הניקלודיאונים שימשו את תעשיית הקולנוע בין השנים 1905-1915 . כרטיס קולנוע באותה תקופה עלה 5 סנט , מטבע הנקרא ניקל ומכאן השם ניקלודיאון .
הניקולדיאונים היו חללים של חנויות שפשטו את הרגל או של מפעלי תעשייה קטנים הנמצאים בתוך הערים ולא היו רווחיים עוד ועל כן הוסבו לבתי קולנוע . חלל זה לא נבנה במיוחד לצורך הקרנת סרטים ועל כן המבנה לא היה משופע או מדורג , אלא ישר ובו הציבו ספסלים לכל אורכו כך שיכלו להיכנס לכל הקרנה כ200-300 צופים.
בקדמת החלל , לפני הספסלים היה מסך לבן ולצידו פסנתר אשר ליווה את הסרט במידה והתאפשר. מול המסך עמד המקרן שהקרין את הסרט. מקומות אלו היו פתוחים משמונה בבוקר ועד שתיים עשרה בלילה. הקרנת הסרטים הייתה רצופה כאשר מדיי שעה התחילה הקרנה .
בניקולודאון הוקרנו לרוב סרטי סלפסטיק ברצף משמונה בבוקר ועד חצות והכרטיס היה לשעת הקרנה.
רווחי הניקלודיאונים היו עצומים. היה ביקוש רב וצופים רבים הגיעו . מרבית צופי הניקלודיאונים היו אנשים עניים פשוטי עם כאשר ביניהם גם קבצנים.
הבורגנות לא הגיעה לרוב לניקלודיאונים ולצפייה בסרטים כיוון שהמקום נחשב נחות. חלקם שהסתקרנו מהקולנוע ומהאטרקציה, נכנסו בחשאי לצפות בסרטים בחשכה על מנת שלא יבחינו בהם.
הצלחת הניקלודאון הייתה גדולה וב-1914 היו ברחבי ארצות הברית 18,000 ניקלודאונים וכ-7 מיליון צופים ביקרו בהם מדי יום.
בעלי הניקולדיאונים הראשונים שנפתחו בערים הגדולות בארה"ב היו ברובם יהודים ממזרח אירופה אשר בעקבות העסק החדש התעשרו מאד.
נפילתם של הניקלודיאונים
תקופת הפריחה של הניקלאודיאונים הייתה קצרה יחסית . התפתחות הסרטים הארוכים יותר ע"י האולפנים החל משנת 1918 הביאה להקמת בתי קולנוע ייעודיים גדולים ומפוארים בערים בהם תנאי הצפייה היו טובים יותר. מרביתם היו משופעים וכללו מושבים נוחים . אלו משכו גם את הבורגנות והביאו לירידתם של הניקולודיאונים .
מקורות
מור לוי, גל שפונדר , קריית חינוך דרור
Aronson, Michael (2008). Nickelodeon City: Pittsburgh at the Movies, 1905-1929. University of Pittsburgh Press
12