בתודעה הרוסית, קרים הוא חלק בלתי-נפרד מהמדינה, שהרי כל מי שהתחנך בברית המועצות שמע רבות על גבורת סבסטופול במלחמת העולם השנייה ועל הניצחון המוחץ של הקומוניסטים על הצבא הלבן בקרים במהפכה הבולשביקית.
קרים, פיסת יבשה בגודל 26,100 קמ"ר ובה כ־2 מיליון תושבים, מאוכלס ברובו ברוסים אתניים, שהם קצת יותר מ־58% מתושביו. 97% מתושבי קרים משתמשים ברוסית כשפת היומיום שלהם, כלומר גם האוקראינים והטטרים המתגוררים בה.
ב־1774 חברה הנסיכות הטטרית־מוסלמית קרים לאימפריה הרוסית, ואחר כך נבלעה בה. היא היתה חלק מרוסיה הסובייטית – אחת הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות.
במלחמת העולם השנייה, הואשמו הטטרים בשיתוף־פעולה עם הנאצים, ולאחר שחרור חצי האי, היגלה סטאלין את רוב התושבים למרכז אסיה, והביא במקומם תושבים רוסים.
ב־1954 החליט מנהיג ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, להעניק את חצי האי כמתנה לרפובליקה הסובייטית של אוקראינה. למה? יש היסטוריונים שסבורים שחרושצ'וב – שבשנים 1947-1938 היה המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית באוקראינה והשתתף בדיכוי הסטליניסטי – רצה לכפר על חלקו.
המיקום האסטרטגי של העיר סבסטופל
סבסטופול שוכנת בחצי האי קרים והיא עיר נמל חשובה מאוד מבחינה אסטרטגית בים השחור ומשמשת כבסיס הבית העיקרי של צי הים השחור. קרבתו של חצי האי לשדות הנפט הרומניים בפלוישט כמו גם האיום שהיווה צי הים השחור על כל התעבורה הימית של כוחות הציר בחזית הדרומית בברית המועצות משכה את היטלר ואת ההנהגה הצבאית של גרמניה הנאצית לכבוש את חצי האי.
ב-12 במאי 1942 פתחו הכוחות הסוביטיים במתקפה גדולה באוקראינה, שנועדה לשחרר את אוקראינה המזרחית ולהגיע לקו נהר הדנייפר. היעד הראשון של המתקפה הייתה העיר חרקוב. בקרב זה עמדו לרשות הגרמנים עתודות ממונעות רבות עוצמה בקרבת מקום. הם הניחו לכוחות הסובייטים התוקפים להתקדם לכיוון חרקוב, ואז תקפו את אגפיהם וכיתרו אותם. התוצאה הייתה השמדה כמעט מוחלטת של 3 ארמיות סובייטיות ואובדן מאות טנקים. במקביל פתח הצבא הגרמני בחצי האי קרים במתקפה גדולה על הכוח הסובייטי, שהחזיק בחצי האי קרץ' מאז חורף 1941. שלוש הארמיות הסובייטיות שהחזיקו בחצי האי לא הצליחו להחזיק מעמד, ונאלצו להתפנות בדרך הים חזרה לקווקז, לאחר שספגו אבידות כבדות ואיבדו כמעט את כל הציוד הכבד שלהם.
המצור על סבסטופול (1942-1941)
מצור סבסטופול במלחמת העולם השנייה הוא המצור הגדול השני שעבר על עיר זו, כשהמצור הקודם היה בעת מלחמת קרים. המצור היה חלק מהקרב הראשון על חצי האי קרים במלחמה זו.
סבסטופול הייתה מבוצרת היטב עם מלאי מזון ותחמושת גדולים. הגרמנים לא הצליחו לכבוש את העיר בהסתערות ולכן נוהל מצור ארוך שנמשך מ-12 בספטמבר 1941 עד 9 ביולי 1942. בסופו של דבר, הצליחו הנאצים לכבוש את העיר, אחרי קרבות קשים.
בצילום למטה : סוללת תותחי חוף סובייטית שנפגעה במהלך הקרבות נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה
כתוצאה מהתמשכות הקרבות סביב העיר, הארמייה ה-11 של הוורמכט לא יכולה לעבור לזירת סטלינגרד ולעזור לכוחות הנלחמים שם.
סבסטופול במלחמת קרים
המיקום הגאוגרפי המיוחד של העיר ותנאי הניווט שבאזור הפכו את נמלי העיר סבסטופול למרכז ימי חשוב. בשל עובדה זו עמדה העיר במרכז עימותים צבאיים רבים, ואחד החשובים שבהם מלחמת קרים. במלחמה זו עמדו מגיניה הרוסיים של סבסטופול במשך 11 חודשים במצור שהטילו עליה צבאות האימפריה העות'מאנית, בריטניה צרפת וסרדיניה, עד שלבסוף נכבשה על ידם.
טולסטוי כתב את רשמיו ממלחמת קרים, במהלכה היה בין הנצורים בעיר וחווה את אחת החוויות הקשות בחייו.
סבסטופול, שהקדים את "מלחמה ושלום", חושף את המלחמה כמות שהיא, נוראה, חסרת תכלית ועיוורת.
העיר סבסטופול שבחצי האי קרים הייתה בסיס הבית של הצי הרוסי בים השחור, ממנו יכלו לצאת התקפות רוסיות אל עבר המזרח התיכון. לכן, אחת המטרות הראשיות של מדינות הברית כבר עם תחילת המלחמה הייתה כיבוש העיר המבוצרת היטב. ב-13 בספטמבר 1854, נחתו כוחות צרפתים, בריטים וטורקים בחצי האי קרים שבצפון הים השחור, ליד העיר סבסטופול. כוחות הברית הביסו את הרוסים תחת פיקודו של מנשיקוב בקרב אלמה ב-20 בספטמבר 1854, והכריחו את הרוסים לסגת אל תוך העיר סבסטופול. ב-8 באוקטובר החל המצור על העיר. כ-400 חיילים בריטים היו אמורים לתפוס את המחצבות שמהן תוכננה לצאת ההתקפה העיקרית. כוח בריטי זה היה קטן מדי ועתודותיו מוקמו בצורה גרועה ובכמות בלתי מספקת, וכמחצית ממנו נספתה. הפגזה לילית של העיר הייתה אמורה להרוס את ביצוריה ולהשמיד את תותחי החומה, אך הרוסים, שכונו "עם הנגרים", תיקנו את ביצוריהם בלילה והציבו מחדש את התותחים. ההתקפה נועדה להגיע משלושה עברים. הבריטים מלפנים ושאר בעלות הברית מהצדדים היו אמורים למחוץ את חזית האויב. הבריטים, שנשאו סולמות באורך ששה מטרים, תכננו להגיע אל החומה במדרון באורך 400 מטר זרוע קורות מחודדות שנועדו לבלום את ההתקפה, וכן תעלה ברוחב ששה מטרים עליה לא נתנו התוקפים את הדעת. ההתקפה החלה מוקדם מדי, בגלל טעות של קצין שקיבל בטעות את פקודת ההסתערות חצי שעה לפני המועד המתוכנן לתחילת המתקפה. לחיילים שיצאו מתוך המחצבות לא היה על מה לטפס, מה שהביא ליציאתם אחד-אחד או שניים-שניים. כעת קיבלה הארטילריה הבריטית פקודה לחדול מירי, דבר שאיפשר לרובאים הרוסים לירות ללא הפרעה, ונושאי הסולמות נהרגו בזה אחר זה. המערכה זכתה לשמות כמו: חרבון, בזיון וכיוצא באלה.
שני ניסיונות רוסיים לשבור את המצור כבר בתחילתו נחלו כישלון חרוץ – בבלקלווה (25 באוקטובר 1854, שבמהלך ההתקפה נעשו טעויות חמורות של שני הצדדים, כמוהסתערות הבריגדה הקלה) ובאינקרמן (5 בנובמבר 1854). במשך כמעט שנה נלחמו בעלות הברית ברוסים, סבלו ממחלות מגפתיות קשות (כמו כולרה ודיזנטריה), והשתתפו בקרבות מרים. בחורף 1855 איבדו הבריטים 35% מאנשיהם בגלל המחלות והקור הרוסי. הם לא ציפו שהמצור יימשך זמן כה רב ולא דאגו לחייליהם לחימום. בהמשך החורף, נקברו ההרוגים עירומים בשל הנחיצות הרבה שהייתה לשמיכות חימום. הצרפתים, לעומתם, הצליחו לאלתר וחיו בתנאים נסבלים, יחסית. הרוסים, מצדם, נאלצו להטביע את ספינותיהם כדי לחסום את פתח הנמל, ולהשתמש בתותחי האוניות כארטילריה נוספת, בנוסף להסבת צוותי הספינות לנחתים. האדמירל נחימוב עצמו נפצע אנושות בראשו מפגיעת צלף אויב, ומת ב-30 ביוני 1855. העיר נפלה סופית ב-9 בספטמבר 1855 לאחר 11 חודשי מאבק. לאחר נפילת העיר, היה ברור לכל הצדדים שרוסיה הובסה, אך גם שמעצמות המערב לא יוכלו להמשיך ולהתקדם. עם זאת, כל משא ומתן בין הצדדים הלוחמים בדבר הסכם שלום עלה בתוהו.
Pingback: "הפלגה" מס' 158 : הקרנבל בונציה | עמי סלנט