אם ושתי בנותיה מביטות על חורבות ביתם בקרב סמולנסק השני במלחמת העולם השנייה
רקע היסטורי
המערכה באזור סמולנסק הייתה סדרה של קרבות בין הצבא הגרמני והצבא האדום, שהתנהלו באזור העיר סמולנסק שברוסיה, בשלבי הפתיחה של הפלישה הגרמנית לברית המועצות. המערכה שהחלה ב-10 ביולי והסתיימה ב-10 בספטמבר 1941, היוותה חלק מהמלחמה בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. במהלך המערכה, שהסתיימה ללא הכרעה, ספג הצבא האדום אבידות כבדות ביותר, כולל מאות אלפי שבויים, אך הצליח לבלום את התקדמות הצבא הגרמני לכיוון מוסקבה למשך כחודשיים וחצי. לעיכוב זה הייתה השפעה רבה על כישלון התוכנית הגרמנית להכנעת ברית המועצות ב-1941 (מבצע ברברוסה).
שני הצדדים ספגו אבדות כבדות, אך לבסוף נפלה העיר לידי הגרמנים ב-10 בספטמבר 1941.
קרב סמולנסק השני
ב-25 בספטמבר 1943 שוחררה העיר בקרב סמולנסק השני.
בקרב סמולנסק השני הפעילו הגרמנים 55 דיווזיות מול הצבא האדום בקרב הגנה אכזרי מאד , אבל למרות מאמציו האדירים הצבא הגרמני ניגף בקרב סמולנסק השני שנמשך חודשיים ( 7 באוגוסט 1943 – 2 באוקטובר 1943 ) והעיר נהרסה כמעט לחלוטין . הצבא האדום ניצח כי הוא ביצע כמה מהלכים צבאיים משולבים סביב סמולנסק והצליח לכבוש את צומת מסילות הברזל Yartsevo ובכך שיבש את כל מערך האספקה של הכוחות הגרמניים בסמולנסק.
על העיר סמולנסק בהיסטוריה הרוסית והשמדת היהודים שם ע"י הגרמנים במלחמת העולם השנייה
גנרל אריך פון פאלקנהיין, מודח מתפקידו כראש המטה של הצבא הקיסרי של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ומועבר למזרח התיכון
רקע היסטורי
ב30 באוגוסט 1916 , בדיוק לפני 100 שנה , הקייזר הגרמני מדיח את את ראש המטה של הצבא הקיסרי גנרל אריך פון פאלקנהיין, הידוע בכינוי "טוחן העצמות של ורדן", למרות ששמו נחרת בהיסטוריה כאחראי למרחץ הדמים ולכישלון הגרמני בקרב ורדן, הוא היה מפקד צבאי מוכשר אך עקשן וקשה עורף. מאוחר יותר הועבר לסייע לתורכים ופיקד על הכוחות הע'תמאניים בקרבות המזרח התיכון מול גנרל אלנבי.
וינסטון צ'רצ'יל העריכו כמוכשר ביותר מבין הגנרלים הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. כל המקורות מציינים כי פאלקנהיין היה קצין דקדקן, ישר ונאמן לפקודיו ולמפקדיו כאחת.
לזכותו של פאלקנהיין נזקפת מניעת גירושם של יהודי ארץ ישראל במחצית השנייה של 1917. לאחר גירוש תל אביב שהתבצע באפריל 1917 (טרם הגעתו של פאלקנהיין לאזור), רצה ג'מאל פאשה לגרש את היהודים מירושלים וממקומות אחרים בארץ ישראל באופן דומה לגירוש שבוצע בארמנים. ההיסטוריון הולגר אפלרבך, שכתב את הביוגרפיה של פאלקנהיין ב-1994, טוען שהתנגדותו הנחרצת של פאלקנהיין לגירוש היא שהביאה לביטול היוזמה העות'מאנית.
לאחר כיבוש בגדאד על ידי הבריטים במרץ 1917, היה הפיקוד העות'מאני, בראשותו של שר המלחמה התורכי , איסמאיל אנוור פאשה, נחוש בדעתו להחזיר לעצמו את השליטה בבגדד. לשם כיבושה מחדש, הוקם קורפוס אילדרים (אילדרים – מכת ברק בטורקית) שהוקם על ידי מיזוג הארמייה השישית הקיימת עם הארמייה השביעית החדשה. כוח זה היה אמור להתמקם במסופוטמיה העילית ולהתקדם דרומה בשני ראשים, לאורך הפרת והחידקל. כמפקד קורפוס אילדרים מונה פון פאלקנהיין שהגיע לטורקיה ב-7 במאי 1917. נלוו אליו כ-100 קצינים גרמנים והוא צויד ב-5 מיליון מרקים גרמניים
כיבוש באר שבע ועזה
לאחר שבספטמבר הוחלט על ביטול המתקפה על בגדד, פקד פאלקנהיין על הארמייה השביעית לנוע במהירות דרומה, מחאלב אל באר שבע, ולתקוף שם את הבריטים באגפם המזרחי. תוכניותיו לא עלו יפה. תנועת הרכבות לא הייתה יעילה מספיק ובעת שהבריטים תקפו בהפתעה את באר שבע ב-31 באוקטובר 1917, עדיין לא הגיעו חלק מהכוחות אל יעדם. גם בעזה היו הכוחות העות'מאנים בעיצומה של התארגנות מחדש בעת שקו ההגנה עזה-באר שבע הותקף. בעת קרב באר שבעשהה פאלקנהיין בחאלב והגיע אל אזור הקרבות רק ב-4 בנובמבר.
בשבועות שקדמו להתקפתם, השקיעו הבריטים מאמצים רבים בהטעיית הצבא עות'מאני. הן על ידי שתילת מידע מוטעה בפרשת "התיק של ריצ'רד מיינרצהגן"[, הן על ידי ריכוז כוחות סביב עזה וירי ארטילרי כבד על העיר והן על ידי הסתרת תנועת כוחותיהם מאזור שלאל אל באר שבע. מאמצים אלו נשאו פרי וההתקפה על באר שבע הפתיעה את הטורקים.
הנסיגה לירקון וכיבוש ירושלים
לאחר הנסיגה מבאר שבע ומעזה, עברה מפקדת הארמייה השביעית לבית לחם ומפקדת קורפוס אילדרים עברה לירושלים, למתחם אוגוסטה ויקטוריה. מיד לאחר כיבוש באר שבע, התקדמו כוחותיו של אלנבי שכבשו את העיר לצפון מזרח ושם נבלמו על ידי כוחות של הארמייה השביעית. הכוחות שהתקדמו לצפון מערב, נתקלו בתילים המבוצרים של קו עזה – באר שבע, ובמשך עשרת הימים הראשונים של נובמבר נערכו קרבות על התילים עד אשר כולם נכבשו על ידי כוחותיו של אלנבי. בשלב זה, העדיף הפיקוד העות'מאני להתמקד בהגנה על ירושלים ומבואותיה והסיג את הארמייה השמינית לאזור הפנימי של שפלת יהודה.
במובנים רבים ייצג פאלקנהיין את הקצונה הפרוסית הבכירה. הוא דגל בהשקפה מילטריסטית ובז לשאיפה לדמוקרטיהולמוסד הפרלמנט. כמו כן היו לו כישורים ויכולת בתחום הצבאי והפוליטי. בספרו, German Strategy and the Path to Verdun (2005), טוען המחבר, רוברט פולי, כי גישת "מטחנת הדם", שיישם פאלקנהיין בעת שכיהן כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני, הועתקה בהצלחה על ידי מפקדי מדינות ההסכמה שנהנו ממשאבים עדיפים. במובן זה, שיטתו של פאלקנהיין הביאה באופן עקיף לכך שמדינות הציר נוצחו במלחמה.
כמצביא, היו לפאלקנהיין גם כשלונות וגם הצלחות. המתקפה שיזם בקרב ורדן הייתה כישלון ובאופן דומה ניתן להעריך גם את כשלונו בהגנה על ארץ ישראל
המתאגרפים מאקרוטירי , 1600 לפני הספירה
רקע היסטורי
אתר העתיקות החשוב ביותר בסנטוריני, אקרוטירי (Akrotiri), הוא אתר מרתק . ניתן להתרשם משרידיה של עיר מינואית עתיקה, שנקברה בהתפרצות הגדולה של הר הגעש במאה ה-15 לפנה"ס. הסברה היא שתושבי אקרוטירי הקדומה צפו את ההתפרצות וברחו, וזאת משום שלא נמצאו במקום שלדים וחפצי ערך. האתר שמור היטב ונמצאו בו בניינים, חלקם דו קומתיים, ציורי קיר מרשימים, גרמי מדרגות ועוד.
אקרוטירי (Akrotiri), חשפה בשנת 1967 ע"י הארכיאולוג מארינטוס (Marinatos), כדי להעיד על גדולתה של התרבות המינואית. העיר, שנקראת לפעמים "פומפיי של האיים האגאים", היא עוצרת נשימה. זהו האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר באי עם מבנים שלמים בני שתיים ושלוש קומות וממצאים פרה-היסטוריים המתוארכים ל-3000 לפנה"ס. רק שלשוה אחוז מהאתר נחשף, אבל אפשר לטייל ברחובות ולראות את הבניינים, ערימות כלי החרס העדינים ואת הקירות המעוטרים בציורי קיר צבעוניים. התושבים של אקרוטירי נשארו בגדר תעלומה. אף שלד לא נמצא ואף לא משהו בעל ערך מלבד פר זהב קטן. יתכן, שהתושבים קיבלו אזהרה כלשהי על מה שעלול להתרחש ועזבו לפני ההתפרצות הוולקנית שקברה את העיר.
ציורי קיר נוספים אקרוטירי (Akrotiri),:
הטייס השבוי שב הביתה : צילום מפורסם וסופו העצוב
קבלת הפנים השמחה של בני משפחת קולונל Robert L Stirm , מפקד טייסת מבצעית בויטנאם שנשבה ב1970 בויטנאם.
בצילום מ17 למרץ 1973 אנו רואים את הבת ואחיה רצים לעבר האב הטייס אותו לא ראו 3 שנים . הצלם זכה בפרס פוליצר!!
השמחה לא נמשכה זמן רב , חצי שנה לאחר הצילום המשמח , הגישה רעייתו של Robert L Stirm בקשת גירושין . המאבק על הילדים בין הטייס ששב מהשבי ורעייתו נמשך כמה שנים ופגע בציפור נפשו של מפקד הטייסת לשעבר. נישואיה השניים של גרושתו לטייס אחר המשיכו להעיב על הטייס שחזר מהשבי .
Robert L Stirm המשיך לשרת בתפקידים שונים בחיל האוויר האמריקאי עד 1977 ומאז פרישתו היה קברניט בקווי תעופה אזרחיים ויכול להיות שטסתם באחת הטיסות שלו בין השנים 1978 ל1984.
A POW's Marriage Ends Bitterly : People.com
ראה גם ההקשר הישראלי :
ספרו של הטייס הישראלי עמוס לויטוב שחזר מהשבי במצרים
חזרתי מן השבי לא טייס ולא נווט. חזרתי אסטרונאוט
"אחרי השחרור חזר הטייס עמוס לויטוב לטייסת, מעמיד פנים כי לא אירע דבר. "אלא שחזרתי מן השבי לא טייס ולא נווט. חזרתי אסטרונאוט. פשוט ריחפתי לי שניים-שלושה מטרים מעל הקרקע, מנסה לבלוע את החיים החדשים ומיד מקיא את הכל, מנסה להפנים והכל חולף ליד אוזני. חיצונית נראיתי יפה ובוטח, אך בפנים הייתי מלא חשש, הלב היה אטום והנשמה בוכה".
גם היחסים הבין-אישיים שלו נפגמו. ג'ודית לואיס הרמן, בספרה "טראומה והחלמה", כתבה כי אחרי השחרור "אי אפשר לשוב ולכונן יחסים שהתקיימו לפני השבי (…) כל קשר, חדש כישן, נבחן לאור השאלה הסמויה: הלנו אתה או לצרינו?"
הטייס הישראלי לויטוב מספר בגילוי לב כי התקשה להחזיק בקשר משמעותי עם נשים, ונישואיו לא החזיקו מעמד.
שם הספר, "שקר השתיקה", מרמז כאילו נשך לויטוב את שפתיו כל השנים ורק עתה הדברים פורצים החוצה. ואולם כבר בשנת 1989 פירסמה עמיה ליבליך את ספרה "חוץ מציפורים", בו הביאה בהרחבה את דבריהם של עשרת שבויי קהיר, בהם לויטוב.
למאמר המלא :"חזרתי מן השבי לא טייס ולא נווט. חזרתי אסטרונאוט" – עיון – הארץ
"חיל הארץ לנשים" , אנגליה , מלחמת העולם השנייה
The Women's Land Army – WLA
רקע היסטורי
נוכח המחסור בגברים בתחומי החקלאות בבריטניה הוקם הארגון הממשלתי "חיל הארץ לנשים" ששימש כעזר בחקלאות הבריטית במלחמת העולם השנייה . מעל 200,000 נשים רווקות באנגליה גוייסו לארגון , עברו הכשרה חקלאית מקוצרת ונשלחו לעבודה חקלאית לכפרים בכל רחבי אנגליה . מאוחר יותר גויסו אף נשים נשואות, אם כי נשים הרות או נשים שלהן ילדים קטנים היו עדיין פטורות.
לא מעט רומנים נרקמו בין חיילים אמריקאים שהוצבו באנגליה בבסיסיים באזורים חקלאיים ובין נשות "חיל הארץ לנשים"
צילומים נוספים של The Women's Land Army – WLA
8
