רגעים אחרי שיגור הרקטה הגרמנית V-2

5233

v2 londonרגעים אחרי שיגור הרקטה הגרמנית V-2  והתפוצצותה בלב השוק בלונדון , מרץ 1945 , אחד המטחים האחרונים של הנאצים

הגרמנים שיגרו 1400 רקטות V2 על לונדון. כל רקטה כזאת בעלת עוצמה גדולה משל הרקטות הגדולות ביותר של החיזבאללה או החמאס. 2700 אזרחים בריטים נהרגו במתקפה, כמספר חיילנו שנהרגו במלחמת יום כיפור, אבל המאמץ המלחמתי לא נפגע כלל.

לבריטים לא הייתה כיפת ברזל, שרביט קסמים או חץ. בתי לונדון היו בנויים מלבנים ונהרסו בקלות, לא היו "מרחבים מוגנים", לא הייתה להם מערכת התרעה מוקדמת. חיל האוויר הבריטי לא חלש על אתרי השיגור והשמיד משגרים מיד עם הפעלתם. 

פריט חדש בתערוכת הצילומים " רגעים בזמן"

רקע היסטורי

טיל ה-V2 היה הטיל הבליסטי הראשון בעולם. בטיל זה השתמשה גרמניה במלחמת העולם השנייה, בעיקר נגד מטרות בריטיות ובלגיות.

עקב חוסר יכולת לשלוט באופן מדויק בנקודת פגיעתו, הוא הופנה בדרך כלל לערים ולא נגד מטרות צבאיות. בסך הכל יוצרו כ-3,000 טילים שגרמו למותם של כ-7,250 אזרחים וחיילים. במהלך ייצורו של הטיל מצאו את מותם כ-20,000 עובדי כפיה (חלקם הגדול יהודים ושבויי מלחמה סובייטים) שאולצו לעבוד בתנאים קשים במיוחד במתקני הייצור שהיו תת-קרקעיים.

טיל ה־V2 היה באורך של 14 מטרים, בעל טווח של כ־300 קילומטרים ונשא ראש נפץ במשקל של 1,000 ק"ג. ה־V2 הונע באמצעות תערובת של אתנול ומים, אליה צורף חמצן נוזלי. משאבות הדלק והמחמצן הונעו על ידי טורבינות קיטור, שנוצר באמצעות מי חמצן. מכלי הדלק והחמצן היו עשויים אלומיניום כדי להקטין את משקל הטיל. ההזדקקות למתכת הכבידה על כלכלת המלחמה הגרמנית.

במהלך מסלול הנפילה הבליסטית של הטיל מהירותו עלתה בהדרגה והגיעה עד ל-3 מאך זאת בשונה מהטיל V-1 שמהירותו הייתה תת-קולית. מאפייני טיסתו ומהירותו לא איפשרו גילויו באמצעות מכ"ם וגם אילו היה מתאפשר גילויו לא היו לבעלות הברית אמצעים ליירוטו. לפיכך אמצעי הסיכול היחיד כנגד הטיל היה פגיעה באתרי השיגור שלו (אתרי הייצור היו תת-קרקעיים ולכן לא התאפשרה פגיעה בהם).

באופן פרדוקסלי למהירותו העל קולית של הטיל הייתה השפעה פסיכולוגית חיובית וזאת מאחר שהטיל לא השמיע את השריקה קודם לנפילתו (כמו שנשמעה טרם נפילת טילי ה-V-1) שיצרה חרדה באוכלוסיית הערים שהופצצו בתקופת המלחמה.

כשהגרמנים החלו לשגר רקטות V2 על לונדון לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, מאתרי שיגור בבלגיה ובהולנד, הדרך היחידה של צבא מונטגומרי לנטרל איום זה היתה להגיע לאתרי השיגור ולהזיז את הרקטות אל מחוץ לטווח הפגיעה. באותם ימים לא היתה כל דרך ליירט את הרקטות באוויר. 1,400 רקטות V2 נחתו באנגליה, רובן בלונדון, עד שהצבא הגיע לאתרי השיגור.

הנתונים הראו עדות מובהקת לכך שלטילי ה-V2 לא היה מנגנון הכוונה. בסוף המלחמה, כשתפסו בעלות הברית את הטילים שהיו במחסני הגרמנים – אכן הובהר כי הסטטיסטיקה צדקה גם הפעם.

בתום מלחמת העולם השנייה נערך באנגליה מחקר על תוצאות הירי של טילי V2 (שנשאו ראש קרבי של טון חומר נפץ). הסתבר כי בממוצע גרם כל טיל ל-2 הרוגים ו-12 פצועים (זאת תוך התחשבות בעובדה כי מספר גדול מאד של טילים לא גרם לשום נזק). ירי מאות טילים עלול לגרום למאות אבדות בנפש ולאלפי נפגעים. זה טראומטי, זה נורא, אך בשום פנים ואופן לא קטסטרופלי, כלומר: זה אינו מהלך שמכריע מלחמה.

צילום מהניסוי הראשון שערכו הגרמנים באוקטובר 1942 . " הנשק הסודי " של הנאצים לא הכריע את המערכה כפי שחשבו מליוני הגרמנים הנואשים.

v2 test

בצילום למטה : רגעים אחרי שטיל V1 הרס את ביתו של האזרח הבריטי בלונדון , אישתו נספתה , הבנים כולם היו בחזית. לונדון 1944

v1 after london 1944

 

v2 3

London At War-rescue workers helping pull victim from ruins of a building hit by a V2 rocket during World War II. Photo by George Rodger. 1944

london v2 2

בצילום למטה : תושבי לונדון מסתתרים בתחנת הרכבת התחתית "אלפנט אנד קסל" בזמן ירי טילי ה-V2 על לונדון

Elephant and Castle Underground Station Shelter

לביקור בתערוכה "רגעים בזמן "

0

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *