גבולותיה הארוכים והמפותלים של ישראל עם סיומה של מלחמת העצמאות הציבו אתגר קשה לזרועות הביטחון. נוצר צורך להגן על הגבולות ויישובי הספר בנפרד מענייני הביטחון האחרים שבהם טיפל הצבא ובענייני הפיקוח ומניעת פשעים בהם טיפלה המשטרה. מטה המשטרה שהוקם אז הציע להקים ז'נדרמריה שתפעל לצד המשטרה ותעסוק בהגנת יישובי הספר, תסייע למשטרה בהשלטת סדר ותקיים סיורים בדרכים, במסילות הברזל ובגבולות. ההצעה לא נתקבלה והכוח המוצע לא הוקם.
בסוף מאי 1949 הטיל שר הביטחון דוד בן גוריון על יועצו שלום עשת להכנת תכנית חיל הספר או ז'נדרמריה. הצעתו של עשת אושרה והוחלט על הקמת חיל ספר במסגרת הצבא ולא במסגרת המשטרה.
ב10 באוקטובר 1949 הוציא הרמטכ"ל יגאל ידין חוזר לכל רמות הפיקוד בצה"ל בו הודיע על הקמת "חיל ארצי אשר ייקרא חיל הספר".
אנשי המשטרה לא היו מרוצים מההחלטה להכפיף את הכול לצה"ל, אך לא עלה בידם לשנותה.
הכישלון של חיל הספר
רק כעבור שנה, לאחר שהפעלת חיל הספר במסגרת צה"ל לא עלתה יפה, הוחלט להעביר את הפיקוד והפיקוח על חיל הספר לידי המשטרה. חיל הספר בפיקוד צה"ל לא הצליח לעצור ולבלום את ההסתננויות הרבות של פלסטינים בגבולות , לא הצליח למנוע ולסכל גנבות של עדרים ולולים ולא שימש כוח מרתיע בשום מצב. הפלוגות שגויסו לצה"ל בתור חיל הספר היו חסרות מוטיבציה , רמת הפיקוד ירודה, רמת האימון תאמה לזו של צה"ל בשנים הראשונות ( שהיתה כידוע ירודה למדי מבחינה מבצעית והכשרתית ) ולכן נכשלו לחלוטין בתפקידן .
כאשר הוחלט לבסוף להעביר את חיל הספר לפיקוד המשטרה הייתה זו מבחינה אדמיניסטרטיבית "השאלה" לשנה אחת לשם שמירת הגבולות והביטחון מתוך כוונה שבשעת צורך , מטעמי חירום יועבר הפיקוד לידי הצבא. נקבע שחיל הספר לא יועסק בתפקידים משטרתיים גרידא. סוכם עם ראש הממשלה שהכוח המשטרתי לשמירת הגבולות בצפון ימנה 500 איש, הנותרים פוזרו בשאר חלקי הארץ.
הארגון של הכוח היה , כמו בצבא, בשלוש פלוגות עם מתאם משותף לשלושתן, מקסים כהן. בכך נפתח הפרק של "פלוגות משמר הגבול" שבהן שילוב של כוח משטרתי עם כוח צבאי למחצה, הפועל במסגרת ארגונית פלוגתית הכפופה למחוז או לנפה של המשטרה. מצב זה שרר עד להקמת "משמר הגבול" במתכונת חיילית ע"י מטה המשטרה בשנת 1953. השם משמר הגבול ניתן על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון. הנשק התקני האישי היה בתחילה הרובה האנגלי, אך עד מהרה קיבלו היחידות גם תת מקלעי סטן, מקלעי ברן וכלי רכב מסוג לנד-רובר מאנגליה במקום הג'יפ הצבאי.
תכנית האימונים של מג"ב הייתה יעילה יותר מאשר של צה"ל
בשנת 1954 נקבעה למשמר הגבול תוכנית אימונים חדשה, שכללה 500 שעות של אימונים צבאיים, גידול של 300 שעות ביחס לתכנית שקדמה לה. תכנית זאת הביאה את החיילים לרמה מבצעית גבוהה, אף יותר מחיילי צה"ל. לעניין זה היתה חשיבות רבה, שכן עם הרעת המצב הביטחוני בארץ נוצרה חשיבות עליונה למיצוי מוכנותו של החיל על מנת לשלבו במערך צה"ל בזמן מלחמה.
מלחמתו של משמר הגבול בהסתננות
ייעודו המקורי של החיל היה טיפול בבעיית ההסתננות שהיוותה בעיה קשה מאד. מסתננים לשם שוד, חברי ארגוני הפדאיון ואחרים שהסתננו לשם רצח הותירו תוצאות קשות, גניבות בהיקף עצום והרג אזרחים ללא אבחנה. עשרות אזרחים נהרגו ומאות נפגעו בפעולותיהם. משמר הגבול נחל הצלחות כנגדם. פעילותו נשענה בעיקר על סיורים , תצפיות ומארבים. כמו כן אבטחו שוטרי מג"ב את פעילות רכבת ישראל. לוחמי מג"ב ליוו את החקלאים בסמוך לגבול להדגשת האחיזה הישראלית על כל צעד ושעל, תוך ניצול הכרת השטח וההיסטוריה הגזרתית.
מקורות המידע
יהודה דקל , משטרה עברית ,מצודת ישע – מצודת כח , כרטא 2003
חיל הספר – ויקיפדיה
משמר הגבול – השנים הראשונות – משטרת ישראל
3
