית המועצות ענקית שבהן התגורר רוב מכריע של האוכלוסייה היהודית הם לא אפשרו שום פעילות יהודית.
הפרויקט המחתרתי
אפרים החליט שאי-אפשר להשלים עם נמצב כאשר הרוב המכריע של האוכלוסייה היהודים נמצאת ב"שממה" מבחינה פעילות יהודית. למרות סיכון הוא החליט להקים פרויקט הפצת הנחלת הלשון ומסורות לעשרות ערים – מוקדי האוכלוסייה היהודית. בגלל היחס של הקג"ב הפרויקט היה חייב להיות מחתרתי.
הפרויקט תחיל בשמת 1980 ולמרות כל הקשים התפתח בהצלחה. עד קיץ 1984 הוקמו קבוצות ללימוד עברית ולפעילות יהודית ציונית בכ-20 ערים.
במרוצת הזמן הקג"ב גילה סימני הפרויקט שהם כינו "אולפן כלל-ארצי" והחל מעקב צמוד של חולמיאנסקי ומסכת איומים. למרות האיומים והסכנה אפרים חולמיאנסקי המשיך את הפרויקט.
מאסר ושביתת רעב
הקג"ב עצר את אפרים באסטוניה בשנת 1984, והוא הובא לכלא טאלין. הקג"ב נערך חיפוש בית בדירתו במוסקבה ומהלך החיפוש השתילו לו אקדח ותחמושת.
בתגובה להאשמה המפוברקת, חולמיאנסקי הכריז על שביתת רעב בלתי מוגבלת. על-מנת לשבור את רוחו השלטונות זרקו אותו לצינוק וכך בצינוק בתנאים בלתי אנושיים הוא המשך את שביתת רעב. לאחר 15 ימים של השביתה, השלטונות החלו הזנה בכפייה. לבסוף, לאחר חודשים רבים של שביתת הרעב בצינוק המשקל שלו ירד עד 42.5 ק"ג (גובהו 172 ס"מ).
המקרה המפוברק ושביתת הרעב הממושכת הציתו קמפיין סולידריות בינלאומי. מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג 'שולץ, שלושה סנטורים אמריקאים (כולל אדוארד קנדי), 10 חברי קונגרס אמריקאים, ראש הממשלה בריטניה מרגרט תאצ'ר, ראש הממשלה בוב הוק ואנשי ציבור נוספים לקחו חלק במאבק לשחרורו של חולמיאנסקי.
סביר להניח שהמאבק העיקש של חולמיאנסקי ביחד עם הקמפיין הבינלאומי היו גרמו לכך שבמקום "המשפט הראווה" שתכנן הקג"ב, קיבל חולמיאנסקי גזר דין "מתון" – 18 חודשים בפועל.
אחרי שחרורו מהכלא ב-1986 אפרים עוד שנתיים נאבק על קבלת היתר יציאה לישראל. הוא סוף-סוף עלה עם משפחתו לישראל בשנת 1988.
בישראל
לאחר העלייה חולמיאנסקי הוזמן כמרצה אורח במגוון רחב של אירועים בינלאומיים בשלוש היבשות, כולל קמפיין של גיוס הכספים עבור גל מסיבי של עליה לישראל מברית המועצות.
החל בשנת 1990, חולמיאנסקי עבד במשרד החינוך כמנהל האולפן לעברית. משנת 1998 עד שנת 2001 הוא שימש כמנכ"ל של הפורום הציוני (הארגון הגדול ביותר שעזר בקלטית העלייה, הוקם על-ידי נתן שרנסקי). במשך שמונה שנים אפרים עבד בחברת גבעות עולם שעוסקת בחיפושי נפט והפקתו שבה הוא שימש כמנהל תכנון. במשך כ-10 שנים עבד חולמיאנסקי בתפקידי ניהול וייעוץ שונים בכמה חברות סטארט-אפ.
בשנת 2007 פרסם חולמיאנסקי ספר ברוסית המוקדש למאבקו בברית המועצות. הספר לאחר מכן תורגם לעברית ולאנגלית.
אפרים חולמיאנסקי מתגורר באחד מפרברי ירושלים. הוא נשוי לאנה; יש להם חמישה ילדים ונכדה אחת.
אז למה גורבצ'וב פתח את השערים?
נשיא ברית המועצות גורבצ'וב היה בעצם במלכוד. הוא הבין שכלכלת המדינה מתפרקת, שהציבור מאוכזב מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, ההוצאות הצבאיות הפכו בלתי נסבלות, במיוחד בגלל "מלחמת הכוכבים" מול ארצות הברית. בניגוד לקודמיו על "כס המלכות" הסובייטי, הוא היה יחסית צעיר – רק בן 54. הוא שאף ששלטונו שלו יחזיק מעמד לא רק שנה או שנתיים כמו במקרה של קודמיו – אנדרופוב וצ'רננקו. הוא בטח רצה להחזיק את המושכות בידיו למשך עשור או שניים. על מנת לשרוד מבחינה פוליטית, הוא היה זקוק בדחיפות לרפורמות מרחיקות לכת.
הרפורמות הכלכליות הפנימיות שלו נכשלו. המוצא היחידי היה שיפור רדיקלי ביחסי ברה"מ עם המערב. במילים פשוטות, גובצ'וב ויתר וביצע רפורמות שענו על דרישות המערב.
אחת מדרישות אלה הייתה אפשרות של הגירה חופשית מברה"מ . תיקון ג'קסון-ואניק קשר דרישה זו למעמד מועדף בסחר עם ארה"ב. בכל מגעיו עם גורבצ'וב, נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן היה נחוש בדרישתו לחופש הגירה כתנאי מקדים לכל צעד לשיפור ביחסים.
…סביר להניח שזו הסיבה העיקרית מאחורי החלטתו של גורבצ'וב לפתוח את שערי ברה"מ
ראה גם :
אסירי ציון בברית המועצות
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 נדחו בקשות רבות של יהודים בברית המועצות להגר לישראל ורבים המתינו במשך שנים רבות לאישורי העלייה. מסורבי עלייה שפעלו באופן הפגנתי נגד העיכובים נעצרו ונכלאו או הוגלו לאזורים נידחים בתוך ברית המועצות. מדינות רבות הפעילו לחץ על השלטונות בברית המועצות לשחררם ומאבקם זכה לפרסום בעיתונות המערבית. אנשי רוח, פוליטיקאים, אמנים ואישי ציבור נרתמו למאבק על יציאת יהודים מברית המועצות. אחרוני אסירי ציון יצאו מברית המועצות החל מ-1986 בעקבות מדיניות ה"גלסנוסט" (התעוררות) של מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב.
"אסירי ציון" הוא הכינוי שניתן ליהודים שנאסרו עקב פעילותם הציונית ולמסורבי העלייה שנכלאו.
1