אתמול ה18 לאוגוסט 1941 היה יום הקרב האווירי החשוב ביותר בקרב על בריטניה , ולכן אנו מקדישים את הסקירה לדמותו של מרשל האוויר יו דאודינג , האיש שהיה אחראי יותר מכולם לניצחון של חיל האוויר הבריטי המלכותי בקרב על בריטניה במלחמת העולם השנייה.
בדיעבד זכה יו דאודינג לימים להוקרה רבה ונחשב כמי שהציל את העולם החופשי בקרב על בריטניה, אך בסיומו נעזב על נפשו והודח מתפקידו.
יו דאודינג (Hugh Dowding), ראש פיקוד מטוסי הקרב, היה האיש האחראי על פיתוחם של הקלפים החזקים של הפיקוד הבריטי בקרב על בריטניה : מטוס הספיטפייר, ומערכת היירוט החדשה, שכונתה מערכת דאודינג – מערך שכלל גילוי (מכ"ם, ותצפיתנים), תקשורת מאובטחת היטב ומערך נ"מ. בשביל לנצח במערכה הגה דאודינג תוכנית אסטרטגית שבמרכזה עמדה מערכת היירוט והיכולת שהעניקה. הוא הבין היטב עוד לפני תחילת המערכה שכוחותיו יהיו במיעוט כרוני לאורכה וכי הם יהיו תמיד בסכנה של שחיקה. במצב זה לא יוכלו לספוג אבידות גבוהות. מערכת היירוט אפשרה לו להזניק כוחות של טייסות בודדות למקומות הנכונים כדי לא להיגרר לקרבות אוויר ענקיים, מה שאפשר לדאודינג לחסוך בכוחותיו וכן להימנע מחשיפת מלוא כוחו בפני האויב. ואכן נוכח מיעוט המטוסים המיירטים העריך המודיעין הגרמני בכל רגע נתון שחיל האוויר הבריטי על סף קריסה. למעשה, תוכניתו האסטרטגית הייתה לנצח את האויב על ידי "עקיצות יתוש", קרב התשה מר שיגרום לאויב אבדות בלתי נסבלות לטווח הארוך, תוך שמירה על כוחותיו שלו.
יו דאודינג היה אדם נחוש והחלטי שידע להתעמת עם עמיתיו ומפקדיו ועל כן זכה בפיהם לכינוי "Stuffy" – "הנפוח". בניגוד ליריבו הרמן גרינג, מפקד הלופוואפה, שהיה אדם ראוותני ומוחצן, היה דאודינג אדם צנוע. הוא תואר כמי שהתייחס לתפקידו כמפקד פיקוד מטוסי הקרב ממש בקנאות ובקפדנות רבה. אומץ לבו בא לידי ביטוי לא רק באופן בו ניהל את הקרב על בריטניה אלא גם בקו התקיף שנקט בזמן הקרב על צרפת כשהפעיל את השפעתו על ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל שלא לבזבז את משאבי טייסות הקרב בגיחות מעל צרפת שהיו לדעתו חסרות תועלת. הוא עשה זאת בניגוד לעמדתם של קצינים בכירים בחיל האוויר המלכותי, בהם דאגלס באדר, "הטייס הקיטע" בעל היוקרה הרבה, ובזאת העמיד דאודינג בסכנה גם את עתידו ומעמדו.
דאודינג כדמות אב לטייסי הקרב הבריטים הצעירים
דאודינג השאיר את טייסות הספיטפיירים באנגליה בימי הלחימה בשמי צרפת במאי 1940 , מלבד הפינוי מדנקרק . הוא כלכל את כוחותיו בזהירות משום שהבין כי הגרמנים יתקפו את אנגליה בכוח אווירי מתוגבר מאוחר יותר. אולי דאודינג נראה מסוגר ועצוב מאז מתה אשתו ב-1920, אבל בסתר לבו אהב והעריך מאד את ה"בחורים היקרים" שלו, טייסי הקרב, ועורר בלבבותיהם נאמנות עזה בתמורה . היה לו מושג ברור על הצפוי להם. הוא גם דאג להציב את האיש הנכון בפיקוד על כנף 11, שהגנה על לונדון ועל דרום מזרח אנגליה. תת-מרשל אוויר קית פארק היו ניו זילנדי שהפיל עשרים מטוסים גרמניים במלחמת העולם הראשונה. בדומה לדאודינג , הוא היה מוכן להקשיב לטייסיו ולהתיר להם להתעלם מהטקטיקות המאובנות של תורת הלחימה שמלפני המלחמה ולפתח טקטיקות משלהם.
בצילום למעלה : Squadron Leader B J E 'Sandy' Lane (centre), pictured here aged 23. He was killed in combat 2 years later
מפקד הטייסת ( מרכז התמונה) הבריטי שנתמנה בגיל ה23 למפקד טייסת הספיטפיירים שהשתתפה בקרב על בריטניה ב18 באוגוסט 1940 .הייתה זו המדיניות שהנהיג יו דאודינג לקדם צעירים מוכשרים לתפקידי מפקדי טייסות , ללא קשר לוותק.
בניגוד לדאודינג , שהקפיד על סבב בין טייסותיו על-מנת שיזכו למנוחה באזורים שקטים, גרינג , מפקד חיל האוויר הגרמני נהג בחוסר רחמים בצוותי האוויר שלו , שהלכו ואיבדו את המוראל שלהם ככל שרבו אבידותיהם.
רוב רובם של טייסי הקרב הבריטיים היו בני 22 או פחות ומרשל האוויר דאודינג שימש להם כדמות אב תומכת ויוצרת השראה. כדי לצמצם את האבדות נתן מרשל האוויר דאודינג הוראה לטייסי הקרב שלא לרדוף אחרי מטוסים גרמניים מעל התעלה ושלא להגיב על תקיפות צליפה של קבוצות קטנות של מסרשמיטים ( אנטוני ביוור , 2014 מלחמת העולם השנייה , עמודים 154-155).
דאודינג והקשר לארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
במלחמת העולם הראשונה היה דאודינג מפקד להק. בתפקידו התעמת עם מפקד החיל, הגנרל יו טרנצ'רד בשל דרישתו של דאודינג למתן יותר שעות מנוחה לטייסים המותשים מהקרבות. כתוצאה מכך הוחזר דאודינג לבריטניה. הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל אך לא השתתף יותר בלחימה ומילא תפקידי מטה, הדרכה, פיתוח ומחקר שונים. בשנת 1929הועלה לדרגת תת-מרשל. נשלח על ידי משרד המושבות הבריטי לארץ ישראל לאחר שוך מאורעות תרפ"ט, כדי לארגן את כוחות הצבא הבריטי בארץ בעקבות לקחי המאורעות. הוא הגיע לארץ ב-12 בספטמבר 1929. על פי הצעתו חולקה הארץ לשלושה אזורים צבאיים: אזור הצפון, שכלל את הגליל, חיפה ועמק יזרעאל; אזור המרכז, שכלל את יפו ושכם ואזור הדרום, שכלל את ירושלים, חברון ובאר שבע. לאחר שהייה של ימים אחדים בארץ שב לבריטניה.
ב-28 בדצמבר 1929 נתמנה לאחראי על תחום התעופה הקרבית במיניסטריון התעופה הבריטי ובשנת 1933 הועלה לדרגת מרשל והוענק לו תואר אצולה. בשנת 1935 נתמנה לאחראי על תחום המחקר והפיתוח במיניסטריון התעופה. ב-14 ביולי 1936 הועמד בראשו של פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי ובשנת 1937 זכה לתואר של יועץ המלך לענייני תעופה. בתפקידים אלה, שמילא בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, מילא דאודינג תפקיד מכריע בביסוס כשירותו ועוצמתו של חיל האוויר המלכותי. הוא האמין בחשיבות המחקר והפיתוח ונאבק כדי להשיג להם מימון מספיק. לדעתו חלפו ימיו של המטוס הדו-כנפי והוא דרבן לפיתוח מטוס הספיטפייר. בשנתיים שקדמו לפרוץ המלחמה היה דאודינג משוכנע שמלחמה עם גרמניה הנאצית היא אפשרות ממשית וכי גרמניה לא מסתירה כלל את גידולו ופיתוחו של חיל האוויר שלה, הלופטוואפה. ב-26 באפריל 1937, בזמן מלחמת האזרחים בספרד, הפגינה גרמניה את יכולתו של חיל האוויר שלה להרוס עיר בלתי מוגנת, בהפצצת גרניקה, התקפה אווירית שביצע על העיר הבאסקית גרניקה שבספרד וגרמה להרס נרחב ולטבח באזרחים.
דאודינג האמין שבריטניה צריכה להיות במעמד של עוצמה כדי להגן על עצמה מפני מטוסי ההפצצה של גרמניה, והמשיך לדחוף ליייצורם של הספיטפייר וההוריקן, המהירים והחד-כנפיים, ולפיתוח הרדאר שיתן התראה נאותה מפני התקפה אווירית. דאודינג פיתח מערכת יירוט חדשה, שכונתה מערכת דאודינג (The Dowding System) שהתבססה על שילוב הראדר עם תצפיתנים, תקשורת מאובטחת ומערך נ"מ. הוא הגה תוכנית אסטרטגית שבמרכזה עמדה מערכת זו. הוא הבין שאם תפרוץ מלחמה יהיה חיל האוויר המלכותי בעמדת מיעוט מול הלופטוואפה ויעמוד בסכנת שחיקה מבלי יכולת להתמודד מול שיעור אבידות גבוה. מערכת היירוט שפיתח אפשרה להזניק כוחות של טייסות בודדות למקומות הנכונים כדי לא להיגרר לקרבות אוויר ענקיים, דבר שיאפשר לחסוך בכוחות וכן להימנע מחשיפת מלוא כוחו של חיל האוויר המלכותי בפני האויב. תוכניתו הייתה לנצח את האויב על ידי "עקיצות יתוש", קרב התשה מר שיגרום לאויב אבידות בלתי נסבלות לטווח הארוך, תוך שמירה על כוחותיו של חיל האוויר המלכותי.
דאודינג בקרב על בריטניה
כשהחל הקרב על בריטניה ב-1 ביולי 1940, שהיה המערכה הצבאית הראשונה בהיסטוריה שהתחוללה בצורה בלעדית בזירה האווירית, נמצא דאודינג בעמדה הקריטית של ראש פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי. תחת פיקודו התנהלה התנגדותו של חיל האוויר לתקיפות הלופטוואפה. מלבד חשיבותה להגנת בריטניה של "מערכת דאודינג", שפיתח לפני המלחמה, הייתה תרומתו רבה בצבירת עתודות של מטוסי קרב וצוותי אוויר לשם מילוי מקומם של מטוסים שיופלו וטייסים שיפגעו. הוא לא השתמש במשך המלחמה ביותר ממחצית כוחו של פיקוד מטוסי הקרב במטוסים וכוח אדם. מפקדיו ביקרו אותו על כי אינו נוהג בתקיפות, וכי אינו משגר את מטוסיו לפגוש במטוסי האויב לפני הגיעם למרחב האוירי של בריטניה, אך הוא דחה גישה זאת כמסוכנת מדי ועלולה להגדיל את מספרם של הטייסים העלולים לההרג.
במהלך הקרב על בריטניה תקפו מפציצי הלופטוואפה בגלים את שדות התעופה בדרום ובמרכז אנגליה וגרמו לנזקים כבדים לחיל האוויר המלכותי. בהמשך החלו לתקוף מרכזי תעשייה וערים מרכזיות. תקיפות הערים שגרמו לאבידות רבות בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהרס רב קיבלו את הכינוי "הבליץ". בספטמבר 1940 הורה מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, להפציץ את לונדון, בירת בריטניה. ב"בליץ" נהרגו כ-40 אלף איש ורבעים שלמים נהרסו.
ללופטוואפה לא היו מספיק מטוסי-קרב לליווי המפציצים. בכך הם אפשרו למטוסי הספיטפייר וההוריקן שבפיקודו של יו דאודינג ליירט מספר רב של מפציצים. גם "מערכת דאודינג", שיו דאודינג פיתח לפני המלחמה והתבססה על שילוב הרדאר עם תצפיתנים, תקשורת ומערך נ"מ, איפשרה לגלות את כיווני הטיסה של מפציצי הלופטוואפה וליירטם לפני הגיעם למטרותיהם. מעל לכל היה המורל הגבוה שגילו טייסי הקרב של חיל האוויר המלכותי בפיקודו ובהשראתו של דאודינג, שהתייחס לטייסי הקרב שבפיקודו במסירות והם ראו אותו כמי שדואג להם בכל לבו. הוא נהג לכנותם "הנערים הלוחמים היקרים" (dear fighter boys) או "האפרוחים" (chicks) שלו. אחד מהם היה בנו דארק ששירת כטייס באחת הטייסות. הטייסים בפיקודו ביודעם שהם נלחמים מעל אדמת מולדתם, גרמו להכרעת הקרב על בריטניה לטובת הבריטים, כאשר ריבוי אבידות הגרמנים במטוסי הפצצה ובצוותי אוויר נאלץ היטלר באמצע אוקטובר 1940 להורות ללופטוואפה לחדול מהפצצה מסיבית של בריטניה ולנטוש את המבצע שתכנן לפלישה יבשתית לאדמת בריטניה, "מבצע ארי-הים".
בשל ההכנה הקפדנית מראש של הגנת בריטניה ובשל הניהול הזהיר של המשאבים שברשותו בעת הקרב נחשב יו דאודינג כאבי הניצחון בקרב על בריטניה. ניצחון זה היה מפלתה הראשונה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לאחר שנואש מכוונתו לפלוש לבריטניה נשא היטלר את עיניו לכיון ברית המועצות והחל לקדם את ביצוע מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות.
סוף הדרך
למרות התהילה שדאודינג זכה לה בעקבות הנציחון בקרב על בריטניה, המשיכו מפקדיו לחלוק על הטקטיקה הזהירה שנהג בה בניהול הקרב ובחודש נובמבר 1941 עודדו את דאודינג, שהיה אז כבר בן 59, לפרוש מתפקידו כראש פיקוד מטוסי הקרב והוא נשלח לארצות הברית בשליחות המיניסטריון לתעשייה האווירית. ביולי 1942 פרש דאודינג מחיל האוויר המלכותי ויצא לגמלאות. שנה לאחר מכן הוענק לו התואר ברון.
יו דאודינג נפטר בשנת 1970 והוא בן 88 שנים.
