לקט הצילומים ההיסטוריים שלנו החל להתפרסם בשנת 2013 . הלקט מבוסס על מעקב שיטתי של מערכת " רגעים היסטוריים" אחרי מאות מקורות מידע היסטוריים (קישור לסקירות הקודמות).
לכל צילום היסטורי הוספנו רקע והקשר היסטורי מפורט
הנושאים בלקט הנוכחי :
כבישי האוטבאן של הנאצים שימשו , בעת הצורך, גם כמסלולי המראה ונחיתה
בתוך בונקר גרמני בנורמנדי , חוף יוטה 1944.
הנוטר יוסף-ולטר בן-משה קלמן מכפר תבור נהרג בהתקפה על אוטובוס בין כפר תבור ועפולה ב1938
חיל הנוטרים בארץ ישראל 1936-1944
היה מנוע ? הולנד 1941
קולר שענד עבד רומאי על צווארו
תל אביב : תפריט המסעדה הקואופרטיבית ב 1930
מטוסי קרב גרמניים Me-262 ( מטוסי הקרב הסילוני הראשון בעולם ! ) חונים לאורך הכביש המהיר מינכן-זלצבורג בגרמניה בשנת 1945, בשלבי האחרונים של מלחמת העולם השנייה. האוטובאנים הגרמניים תוכננו כך שקטעים מסוימים יוכלו לשמש כמסלולים במידת הצורך.
רקע היסטורי (1)
חלק גדול מכבישי האוטובאן הגרמנים נבנה בימי המשטר הנאצי בשנות ה-30 של המאה העשרים.
סלילת האוטובאן הראשון, בין קלן ובון, החלה בשנת 1929, והכביש נחנך בשנת 1932. בשנת 2013 אורכם הכולל של הכבישים, שנפרשו בכל רחבי גרמניה, היה 12,879 קילומטרים. בתוך שש שנים לאחר השלמת הכביש הראשון של קלן-בון בשנת 1932, גרמניה הוסיפה לרשת הכבישים שלה 3,000 ק"מ של כבישים סופר-מהירים.
רקע היסטורי ( 2)
מסרשמיט Schwalbe" Me 262" (Messerschmitt Me 262 "סנונית") היה מטוס קרב גרמני והמטוס הסילוני המבצעי הראשון בעולם.
המטוס, מתוצרת חברת מסרשמיט הגרמנית, טס לראשונה בשנת 1941 ונכנס לשירות חיל האוויר הגרמני (הלופטוואפה) בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. משימתו העיקרית הייתה הגנה על שמי גרמניה ממטוסי ההפצצה של בעלות הברית.מהירותו המרבית הייתה גבוהה, כ-870 קמ"ש. לשם השוואה, מהירותו המרבית של מטוס גלוסטר מטאור המטוס הסלוני הראשון של בעלות הברית הייתה 670 קמ"ש.
בהתאם לדרישותיו של אדולף היטלר, הותאם המטוס למשימות תקיפה והפצצה, וזאת אף על פי שבכירי החברה, כמו גם בכירי הצבא, המליצו להיטלר על פיתוח מטוסי סילון קלים וזריזים, בעלי יתרון מהירות במשימת יירוט של מטוסי אויב. היטלר סירב לאשר פיתוח של מטוס יירוט משום שראה בפיתוח של כלים הגנתיים "תבוסתנות". היטלר היה להוט להמשיך ולהפציץ את ערי בריטניה, ולמרות היתרון הגדול שהיה למטוס כנגד מטוסי בעלות הברית, שטרם שילבו מנועי סילון במטוסיהם, התאמתו לתקיפה קרקעית צמצמה את יתרונו באופן ניכר. נוסף על כך בעלות הברית פעלו לצמצום יתרונו של המטוס בלוחמה אווירית, על ידי תקיפת המטוס על הקרקע ובמהלך ההמראה והנחיתה
צילום של מקלע המוצב בתוך בונקר גרמני בנורמנדי , חוף יוטה 1944.
צילום של מקלע המוצב בתוך בונקר גרמני בנורמנדי , חוף יוטה 1944. שימו לב שהקיר מול המקלע הוא לוח שריון, לא בטון, והוא בעובי של 200-300 מ"מ
במידת הצורך, ניתן היה להזיז את המקלע והחפץ הכדורי הגדול משמאל יסובב כדי לסתום את אשנב הירי .
רקע היסטורי
חוף יוטה הוא שם קוד שניתן לאחד מחמשת החופים בהם נחתו בעלות הברית בפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944, כחלק ממבצע אוברלורד. אורכה של רצועת חוף, שהיא המערבית ביותר מחמשת החופים, עומד על כ-5 קילומטר.
שדה הקרב
אורכו של חוף יוטה כ-5 ק"מ. החוף ממוקם בחופו המזרחי של חצי האי קוטנטן, מערבית לשפך נהר הדוֹבְה, כ-11 ק"מ מזרחית לסנט מר אגליז וכ-14 קילומטרים צפונית לעיר קרנטן. בחוף הייתה רצועה רחבה של חול ודיונות שנגמרה ב'מדרגה' שהיוותה מכשול טבעי, כאשר מאחריה היה ציר בכיוון צפון-דרום. על ציר זה ישבו עמדות גרמניות וביניהם שדות מוקשים, גדרות תיל ומכשולים שונים. העמדות הגרמניות היו יעדים מבוצרים ששלטו על השטח סביבם, והן הוקמו לאורך החוף במרווחים של כמה מאות מטרים אחת מהשנייה. עמדות אלו כללו בונקרים, חפירות, עמדות תותחים, מקלעים ומרגמות. בגזרת הנחיתה בחוף היו ארבעה יעדים מבוצרים כאלו.
חיל הנוטרים בארץ ישראל
הנוטר יוסף-ולטר בן-משה קלמן מכפר תבור נהרג בהתקפה על אוטובוס בין כפר תבור ועפולה ב1938.
הוא היה שוטר יהודי במשטרת ברלין טרום עליית הנאצים לשלטון. מעטים היהודים ששירתו במשטרת ברלין.
יוסף נולד ב1910 בברסלאו שבגרמניה לאביו מאיר.
ב1934, עלה לא"י לבד ועבד כפועל במושבות. שנתיים אחרי, פרצו פרעות 1936-1939. יוסף התגייס כנוטר.
יוסף החל את שירותו כנוטר שומר בבית הספר כדורי שליד כפר תבור. זמן מה אחרי, נתמנה כמלווה קבוע לאוטובוס מכפר-תבור לחיפה. הוא מילא את תפקידו בשמחה ובתחושה של אחריות רבה, אף שימש דוגמה ומופת לחבריו.
ביום ה' בתשרי תרצ"ט 30.9.1938 הותקף האוטובוס העושה דרכו מכפר תבור לחיפה, על-ידי כנופיית פורעים בדואים. הנוטרים ניהלו קרב עם הכנופיה ובקרב זה נפל יוסף. הוא הובא למנוחת עולם בכפר תבור.
בעתון "דבר" מיום 1.11.1938 כתב מרדכי קרניאל מכפר תבור:
"כפר תבור השכול מקווה שהר-תבור, שהיה עד לגבורה של קומץ מגינים נגד המון מסתער, בקרב בו נפלת יוסף, יהיה עד גם להתפתחות הכפר והרחבתו".
כן פורסמו רשימת לזכרו בעתונים "דבר", ו"הבוקר" מיום 2.10.1938.
יוסף בן משה שלישי מימין, משה יעקב כהן, חיים בנימינה, אברהם פלקוביץ,
רקע היסטורי
בעקבות המאורעות שפרצו בארץ ישראל בשנת 1936 נאלץ שלטון המנדט הבריטי לתגבר את כוחות השיטור הקיימים, בלוחמים. עד סתיו 1938, רותקו לאזור – שתי דיביזיות של הצבא הבריטי, שאף הן לא ענו על הצרכים, בדגש על הגנת הישוב היהודי. לאור זאת, הוחל בתגבור המשטרה בבני המקום.
הכוח נקרא – חיל עזר משטרתי ( Auxiliary Police Force) כלומר, כוח עזר למשטרה הבריטית, או מי"ע – משטרת הישובים העבריים (Jewish Settlement Police). קציניה היו בריטים, המש"קים והטוראים – יהודים, שנתקבלו לשירות בהמלצת הסוכנות היהודית, בתיאום עם "ההגנה".
הקמת חיל הנוטרים היוותה שינוי משמעותי חשוב ביותר – זאת הייתה הפעם הראשונה שאנשי היישוב גויסו תחת חסות הבריטים. הכרה של הבריטים בזכותו של היישוב להגן על עצמו.
למתנדבים למשטרה ניתן הכינוי "נוטרים" או "גפירים" (גפיר Ghaffir) . הנוטרים הוכשרו למשימת אבטחת היישובים והמרחב שביניהם, והיוו כוח להגנת היישובים היהודיים (Jewish Settlement Defense. J. S. D).
המונח גאפיר (Ghaffir) מקורו במילה הערבית ח'פיר (خفير) שפירושה שומר.
הבריטים הביאו מונח זה ממצרים, שם הוקם כוח של שוטרים מקומיים, גפירים, בסוף המאה ה-19.
לבושם כלל כובע אוסטרלי רחב שוליים, בעל קיפול מצד שמאל. קיפול זה נועד לאפשר נשיאת רובה על כתף שמאל בצעידה ארוכה. על השוליים השמאליים של הכובע היה משולש שציין את האזור אליו השתייכו הנוטרים.
בסוף יולי 1939 מנתה משטרת הישובים העבריים 15,872 נוטרים, מהם 1,275 סדירים בשכר, ולרשותם 4,788 רובים ו-48 מקלעים. במסגרת כוח זה, פעלו יחידות מיוחדות: נוטרי הרכבת, נוטרי שדות התעופה, נוטרי "גדר הצפון", נוטרי משמר החופים והמשמר הנע.
438 מהנוטרים הסדירים שירתו ב-67 מ"נים (משמרות ניידים): 33 בטנדרים פתוחים, 20 במשוריינים, והנותרים רכבו על סוסים או נעו ברגל. בפעולתם הניידת מנעו פיגועים, סייעו למארבים של "ההגנה" ולמרדפים, כשהם מנצלים את יתרונות הפעולה הלגאלית.
מקור וקרדיט : מאגר התמונות של ביתמונה
היה מנוע ? הולנד 1941
במהלך הכיבוש הגרמני של הולנד הייתה לתושבים שהשתמשו ברכב מנועי בעייה של ממש . רק לצבא הגרמני הייתה אספקת דלק ובנזין , אבל לא לתושבים. אפילו אמבולנסים לא קיבלו דלק מהגרמנים. בתמונה כאן מכונית FORD מדגם V נגררת ע"י סוס. היכן שהיה מנוע שימש אז כמושב הנהג/עגלון .
צולם בעיר האג ב14 למאי 1941 .
רקע היסטורי
הכיבוש הגרמני החל באופן רשמי ב-17 במאי 1940, ולמעט דרום המדינה ששוחררה במהלך מבצע מרקט-גארדן בספטמבר 1944, רוב המדינה נותרה תחת כיבוש גרמני עד ה-5 במאי 1945. במהלך הכיבוש נהרגו יותר מ-210,000 תושבי הולנד, ביניהם 104,000 יהודים ומיעוטים אחרים. עוד 70,000 נוספים מתו מתוצאות עקיפות, כגון תזונה לקויה או שירותים רפואיים מוגבלים, ובנוסף הרעב בהולנד בחורף 1944–1945 שהתרחש בחורף 44–45 השפיע לרעה על כל תושבי הולנד, וגרם למותם של 18,000 תושבים.
קולר שענד עבד רומאי על צווארו
עדכנתי את הסקירה ההיסטורית על עבדות ברומא העתיקה בעקבות ממצאים חדשים המוכיחים היקף העבדים העבריים ברומא העתיקה היה גדול יותר מאשר חשבו עד כה.
בצילום : קולר שענד עבד רומאי על צווארו
המאה הרביעית לפני הספירה
Ancient Roman slave collar, 4th century B.C.
לסקירה המלאה בפורטל ההיסטוריה " רגעים היסטוריים, "
https://tinyurl.com/y4mfn3ht
תפריט המסעדה הקואופרטיבית ב 1930
המסעדה שכנה ברחוב אלנבי 98 תל אביב
לחם ותה יוגשו כרצון איש ואיש..סודה חינם בצהרים
"כיום הרעיון שפועל יעבוד משמונה עד שתיים עשרה, ילך לאכול במשך שעה במסעדת פועלים, או אפילו יאכל מנת שווארמה ויחזור לעבודה, נחשב לבלתי נתפס, לבזבוז של זמן וכסף, ואפילו חוצפה", סבור פרופסור דניאל מונטרסקו, אנתרופולוג אוכל ויין ומרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה המרכז-אירופית בווינה. "מה גם שארוחה במה שנחשב למסעדת פועלים אינה זולה כלל ועיקר. פועל שעובד בכביש, בשדה או בבניין יאכל כיום לחם עם גבינה או נקניק, וזיתים, מצרכים מאוד בסיסיים כדי לצמצם הוצאות".
המסעדה הקאופרטיבית , ירושלים
הבניין בו שכנה המסעדה נבנה בתקופת המנדט ושימש את ההסתדרות הכללית בירושלים. הבניין שהוקם בשנת 1932, בתכנונו של דב ק'וצ'נסקי, נבנה על ידי פועלים חברי הסתדרות מאנשי העלייה השלישית. הבניין הכיל את משרדי ההסתדרות ובקומה ראשונה שלו שכנה מסעדת פועלים – המסעדה הקואופרטיבית. המסעדה נוהלה על ידי מועצת פועלי ירושלים, וההגשה הייתה ב"שירות עצמי". התפריט הבסיסי כלל פירה, כדורי לחם עם בשר ומנה אחרונה – פודינג ג'לי אדום.
אביבה גלי, בספרה האוטוביוגרפי "העיר שאיננה עוד", כותבת: "את המסעדה ניהלה קבוצת חברות-פועלות שהאמינו בעבודה שיתופית על בסיס של שוויון (כולן היו סוציאליסטיות) ומילאו אחר השקפותיהן במסירות ובנאמנות אין קץ".
בשנת 1937 נוספו לבניין שתי קומות נוספות שהכילו אולם-כינוסים, ובשנת 1941 נפתח באולם הכינוסים גם בית קולנוע, שנקרא "קולנוע תל-אור".
בשנות ה-40 וה-50 המקום שימש לא רק כמסעדת פועלים, אלא גם כמקום מפגש של פועלים, פעילי מפא"י וסטודנטים של האוניברסיטה העברית. אריה ליפשיץ מציין בספרו כי "רבים הם הפועלים בירושלים, אשר המסעדה הקואופרטיבית משמשת להם בית מועד ומקום לפגישת רעים. רבים מהחברים המזדמנים ירושלימה מכל רחבי הארץ לרגל ענייניהם הציבוריים והמשקיים, נועדים במסעדה הקואופרטיבית לסעודה, לשיחה ולסידור ענייניהם".
0