רעיון קהילת העם

הנאצים הציגו עצמם כמפלגה על מעמדית והתיימרו להחליף את תפיסת החברה המעמדית ברעיון קהילת העם . היטלר טען כי מפלגתו שונה ממפלגות השמאל המסורתיות בהיותה מפלגת פועלים לאומית גרמנית , כלומר , מפלגה המעמידה את עניינו של הפועל הגרמני מעל עניינה של קהילת הפועלים הבין לאומית . בטענה זו מובלעת ההאשמה, כי מפלגות השמאל בגדו במעמד הפועלים הגרמני וכי הקומוניסטים מעמידים את הבולשוויזם הבין לאומי מעל ענייניו הלאומיים של מעמד הפועלים הגרמני . בהצגתה כמפלגה על מעמדית הייתה טמונה הבטחה לשיפור מעמד הפועלים ולניעות חברתית . לכן טען ההיסטוריון טרנר , כי המפלגה הנאצית שאפה להשיג שוויון חברתי בתהליך של השוואה כלפי מעלה , כלומר , קליטת פועלים במעמד הבינוני (אמירה גלבלום, 2005 ) .

חזון מדינת העתיד של הנאצים הציב במרכז את קהילת העם המאוחדת כתנאי לקיומה של גרמניה חזקה.

המושג קהילת העם ( Volksgemeinschaft ) הובא בדברי התעמולה במלחמת העולם הראשונה כניגוד למושג "חברה" (  Gesellschaft ) שהיה מרכזי בחוגי השמאל , והשימוש המחודש בו  ע"י הנאצים נועד לסמן את המטרה – להתגבר על הפילוג המעמדי ולאחות את הקרעים בעם הגרמני . היטלר ראה באיחוד הבורגנות עם הפרולטריון – "פועלי המצח" עם "פועלי האגרוף" – את " התאוריה החיה של 'קהילת העם' . " כלומר , קהילת העם מגלמת את תפיסת העם כישות אורגנית,  (אמירה גלבלום, 2005 ) .

למעשה , המפלגה הנאצית לא פיתחה תאוריה חברתית ברורה . אישים בעלי חזון חברתי מהפכני כדוגמת גרגור שטרסר נעלמו , והיטלר עצמו לא התעמק בשאלות של מבנים חברתיים , כל עוד לא איימו אלה על מעמדו . לעתיד הרחוק חזו היטלר והימלר חברה שאליטה גזעית שולטת בה משום שהוכיחה כי היא ראויה לשלוט לא מכוח ייחוס , כמו היונקרים . ואולם , לפי שעה לא רצתה ההנהגה הנאצית לשנות את הסדר החברתי , שכן היא נזקקה לכוחות שמרניים שונים להשגת מטרותיה . רבים מהצעדים שננקטו לכאורה כדי "להיטיב עם קהילת העם" נועדו למעשה לחזק את המשטר ולקדם את מטרותיו . המשטר ביקש להמיר נאמנויות מעמדיות ,דתיות או אזוריות שמכוחה יתגייס העם לתמוך במשטר ויתלכד בעת מלחמה . מטרת המשטר לא הייתה להגשים ציפיות של קבוצות אלה או אחרות , אלא לעצב את העם כצבא ממושמע , בעל כושר עמידה , קנאי ומוכן למות למען המטרה . רעיון קהילת העם לא היה אפוא בסיס לשינוי מבנים חברתיים , אלא סמל לשינוי תודעתי ואמצעי לגיוס תמיכה . 

במשך שנים נטען כי הלכידות השיתופית של העם הגרמני בתקופת הרייך השלישי התעמקה בזכות השפעתה של אידאולוגיית קהילת העם שטיפחו היטלר ומנהיגי הרייך השלישי הנאציים ( דיוויד שנבאום, המהפכה החברתית של היטלר, 1966 ).

למרות הדימוי ההיסטורי של 'קהילת העם' הנאציונל-סוציאליסטית  ולמרות שגדולי העם הרייך השלישי וכלי התקשורת שלהם לא חדלו מלהעלותו על נס, הרי המחקר ההיסטורי הנוכחי טוען כי לא התקיים בפועל.

היטלר מנצל את רעיון 'קהילת העם' לטובתו

בטרמינולוגיה הפוליטית של היטלר לא היה מושג 'קהילת העם' מוגדר במדויק. לעתים שימש אותו מושג זה, שנלקח משפת התעמולה של מלחמת העולם הראשונה, כמילה נרדפת בלבד למוגש 'עם'. לאחר הקמתה מחדש של המפלגה הנאצית מיעט היטלר תחילה להשתמש במושג 'קהילת העם', אך מהשנים 1927-1928 החל להיזקק לו בתכיפות הולכת וגוברת בהקשר לדרישתו להתגבר על הפילוג המעמדי ועל הקרע בעם הגרמני. היטלר השתמש במונח 'קהילת העם' כדי לענות על השאיפה לאינטגרציה חברתית , שגברה ביתר שאת בצל המשבר הכלכלי. אולם מבחינת היטלר הרמוניזציה חברתית לא הייתה מטרה אידאולוגית בפני עצמה. היטלר ראה בגיבוש ה'פולק'  את נקודת המוצא לבניית עוצמה אימפריאליסטית גזענית אבל להגשמה עצמית במסגרת חברתית לא היה מקום בתפיסה זו (נורברט פריי , 1989) .

בחשיבה הנאצית נתפס  "הפולק" אפוא כקהילה "טבעית" שאי אפשר לפרקה – מקבילה אולי למשפחה , כישות אורגנית וחיה , שהפרט הוא חלק ממנה , איבר ב"גוף האומה"  ( Volkskorper ) השואב את זהותו ממנה . מכאן שלא צירוף מקרי של פרטים , גם אם הם רוב , קובע את רצון העם , אלא "מהותו ",  וכיוון שהפרט הוא חוליה בשרשרת הדורות , אמת המידה המוסרית אינה טובת הפרט , אלא טובת העם . יתרה מכך , לכל עם תרבות ייחודית משלו , שפה ומסורת חוקתית עם הסדרי ממשל וארגון חברתי שפיתח , ולכן , אם הוא מאמץ מרכיבי תרבות של עמים אחרים , שאינם תואמים את "מהות העם , " הוא עלול להזיק לעצמו עד כדי "הרס אורגני ופירוק"  (אמירה גלבלום, 2005 ) .

היהודים בעיני היטלר היו האויב העיקרי לרעיון קהילת העם הגרמני ולכן הוא מקדיש מאמצים והסברים רבים, מדוע יש צורך להיאבק ביהודים בכל מקום בעולם עד יפסיקו לאיים על קהילת העם הגרמנית.

היטלר ראה בקהילת העם אמצעי לחיזוק האידאולוגיה ורעיון ' מרחב המחיה'  (lebensraum), כלומר אמצעי להצלחת ההתרחבות הטריטוריאלית. אין אפוא מקום לספק כי תפיסת קהילת העם נשאה לדידם של היטלר וצמרת משטרו אופי אינסטרומנטלי.

רק מאמצע שנות השלושים ועד 1940 הוכיחה עצמה האידאולוגיה  של 'קהילת העם' קבילה, אפילו אטרקטיבית , בעיני חלקים נרחבים באוכלוסייה הגרמנית, וגם בעיני ציבור הפועלים. ההתפתחות הכלכלית החיובית והגידול באפשרויות הצריכה מילאו כאן תפקיד מרכזי, אם ב"עלייתה מחדש" של האומה ובסיכוי קידום אישיים. השיפור הכלכלי תרם להרגשת הרווחה הכלכלית ויצר רושם כאלו תפיסת 'קהילת העם' תרמה לכך.

פעילותו של המשטר הנאצי לחיזוק מפעלי רווחת העם הנאצי (NSV ) ומבצעי ההתרמה הבלתי פוסקים  הצריכה אקטואליזציה תמידית של רעיון קהילת העם ושל הילת הזוהר של הפיהרר.  בלי הרף נתבעו האזרחים להפגין את נאמנותם למשטר ונענו בגילוי נאמנות. בשנים הטובות  של הרווחה הכלכלית , המשטר טיפח את אווירת התרוממות הרוח שהייתה קשורה בקהילת העם, המשטר הנאצי הצליח גם לשמור עליה גם אל תוך תקופת המלחמה (נורברט פריי, 1989 ) .

למה תמך היטלר בטיולים מאורגנים?

רעיון 'קהילת העם' נותב ע"י היטלר וראשי המשטר הנאצי לפעולות רווחה לטובת העם הגרמני  לפני המלחמה.  הצורך הבלתי ממומש של המוני העם בחופשה זכה למענה עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933. בסוף אותה שנה הוקם "כוח באמצעות שמחה", ארגון ממשלתי גדול שהיה חלק מ"חזית העבודה הגרמנית" (ארגון העובדים הלאומי שהחליף את האיגודים המקצועיים). במטרה לצמצם את הקיטוב המעמדי דאג הארגון לספק פעילויות פנאי במחירים נמוכים, ובהן מופעים, אירועי ספורט, טיולים וחופשות בבתי הבראה.

""כוח באמצעות שמחה" גם הפעיל אוניות גדולות, שלקחו את הנוסעים לשיט תענוגות (בהן האונייה "וילהלם גוסטלוף", שהוטבעה על ידי הצבא האדום ב-1945 כשעל סיפונה אלפי פליטים, מאורע הנחשב לאסון הימי הגדול בהיסטוריה). בטיולים ובהפלגות השתתפו מיליוני אזרחים גרמנים, בהם רבים ממעמד הפועלים, שהבילוי היוקרתי הותיר בהם חותם עמוק. במהרה נהפך הארגון לסוכנות התיור הגדולה בעולם וחלש על שביעית מענף התיירות הגרמני . כפי שהראו מחקרים היסטוריים, טיולי הארגון היו בין הסיבות העיקריות לכך שהשנים הראשונות של הרייך השלישי, עד פרוץ המלחמה, נתפשו בעיניהם של המוני גרמנים כתקופה יציבה ונורמלית, שהיו לה צדדים חיוביים רבים. הטיולים העניקו משמעות מוחשית ל"קהילת העם" הגרמנית ונתפשו כביטוי למדיניות הרווחה של המשטר. אבל לא כולם יכלו לנשום לרווחה: יהודים ובני קבוצות אחרות שנרדפו על ידי הנאצים לא הורשו להשתתף בפעילויות (אבנר שפירא, עיתון "הארץ" ).

גורם שתרם ליציבותה של תודעת קהילת העם היה כי למלחמה- ליתר דיוק לסיומה המוצלח-נקשרה קשת רחבה של ציפיות בתחומי החברה והרווח (נורברט פריי , 1989) .היטלר וראשי המשטר הנאצי דאגו לטפח ציפיות אלו בשנים 1940-1941 .

קהילת העם במלחמה

היטלר וההנהגה הנאצית , בתמיכה פעילה של חוגים חשובים באליטות הצבא והכלכלה , התכוננו למלחמה שנועדה למחצית שנות הארבעים . בפועל יצאה גרמניה למלחמה קודם לכן . הכוונה הייתה לנהל מלחמת בזק , ( Blitzkrieg ) במטרה לשמור על אחדות העורף , וזאת כאחד מלקחי מלחמת העולם הראשונה . לשם כך גם נעשה ניסיון לספק את צורכי האוכלוסייה בעורף ולחזק את מערך התעמולה והחינוך האידאולוגי . בקיץ 1939 לא היו הגרמנים מוכנים למלחמה מן הבחינה הפסיכולוגית חברתית , אך הם העריצו את היטלר על הצלחותיו , על שיקום עצמתה של גרמניה , על השבת חבל הסאר , חבל הריין ואוסטריה אל הרייך ועל מחיקת "חרפת ורסאי . " הם העריצו אותו לא בשל הסיכון שנטל , אלא מפני שקצר את ההצלחות במדיניות החוץ בלא שפיכות דמים . במצב עניינים זה נוצרה סתירה , העתידה ללוות את המשטר רוב שנות המלחמה , בין הרצון לשמור על שקט בעורף , שחייב שמירה על רמת החיים , לבין צורכי המלחמה , שחייבו לנקוט  בצמצומים רבים "  (אמירה גלבלום, 2005 ) . התושבים ברייך השלישי הרגישו בסתירה זו ביתר שאת מאז שנת 1942.

ההתפכחות

בשנתיים-שלוש הראשונות למלחמה המצב נראה מעודד והניצחון נראה בהישג יד. על גודל המצוקה וההרס שהביאה עמה המלחמה היה האזרח יכול ללמוד רק מסיפורי החיילים שבאו לחופשה מהחזית ויומני הקולנוע.

מאביב 1942 ואילך הגיעה המלחמה גם הביתה עם תחילת ההפצצות האסטרטגיות של בעלות הברית. ההלם הגיע רק עם המערכה על  סטלינגרד וליתר דיוק עם ההודעה הרשמית באסון בסוף ינואר 1943.  הלכי הרוח בחברה הגרמנית השתנו, גברו הספקות ותחושת 'קהילת העם' התערערה. גברו הספקות במילוי החובה ובסולידריות.

אף על פי כן לא הופיע בקהילה זו כל גילוי של מרי, ואפילו בשבועות האחרונות של המלחמה לא היו גילוי מרי. אל הפחד  הצטרפה אדישות. קהילת העם הפכה בגרמניה הפכה להיות תחושת השלמה עם המצב , ריקנות ואפיסת כוחות אין-סופית. פרישתם הקיבוצית של הגרמנים מקהילת העם התחילה אך התרחשה כמעט אך ורק במוחות. מתוך אפיסת כוחות המשיכו להריע להיטלר , אך לא הייתה כל סולידריות חברתית או פוליטית בשנים 1943-1945. לא הייתה כל תודעה נפשית  מצפונית לנזקים שמביא המשטר הנאצי, ולא מחאה אלא השלמה שקטה עם המצב.

קהילת העם הנאצית כביטוי לאופורטוניזם חברתי

קהילת העם  בגרמניה מעולם לא הגיעה לרובד העמוק של סולידריות חברתית בגרמניה הנאצית אלא הייתה בעיקרה אלא צורה של אופורטוניזם חברתי של העם ((נורברט פריי, 1989 ) .  למרות הדימוי ההיסטורי של קהילת העם הנאציונל-סוציאליסטית  ולמרות שגדולי העם הרייך השלישי וכלי התקשורת שלהם לא חדלו מלהעלותו על נס, הרי המחקר ההיסטורי הנוכחי טוען כי לא התקיים בפועל.

מקורות המידע  

מירה גלבלום . דיקטטורות – גרמניה הנאצית : עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד, האוניברסיטה הפתוחה , 2005 .
נורברט פריי, " היטלר , 'קהילת העם ' והמלחמה, בתוך: משה צימרמן (עורך). הרייך השלישי , מאזן היסטורי, הוצאת מאגנס 1989, עמודים 66-82   .

קרשו , א . תשנ"ח . המיתוס של היטלר . תדמית ומציאות ברייך השלישי . תל אביב .2005

.קרשו , א.  2003 . היטלר . היבריס : 1936 ,  תל אביב .

קרשו , א. 2005 . היטלר . נמסיס : . 1945-1936 תל אביב

אבנר שפירא . למה תמך היטלר בטיולים מאורגנים?, עיתון "הארץ" 7 ביולי 2013.

David Schoenbaum  (1997) . Hitler's Social Revolution: Class and Status in Nazi Germany, 1933-1939, Norton Paperback , 1997 .

The Nazi's attempt to create the Volksgemeinschaft

Volksgemeinschaft – Wikipedia, the free encyclopedia

National Socialist People's Welfare – Wikipedia, the free ..

2