מאת : Eyal Zion
בתמונה: יום כיפור תש"א, 1941, גטו לודג', פולין
כמי שעבר במחלקת העדויות של "יד ושם" כשלוש שנים, יצא לי לשמוע ולתעד ממקור ראשון למעלה מ-300 ניצולי שואה המספרים את סיפור חייהם מיום לידתם ועד לימנו אנו. כל סיפור נמשך 3-9 שעות. אני לא חושב שיש הרבה אנשים על כדור הארץ שפגשו לשיחה אינטימית כל כך הרבה ניצולים. אוזני שמעו כל כך הרבה פרטים מכל כך הרבה מקומות בהם התרחשה השואה בעם היהודי עד שחיי והתפישה שלי של החיים השתנתה לחלוטין.עבורי, השואה היתה מקום שבו התרחשו נסים עצומים גלויים ומופתים בסדר גודל של יציאת מצרים לא פחות מאשר שהתרחשו בה האסון וההשפלה שחווה העם. יום יבוא ואכתוב סרט על כל מה שאגרתי במוחי ובמחברת שלי במשך אותן 3 שנים.
אחד הסיפורים שחזרו על עצמם כמעט בכל עדות ועדות היה ההתמודדות עם יום כיפור. במצב של רעב מתמשך בן כמה שנים – בגטו, במחבוא, במחנה העבודה, במצב של עבדות במחנה ריכוז, בחולצה דקה בכפור, במצב של חיים בין גופות, של תופת – סיפר כל אחד מהניצולים כיצד התייחס ליום כיפור. על אף שעל פי ההלכה לא היה עליהם לצום, שכן פיקוח נפש דוחה תורה, ועל אף שלא הייתה להם אפשרות לשבות – הרבה מהם בחרו לצום בכל זאת. כמעט כל מי שפגשתי. מי שלא צמו קנאו באלה שכן
מקור וקרדיט : Eyal Zion
ראו גם :
ליוויה קורלק נולדה ב־1921 בגיור, הונגריה. ביוני 1944 שולחה לאושוויץ ובאוגוסט הועברה למחנה פארשניץ שבסודטים, שם עבדה בבית חרושת לחלקי מטוסים. את הלחם שקיבלו הנשים ביום כיפור הן לא אכלו אלא שמרו מתחת לכרית. לאחר המלחמה נישאה ליוויה לאלאדר (יהודה) שפיגל, ועלתה עם משפחתה לישראל. מתוך התערוכה המקוונת "לרגל השנה החדשה" >> https://bit.ly/3zLFIjq
1