הערבה הקאלמיקית הגדולה היא חלק משטח עצום המשתרע באורך של יותר 6000 קילומטר מהמזרח הרחוק ועד למרגלות הרי הקרפטים,
מאות ק"מ ק"מ מדרום לסטלינגרד בערבה הקאלמיקית הסתירו קציני הצבא האדום במלחמת העולם השנייה כמה אוגדות טנקים ועשרות גדודי תותחנים לקראת ההתקפה הגדולה והמפתיעה על הארמייה השישית הגרמנית וחששו בצדק מפעולות הריגול של השבטים הקלימקים בערבה הגדולה. מי היו הקלמיקים ומה היה גורלם בהמשך ?
הקלמיקים הם עם ממוצא מונגולי שדתו בודהיזם. ראשית התיישבותם הייתה בערבות מונגוליה והם השתתפו בכיבושי ג'ינגיס חאן. הקלמיקים היו עם של נוודים ורועי צאן שחיפשו מרעה טוב יותר לצאנם. במאה ה-16 הנוודים התאחדו והקימו את חאנת ג'ונגריה המשתרעת מיניסיי עד לוולגה. קרוב לשנת 1630 הגיעו בהמוניהם לערבות וולגה התחתית. בתקופה זאת לא הייתה באזור אוכלוסייה קבועה והוא היה מוקד לפשיטות של נוודים שונים מקזחסטן מהקווקז. השלטון הרוסי ממוסקבה ניסה לבסס בו את שלטונו. הקלמיקים נתקלו בהתנגדות השבטים הנוגאים התורקים, אותם ניצחו והשליטו את מרותם עליהם. בראש המדינה עמד החאן של קלמיקיה, וקלמיקיה בתקופה זו השתרעה על כל אזור וולגה התחתית מסרטוב עד לים הכספי ועד דגסטן.
בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית בין 1917 ל-1920 רובם של הקלמיקים תמכו בצבא הלבן ועקב כך ב-1920נאלצו להגר לבלגרד ולפריז, שם בנו מקדשים בודהיסטיים כשקהילתם התבססה. הקומוניסטים התנקמו קשות בקלמיקים שנשארו ברוסיה והוציאו להורג 10,000 איש. השלטון הסובייטי הנהיג גם בקלמיקיה את משטרו ללאומים והקים בה ב-4 בינואר 1920 מחוז אוטונומי, שהפך לרפובליקה אוטונומית ב-20 באוקטובר1935 .
מלחמת העולם השנייה
קלמיקים שהיגרו לאירופה יצרו קשרים עם אדולף היטלר, שהבטיח להם עצמאות אם יתמכו בפלישתו לרוסיה. קלמיקים אירופיים רבים גויסו ואלו שנשארו בקלמיקיה עם התקרבות הגרמנים הביעו בהם תמיכה גלויה ולאחר הפלישה הנאצית אף ערכו פשיטות על חוות חקלאיות רוסיות , בזזו אותן ושיתפו פעולה עם הכוחות הכובשים.
בצילום למטה : שיתוף פעולה בין הצבא הגרמני וכפר אקלמיקי , 1942
במהלך ההכנות הסודיות ביולי 1942 לקראת התקפת האיגוף על הארמיה השישית הגרמנית (מבצע "אורנוס" ) הסתיר הצבא האדום את כל הארמייה הרביעית בערבה הקאלמיקית. רוב הנוודים הקלימיקים גורשו לסיביר אך תושבי הערים נותרו.
בדצמבר 1943 גירש הצבא הרוסי את הגרמנים מתחומי קלמיקיה וממשלת סטלין הוציאה צו ענישה קולקטיבית לכל העם הקלמיקי וגירשה אותו לסיביר ולקזחסטן. הקלמיקים גורשו ברכבות משא ורבים מתו בדרך. אלו ששרדו את המסע נאלצו לסבול מתנאי חיים קשים ומדעות קדומות של האוכלוסייה הקולטת.
בהיסטוריוגרפיה הרוסית נאסר שימוש בשם "קלמיקים", ותחתם נדרש לקרוא להם "אוירטים". כמו כן נאסר בצורה חד משמעית ללמוד היסטוריה קלמיקית, ומאמרים עליהם הוצאו מאנציקלופדיות ואפילו מספרי קריאה. כמובן בוטלה גם האוטונומיה ואדמות קלמיקיה חולקו בין המחוזות השכנים.
בצילום למטה : הערבה הקאלימית , גדולה יותר מהמזה"מ מבחינת השטח
בחזרה לארצם
ב-1956 הקלמיקים זכו לחנינה מהשלטון, ב-1957 הם הורשו לחזור וארצם נהפכה למחוז אוטונומי, וב-1958שוב לרפובליקה אוטונומית.
ב-1990 הרפובליקה האוטונומית הפכה לרפובליקה וב-1994 התקבלה חוקה, שרואה בבסיסה את חוקת חאנת ג'ונגריה איקי צ'אג'ין ביצ'יק (Ики Цааджин Бичик). כנשיא הרפובליקה מכהן אלכסיי אורלוב.
מיקום גאוגרפי
קלמיקיה נמצאת בדרום מזרח החלק האירופאי של רוסיה. המרחק מהצפון לדרום 448 ק"מ, וממזרח למערב: 423 ק"מ. רוב שטחה של הרפובליקה הוא מדבר, חצי-מדבר וערבה. בצפון-מזרח של הרפובליקה עובר הנהר וולגה, שחלק מערוציו לפני השפכו לים הכספי נכללים בשטח קלמיקיה. על ערוציו הדרומיים של הנהר עובר הגבול בין קלמיקיה למחוז אסטרחן. ממזרח לרפובליקה שוכן הים הכספי. מדרום הרפובליקה גובלת בדאגסטן ובמחוז סטברופול בדרום-מזרח, במערב היא גובלת במחוז רוסטוב, ובצפון במחוז וולגוגרד. מקובל לחלק את קלמיקיה לשלושה אזורים, מערבית, מרכזית, ומזרחית. רוב שטחיה של קלמיקיה הם מישורים, והנקודה הגבוהה ביותר בגובה 222 מ'. האקלים ברפובליקה יבשתי, המתבטא בקיץ חם ויבש מאוד וחורף קר כמעט ללא שלג. מספר ימי השמש בשנה הוא 280.
דמוגרפיה
בקלמיקיה 292,410 תושבים, מהם 155,900 קלמיקים (54.4%) ו-98,000 רוסים (39.1%).
מקורות המידע
Kalmyk Steppe – Wikipedia, the free encyclopedia
