27 שנים נמשכה מלחמת האזרחים באנגולה
באנגולה התחוללה מלחמת אחים קשה ואכזרית במשך שנים רבות, עוד בימים בהם שלטו בה הפורטוגלים. ברחבי אנגולה פעלו מספר מחתרות שונות שלחמו האחת כנגד רעותה וגם כנגד הפורטוגלים, במטרה להשיג עצמאות. האירוניה היא שלולא לחמו אותן מחתרות זו כנגד זו, היו הפורטוגלים מעבירים, ללא ספק, את השלטון לגוף אחד שנבחר באופן דמוקרטי, ללא כל בעיות ובצורה מסודרת ומכובדת. למעשה, לא היו הבדלים משמעותיים בין הארגונים שהובילו את המאבק לעצמאות אנגולה, אולם היו שם סכסוכים בין-שבטיים ישנים שפרצו מעל פני השטח, אשר העצימו את השנאה והאריכו את משך המאבק.
אנגולה העשירה עד להתפקע במחצבים רבים — נפט, זהב, יהלומים ועוד, הייתה מטרה מושכת מאד גם עבור הרוסים, שבשנות השבעים של המאה הקודמת עדיין ניהלו "מלחמה קרה" ומתמשכת עם האמריקאים ועם המערב. ברה"מ שאפה לתפוס את מקומם של הפורטוגלים ולהשתלט על המדינה הגדולה הזו, אך לא יכלה לשלוח סתם כך את צבאה לכבוש את אנגולה. ארה"ב לא הייתה נותנת לזה לקרות, מה עוד שהקירבה לדרום אפריקה, שהייתה בעלת ברית של המערב בימים ההם, לא אפשרה חופש תמרון שכזה. לכן, הפתרון הנוח ביותר לברה"מ היה לשלוח לאנגולה "קבלן משנה", את הקובנים, שהיו זקוקים נואשות למטבע זר ששולם להם ע"י ברה"מ.
עם פרוץ המרד באנגולה ב-1975, לחמו אלה באלה מספר צדדים: FNLA, המחתרת הפרו-מערבית בסיוע אמריקני של ה-CIA ומספר מדינות מערביות, כולל פורטוגל, המחתרת הפרו-קומוניסטית MPLA יחד עם קבוצת אנשי FALPA; המחתרת העממית UNITA (שהורכבה מהאוכלוסייה המקומית, אך משבטים שונים ויריבים ותיקים); צבא דרום אפריקה וצבא קובה (בסיוע רוסי).
מלחמת האזרחים באנגולה החלה מרגע מתן העצמאות למדינה, מידיה של פורטוגל בשנת 1975 ונסתיימה רק לאחר 27 שנה, בשנת 2002. המאבק היה בין ה-MPLA בראשות ז'וסה אדוארדו דוש סנטוש, לבין ה-UNITA בראשות ז'ונאס סאווימבי. המלחמה הושהתה במעט בשנת 1992, בה נערכו בחירות. אולם לאחר שמפלגת UNITA עמדה לנחול תבוסה, לפי הסקרים, היא פתחה במאבק אלים ביותר. במהלך המלחמה נהרגו, לפי ההערכות, כחצי מיליון בני-אדם. בנוסף, קרוב לארבעה מיליון אנגולים יצאו לגלות מחוץ למדינתם והתפזרו במדינות השכנות (בעיקר בדרום אפריקה, נמיביה, זימבבואה ובוטסוואנה) ואף בפורטוגל.
מפלגת MPLA, המנצחת ייצגה את בני האובימבונדו (Ovimbundo) המהווים את השבט הגדול במדינה ובירתם לואנדה. המפלגה צידדה באידאולוגיה סוציאליסטית. אך טבעי היה כי ברית המועצות הייתה בת-בריתה וסייעה לה כלכלית וצבאית כדי לבסס אחיזתה באזור זה של העולם, כחלק מהמלחמה הקרה.
מפלגת UNITA ייצגה את הקבוצות האתניות המתחרות ובראשן בני הקימבונדו (Kimbundo). הללו ישבו בעיקר בפנים המדינה, באזורים ההרריים, ובסביבות הבירה הקולוניאלית הואמבו (Huambu), שנקראה בתקופת שלטון הפורטוגלים בשם "ליסבון החדשה". הקו האידאולוגי של המפלגה היה מרקסיסטי, אולם באורח פלא קיבלה תמיכה דווקא מה-CIA האמריקני, כנראה בשל העימות מול בני הברית של הסובייטים.
בשנת 2002 הצליח צבא אנגולה לחסל את מנהיג UNITA, ז'ונאס סאווימבי. עם מותו, נסתיימה המלחמה
ההערכה כיום היא כי מעצמה זרה העבירה מידע מודיעני מדוייק לגבי מיקומו הצבאי של מנהיג UNITA , ז'ונאס סאווימבי.
לאחר מותו של ז'ונאס סאווימבי, המדינה עברה לתנופת פיתוח יוצאת דופן. למרות שהמדינה סגורה יחסית לתיירות ולמי שאינם מקורבי השלטון, ניכר שהון זר נכנס למדינה ויוצר פיתוח מואץ. אולם, נראה שמי שנהנה ממנו הם קומץ קטן ביותר של מקורבים אשר התעשרו בצורה חסרת תקדים מיצוא משאבי הטבע היקרים: הנפט והיהלומים.
תוצאות המלחמה העקובה מדם, עדיין ניכרות בשטח. המלחמה גבתה, כאמור, קורבנות רבים, והותירה גם מאות אלפי נכים ופצועים. בין היתר, הותירה המלחמה מספר לא ידוע של מוקשי אדם ברחבי הג'ונגלים, אשר ככל הנראה יגרמו לקורבנות נוספים בעתיד (ראומוקשים באנגולה). ערים כמו הואמבו נהרסו עד היסוד. חוות קולוניאליסטים פורטוגליים, אשר סיפקו מזון ועבודה – נהרסו אף הן ולטבע נגרם נזק בלתי הפיך: כמעט ולא נותרו חיות בר ביערות העד של אנגולה.
למרות זאת, המדינה מנסה להתאושש. מאז סיום המלחמה החל תהליך שיקום של החוות החקלאיות, בין היתר על ידי חברות חקלאיות ישראליות שייצאו את מודל המושב השיתופי, וזכה להצלחה רבה. בנוסף, חתמה סין על חוזה לבניית תשתיות בהיקף של מיליארד דולר.
למידע נוסף : מלחמת האזרחים באנגולה – ויקיפדיה
בצילום מנהיג UNITA, ז'ונאס סאווימבי
מנהיג UNITA, ז'ונאס סאווימבי לאחר חיסולו בשנת 2002
מקורות המידע
מלחמת האזרחים באנגולה – ויקיפדיה
Angolan Civil War – Wikipedia, the free encyclopedia
The Angola Crisis 1974–75 – 1969–1976 – Milestones .
Sudden-death overtime: The last days of Jonas Savimbi …
1