בפולין , ביוון ובצרפת חיו כמיליון וחצי ילדים יהודים עד גיל 14 לפני מלחמת העולם השנייה. על פי האומדן, רק כ-28 אלף שרדו, ומתוכם כ-5,000 ילדים בלבד ניצלו על אדמת פולין, רובם בזהות נוצרית שאולה. הם הסתתרו במנזרים ובבתי משפחות נוצריות, בערים ובכפרים וביערות, נאלצו להפנים זהות חדשה ולהתכחש לעברם ולמשפחתם. בסוף המלחמה שבו לא פעם אל החברה היהודית ואל שרידי משפחתם תוך התנגדות גדולה.
"אני עמליה יפה בת משה ורג'ינה לבית שושי, נולדה בתאריך 27.3.1939 ביוון בעיר אתונה."
בשנת 1943 שמעו יהודי אתונה שבסלוניקי אספו את כל היהודים לגטו ומשם העבירו אותם עם רכבות לפולין. תושבי אתונה נכנסו לפאניקה וללחץ ופחד ולא ידעו מה לעשות.
בשנת 1943 היה על כל יהודי אתונה להתייצב לקהילה ולחתום על ת.ז. של המשפחה. הגרמנים ביקשו מהרב של אתונה את הרשימה של כל יהודי אתונה והסביבה הרב ברזילי הבטיח שימסור במשך 48 שעות לגרמנים את הרשימה. באותו הלילה העביר מסר לקהילה והודיע שכל יהודי שיכול לברוח ולהציל את נפשו שיברח.
אבי החליט להישאר באתונה ולהירשם. וכל יום היה רושם נוכחות בבית הכנסת וכל המשפחה ענדה טלאי צהוב. בשנת 1944 בחג הפסח. הודיעו הגרמנים שהם מחלקים מצות לחג ויש לבוא לקחת. אבי משה ז"ל, הלך לקחת מצות ולרשום נוכחות. הוא נכנס לבית הכנסת ונעצר על ידי הגרמנים. אמא שלי לא הלכה ונשארה בבית עם הילדים. הייתי בת 4 גרנו בבית בו היו חדר אוכל ומטבח משותף שם הינו מתכנסים לארוחה משותפת ובחדר הגדול ישנו כולם ביחד. אמא חיכתה לאבא וכשראתה שאינו חוזר. אספה את ארבעת הילדים הקטנים, הספיקה לקחת רק מעט בגדים ואוכל ובדרכם לצאת מהדלת וראו את הגרמנים שבוא לעצור אותם.
ברחנו ליערות ולכפרים כדי שלא יזהו אותנו כיהודים, חיינו בפחד כל הזמן. סבלנו מקור וכפור ישנו באורוות ותחת כיפת השמיים בגשם ובבוץ רטובים ללא בגדים להחלפה. הגיעו לאסוף אותנו עם סוס ועגלה וכל בני המשפחה היו יחד. הסתובבנו מכפר לכפר וההינו צריכים לדאוג למחייתנו כל זאת תחת פחד נוראי בתנאים תת אנושים.
בגמר המלחמה חזרנו לאתונה והתחלנו לחפש את אבי המשפחה ואז נודע לנו שהגרמנים לקחו את אבי לאושויץ, שם הוא עבד במשרפות ונהרג בפיצוץ המשרפות.
לארץ עלינו באנייה אמי וילדיה עד לחוף לתל-אביב משם נשלחנו לבית העולים ליד חדרה. הלינו אותנו באוהלים היה חורף קשה ונכנס לתוך האוהל גשם וכולם נרטבנו. לאחר מכך העבירו אותנו לצריפים. צורפנו לחברת הילדים של עליית הנוער בקיבוץ "נצר סרני" שם למדנו לדבר עברית והיהנו עובדים שעתיים ואחר כך לומדים. אני הייתי עובדת בלול, בגן ירק, בחדר האוכל, במחסן ובאיסוף בוטנים ותפוחי אדמה. בגיל 14 עזבתי את הקיבוץ "נצר סירני" והצטרפתי לאימא שגרה בתל-אביב יחד עם אחיי בתל-אביב יצאתי לעבוד בשעות הבוקר בבית החרושת "כיתן" כדי לעזור בפרנסת המשפחה, ובשעות הערב הייתי הולכת ללמוד בבית הספר."
על מאגר ילדים בשואה
עדות זו המופיעה במאגר המידע ההיסטורי "ילדים בשואה " היא חלק מאותן אלפי עדויות וזיכרונות של ילדים ניצולי שואה שנאספו מאז שנת 2014 על ידי עמי סלנט , מידען ומומחה לתיעוד היסטורי ששם לו למטרה לרכז במקום אחד נגיש באינטרנט את כל התיעוד ההיסטורי הקיים באינטרנט אודות ילדים בשואה. מדובר על מאגר מידע ייחודי לתיעוד תלאות ילדים בשואה בישראל , והוא ייחודי גם בעולם.
עמי סלנט , אשר יזם את הקמת המאגר מסביר כי מאז שנת 2014 פועל צוות המיזם לאיתורם של אוטוביוגרפיות , זיכרונות , עדויות , ויומנים של ילדים ניצולי שואה.
עד כה קוטלגו במאגר המידע המקוון אלפי עדויות וזיכרונות של ילדים ניצולי שואה.
מדוע פותח המאגר כיוזמה עצמאית ?
מקורות המידע על ילדים בשואה מפוצלים ומפוזרים בין עשרות גופי הנצחה , ארכיונים וספריות בארץ ובעולם , ולכן הוחלט לבנות פורטל אינטגרטיבי באינטרנט של עדויות וזיכרונות על ילדים בשואה .
צוות המתנדבים להקמת האתר " ילדים בשואה ", ביניהם מומחי תקשוב ואינטרנט מובילים בישראל, שהם נכדים לניצולי שואה וגם קבוצת בני הדור השני לשואה ( הם התארגנו בקבוצה פעילה בפייסבוק בשם "כן , אני דור שני ( בשואה) ביוזמת ביוזמת אורית לוסטיג.
המאגר המקוון מאגד בצורה אינטגראטיבית ואחידה את כל תיאורי העדויות והזיכרונות של ילדים בשואה כפי שנאספו באתר יד ושם , ארכיון השואה בקיבוץ לוחמי הגיטאות , משואה בקיבוץ תל יצחק, מוזיאון השואה בוושינגטון, בית התפוצות , מאגר "לדורות" , הספרייה הלאומית, ומרכזים נוספים .
האיסוף כולל ספרים ועדויות שתועדו מאז 1945 בארץ ובעולם .
כתובת מאגר המידע "ילדים בשואה" :
http://www.children-holocaust2.co.il/
הבלוג של מיזם ילדים בשואה ( שם ניתן להירשם לקבלת עדכונים שוטפים) .
http://children-in-holocaust.blogspot.co.il/
4
