כיצד נוצר הגניוס היהודי.
ספר חדש קובע כי היהודים לא הפכו לעם של סוחרים, בנקאים ומלומדים בגלל גזירות או כורח, אלא בזכות ידיעת קרוא וכתוב שהתחייבה אחרי חורבן הבית.
המיעוט הנבחר: כיצד עיצב הלימוד
את ההיסטוריה הכלכלית של היהודים,
1492-70.
צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ‘יני. תירגמה מאנגלית: אינגה מיכאלי. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 413 עמ', 84 שקלים.
צבי אקשטיין הוא דיקן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה; מריסטלה בוטיצ'יני היא מרצה לכלכלה ומנהלת מכון גספריני למחקר כלכלי (IGIER) באוניברסיטת בּוֹקוֹני שבמילנו; הספר ראה אור לראשונה בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, במסגרת הסדרה The Princeton Economic History of the Western World בעריכת יואל מוקיר.
הצלחתם האינטלקטואלית של היהודים בעידן המודרני, וכן התבלטותם במסחר, ברפואה ובעיסוקים פיננסיים מאז ימי הביניים, הן מן התעלומות המאתגרות ביותר בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי. צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'יני מציגים בספרם "המיעוט הנבחר" תזה מהפכנית על היווצרותו של היתרון היחסי של היהודים בעיסוקים שהצריכו אוריינות והשכלה: לאחר חורבן בית שני נדרש להישרדותה של הדת היהודית שכל יהודי ילמד קרוא וכתוב וירכוש כישורי דעת; מי שלא יכול היה לעמוד בכך – התבולל. כך, מתוך שלא לשמה, מצאו היהודים את עצמם בעלי כישורים שהוכחו כקריטיים להתפתחות הכלכלית.
בשנת 70 לספירה היו רוב היהודים חקלאים אנאלפביתיים, שהתגוררו בארץ ישראל ובמסופוטמיה. ב-1492 היו היהודים מיעוט קטן של עירוניים משכילים, שהתמחו במסחר, במלאכות-יד, בהלוואה בריבית וברפואה, והתגוררו במאות ערים ברחבי העולם המוכר, מסביליה ועד מנגלור. מה הוביל לשינוי קיצוני שכזה? בהמיעוט הנבחר מציגים המחברים תשובה חדשה לשאלה זו, לאחר בחינה של 1500 שנות היסטוריה יהודית מבעד לעדשה של התיאוריה הכלכלית. צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ´יני מוכיחים כי בניגוד לתיאוריה הרווחת, לא נבע השינוי מאנטישמיות, מרדיפת היהודים ומהצרת צעדיהם, אלא מתמורות שחלו בעם היהודי עצמו אחרי 70 לספירה – בראש ובראשונה מיישומה של נורמה חדשה שחייבה כל גבר יהודי לקרוא בתורה וללמוד אותה, וכן לשלוח את בניו לבית-הספר. בשש מאות השנים שלאחר מכן, המירו את דתם יהודים רבים שהתקשו לעמוד בעלותה הכלכלית של הנורמה החדשה, ויהדות העולם הצטמצמה דרמטית. לימים, בעקבות ייסודן והתפשטותן של החליפויות המוסלמיות, חל תהליך של עיור ושל צמיחת המסחר, וגברה הדרישה למקצועות שהעניקו יתרון משמעותי לאוריינות. קרנם של היהודים המשכילים עלתה, בעידן שבו רק מעטים ידעו קרוא וכתוב. משעה שנוצר ביקוש להשכלה, עברו רוב היהודים להתמחות במסחר ובמלאכות-יד. יהודים רבים החלו לנדוד בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות בארבע קצוות הארץ. ב"המיעוט הנבחר" מציעים המחברים הסבר מקורי לאחת התמורות החשובות ביותר בתולדות העם היהודי, ומוסיפים תובנות רעננות לדיון המתפתח על השפעתה החברתית והכלכלית של הדת.
בתקופת התלמוד (המאות השלישית עד השישית) התגבשו שני דפוסים בולטים בציבור היהודי: מצד אחד, גידול באוריינות בקרב האוכלוסייה היהודית, שהיתה ברובה חקלאית. מהצד האחר – תהליך איטי אך ברור של המרת דת (בעיקר לנצרות), ובעקבותיה הצטמקות דרמטית באוכלוסייה היהודית – מכ-5.5 מיליון בסביבות 65 לספירה ל-1.2 מיליון בלבד בסביבות שנת 650. גם מגיפות ומעשי טבח תרמו לכך, אך אלה מסבירים לכל היותר כמחצית בלבד מהירידה התלולה באוכלוסייה.
אקשטיין ובוטיצ'יני מנסחים אפוא תשובה מקורית ונועזת לשאלה ההיסטורית הגדולה: מדוע נהפכו היהודים לעם של סוחרים, בעלי מלאכה, חנוונים, בנקאים, מלומדים ורופאים? לא גזירות ולא כורח, הם טוענים, אלא יתרון יחסי מובהק שהתפתח במשך מאות שנים כתוצאה מאירוע טראומתי, חורבן בית שני, והוביל להנחלת אוריינות לכל יהודי. תהליך זה הכשיר את היהודים להשתלב בכלכלה המתעוררת של האימפריה המוסלמית בתפקידי מפתח, שהרי כישוריהם התאימו להפליא לצרכים של עולם צומח, אורבני וגלובלי. היהודים "חיפשו את אמריקה" של אז והיגרו לאזורים שכישוריהם הפכו אותם בהם למבוקשים מאוד, כמו תימן, סוריה, מצרים וארצות המגרב, ומאוחר יותר למערב אירופה. השתייכותם לקולקטיב בעל זהות חזקה איפשרה לשמור על קשרים בין־אזוריים בכל מקום שהתגוררו בו, וגם לאכוף חוזים ממרחקים, דבר שסייע מאוד במסחר.
יש בכך להסביר גם את הצלחתם המסחררת של היהודים במקצועות הקשורים לשוקי האשראי והפיננסים. במאות ה-13-12 כבר היתה ההלוואה בריבית מקצוע יהודי מובהק במדינות כמו אנגליה, צרפת וגרמניה, וגם אחד המקצועות העיקריים של יהדות ספרד ופורטוגל, איטליה ומדינות נוספות במערב אירופה.
הפלישה המונגולית לפרס ומסופוטמיה במאה ה-13 גרמה לשקיעתה של הכלכלה העירונית והמסחרית באימפריה המוסלמית. הכלכלה שם חזרה לכלכלה חקלאית על סף קיום. האוכלוסייה קטנה בכ-50%, הערים נעלמו, ואתן נעלמה הכלכלה המתקדמת של בית עבאס וחרבו בתי הכנסת והישיבות. בתנאים אלו קטנה האוכלוסייה היהודית מכ-800,000 נפש בשנת 1200 לכ-100,000 בסוף המאה ה-15. חלק ניכר מצניחה זו באוכלוסייה היהודית נבע מעזיבת הדת בתנאים כלכליים ירודים כאשר אין נגישות למקצועות עם תמורה ללימוד.
לסקירת הספר ע"י פרופסור מנואל טרכטנברג במוסף הספרים השבועי של עיתון "הארץ"
