קרב לייפציג או קרב האומות היה קרב גורלי במסגרת המלחמות הנפוליאוניות, אשר נערך בין ה-16 ל-19 באוקטובר 1813, בו נחל נפוליאון בונפרטה את אחת מתבוסותיו הגדולות ביותר.
הקרב נערך על קרקע גרמנית ולחמו בו גרמנים בשני הצדדים הלוחמים, שכן חלק ניכר מכוחותיו של נפוליאון הגיעו מהקונפדרציה של הריין הגרמנית.
בקרב זה לחמו כ-500,000 חיילים, עובדה אשר הפכה אותו לקרב הגדול ביותר עד מלחמת העולם הראשונה.
קרב לייפציג, המכונה "קרב האומות", שהתקיים בין התאריכים 16-19 באוקטובר 1813 הפגיש קואליציה של צבאות האימפריה הרוסית, פרוסיה, האימפריה האוסטרית ושוודיה, מול הצבא הצרפתי שנתמך בכוחות נסיכות ורשה, ממלכת איטליה הנפוליאונית, וכמה מדינות גרמניות שהשתייכו לקונפדרציה שממערב לנהר הריין. לאחר התבוסה בקרב נסוגו צבאותיו של נפוליאון בחזרה לצרפת, הכוחות המנצחים פלשו לתחומיה מספר חודשים לאחר מכן, בראשית 1814, ונפוליאון עצמו נתפס והוגלה לאי אלבה בחודש מאי 1814.
רקע היסטורי
לאחר כישלון נפוליאון בפלישתו לרוסיה ותבוסתו במלחמת חצי האי, התאגדו הכוחות האנטי-צרפתיים בזהירות במסגרת הקואליציה השישית אשר כללה את רוסיה, אוסטריה, פרוסיה, בריטניה, שוודיה, ספרד, פורטוגל ועוד כמה מדינות גרמניות קטנות. סך כל הכוחות שיכלה הקואליציה להטיל לשדה הקרב היה יותר ממיליון, ואכן בזמן הקרב מנו כוחות הקואליציה מזרחית לריין כמיליון חייל בעוד שכוחותיו של נפוליאון מנו כמה מאות אלפים.
מטרת נפוליאון הייתה לחדש ולבסס את שליטתו בגרמניה ואכן הוא זכה בשני ניצחונות מרים, הראשון בליצן ב-2 במאי והשני בבאוצן ב-20-21 במאי, על כוחות רוסים ופרוסים. ניצחונות אלו הובילו לשביתת נשק קצרה. כוחות הקואליציה, בפיקודם של קרל פיליפ, נסיך שוורצנברג, נסיך הכתר של שוודיה, גפהארט פון בליכר הפרוסי וברקלאי דה טולי והרוזן פון בניגסן הרוסיים, נמנעו ממגע ומהתנגשות עם כוחות צרפתיים אך הצליחו בהשגת ניצחונות על הכוחות הצרפתיים.
לפני הקרב, כוחות של נסיכויות גרמניות היו בשני הצדדים. במהלך הקרב, יחידות סקסוניות בפיקוד פרידריך אוגוסט וילהלם פון בראוס עברו לצד הקואליציה ובהמשך מספר יחידות נוספות עברו צד והמשיכו בלחימה נגד בצרפתים.
ביום השני של קרב לייפציג, נפוליאון נאלץ כל הזמן לפרוס את כוחותיו מחדש , אך הגדודים הרוסים והגרמנים ניצלו זאת כדי לחסום את התנועה שלו בציר הלחימה העיקרי בקרב לייפציג . נפוליאון החל לסגת אבל אפילו בנסיגה היה אסון לצרפתים-הרס מוקדם של גשר הנהר הגדול בלייפציג לכד את המשמר האחורי הצרפתי.
תוצאות הקרב
האבדות בשני הצדדים היו עצומות; 80,000 – 110,000 הרוגים או פצועים בשני הצדדים. כוחותיו של נפוליאון קטנו בכ-38,000 חיילים, כוחות הקואליציה לכדו כ-15,000 חיילים צרפתים, 21,000 פצועים או חולים, 325 תותחים ו-28 נסים, דגלים ועיטים וכן את מלך סקסוניה אשר נלכד בשבי. בין ההרוגים היה גם המרשל הפולני יוזף פוניאטובסקי, אחיינו של מלך פולין, 15 גנרלים צרפתיים נהרגו ו-31 נפצעו.
מתוך סך של 362,000 חיילים, ספגו כוחות הקואליציה אבדות בשיעור של 54,000 הרוגים ופצועים.
תבוסת צרפת בקרב סימלה את קיצה של שליטת הקיסרות הראשונה בגדה המזרחית של הריין והובילה את המדינות הגרמניות המשוחררות לקראת איחודן. כוחות הקואליציה ניצלו את הניצחון ופלשו לאדמת צרפת. בשנת 1814 נפוליאון אולץ לוותר על כסאו והוגלה אל האי אלבה.
בשנת 1913 הוקמה בשטח שבו התרחש הקרב אנדרטה להנצחתו.
ראו גם :
אנדרטת קרב האומות (בגרמנית: Völkerschlachtdenkmal) היא אנדרטה להנצחת הניצחון על צבאות נפוליאון במסגרת הקואליציה השישית בקרב שהתקיים בשנת 1813 בסמוך לעיר לייפציג בגרמניה. בניית האנדרטה הושלמה בשנת 1913 לאחר 15 שנות עבודה במלאת 100 שנים לקרב. טקס חנוכת האנדרטה נערך בנוכחות הקיסר וילהלם השני.
