משטרת עירק סווידאן : רגע הכניעה
משטרת עירק סווידאן נופלת בידי כוחותינו לאחר 8 ניסיונות כיבוש. כאן ברגע הכניעה של החיילים המצרים.
לאחר כיבושה שונה שמה למצודת יואב על שמו של סא"ל יצחק דובנו, מפקד הכוח בנגבה שנהרג בקרב על הקיבוץ, אשר כינויו המחתרתי בארגון הגנה היה "יואב".
רקע היסטורי
כיצד נלכדה המצודה – כיבוש משטרת עיראק סואידן בפעם השמינית במלחמת העצמאות
שבעה ניסיונות לכיבוש מבצר משטרת עיראק-סואידן במלחמת העצמאות נכשלו (אחת מהן לא יצאה אל הפועל) ובשמינית כבשה אותה חטיבה 8 המשוריינת בפיקוד אלוף יצחק שדה.
נעשו 8 ניסיונות לכיבוש משטרת עיראק סווידאן, בהם נטלו חלק לוחמים מיחידות שונות. לאחר 7 ניסיונות כושלים ( חמש של חטיבת גבעתי, ועוד שני ניסיונות של חטיבת הנגב) הצליחו חבלני גדוד 89 של חטיבה 8 לפרוץ לתוך מבנה המשטרה, מה שהוביל לכניעת הכוח המצרי שאייש את המצודה.
יצחק שדה מספר על כך וחושף את מחשבותיו ולבטיו כמפקד. פרק בהיסטוריה שרצוי לדעת.
משטרת עיראק סואידן היא מצודה החולשת על צומת דרכים מרכזי בדרום מדינת ישראל, על כביש 35, ליד שדה יואב. המצודה ידועה בלחימה הקשה שנדרשה לשם כיבושה במהלך מלחמת העצמאות.
לאחר כיבושה של משטרת עיראק סואידן הוסב שמה ל"מצודת יואב" על שם יצחק דובנו מפקד נגבה, שכינויו בהגנה היה יואב, אשר נפל בנגבה בהפצצת מטוסים מצריים.
משטרת עיראק סואידן נבנתה ליד הכפר הערבי עיראק סווידאן, על הציר החשוב שהוביל ממג'דל לבית גוברין ולירושלים. המצודה שלטה על הדרך הראשית אל הנגב וממנו הן לאזור מרכז הארץ – גדרה, רחובות וראשון לציון והן לאזור ירושלים.
מקור וקרדיט : אל"ם ( במיל') , שאול נגר , אתר יד לשריון ( בסקירה צילומים היסטוריים נוספים) .
כיבוש משטרת עיראק סואידן במלחמת העצמאות – יד לשריון
ראה גם :הניסיונות לכיבוש המצודה
מצרים העתיקה , הכפר של האמנים והסתתים, השביתה הראשונה בתולדות האנושות
דיר אל-מדינה הוא כפר עתיק שנתגלה במצרים אשר שימש את האמנים והסתתים שבנו את קברי עמק המלכים במצרים העתיקה . אלפי האמנים והסתתים התגוררו בכפר זה במצרים העתיקה ויצאו לעבודתם המפרכת בעמק המלכים .
רקע היסטורי
דיר אל-מדינה (בערבית: دير المدينة) הוא כפר מצרי עתיק, שהיה ביתם של האומנים והפועלים שבנו את קברי המלכים והאצילים בעמק המלכים בנקרופוליס של תבאי בתקופת השושלות ה-18 ועד ה-20, בתקופת הממלכה החדשה. בין המאה ה-16 ועד המאה ה-11 לפנה"ס. הכפר נבנה במדבר בסמוך לאתרים הן בגלל הקרבה הנוחה וגם בגלל הרצון לשמור על חשאיות.
הכפר
שמו הקדום של הכפר היה "סת מע'ת" שפירושו "מקום של אמת". הפועלים והאומנים שחיו במקום נקראו "המשרתים במקום של אמת". בתקופה הקופטית, הוסב המקדש לאלה חתחור לכנסייה. ממנו נגזר השם הערבי של המקום דיר אל-מדינה שפירושו "המנזר של העיר".
החפירות באתר העלו ממצאים ייחודיים מתועדים של חיי קהילה בעולם העתיק, בתקופה המשתרעת על פני כמעט 400 שנים. המידע שהתקבל בחפירות כלל ממצאים מפורטים בדבר הארגון, הסדר החברתי, הקשרים חברתיים, תנאי העבודה וחיים של קהילה. הממצאים כוללים תיעוד של שביתת פועלים שהיא כנראה השביתה המתועדת הראשונה בהיסטוריה. קהילת הכפר הייתה קהילה סגורה ומיוחסת, מצבם הכלכלי היה טוב, ומצבם כנראה לא מייצג את מצבם של פשוטי העם באותה תקופה. רבים ידעו לכתוב. מצבם הכללי בא לידי ביטוי בקברים שהם בנו לעצמם. האתר שוכן על הגדה המערבית של הנילוס מול העיר המודרנית לוקסור. הכפר שוכן במקום הנראה כמו אמפיתיאטרון טבעי, במרחק הליכה לעמק המלכים הנמצא מצפונו, כשמדרום מזרח נמצאים מקדשים, ועמק המלכות ממערבו. ייתכן והכפר נבנה במקום זה רחוק ממגורי שאר האוכלוסייה, בגלל האופי הרגיש של עבודתם, ובכדי לשמור בסודיות את העבודות שבוצעו על ידי הפועלים בבניית קברי המלכים.
שביתת העובדים
בשל החשיבות שייחסו המצרים הקדמונים לבניית קברי המלכים, התנהל שירות הבנייה המלכותי בדרך כלל באופן יעיל. חלק מהקוד של האלה מע'ת שהייתה אלת הצדק והאמת, היה לשלם שכר ראוי לעובדים ולאומנים, זו הייתה חובה דתית. אי קיומה הביא לתסיסת העובדים על רקע צפייתם לקיום הקוד של האלה. תקופת הברזל הייתה תקופה של קריסת ממלכות ברחבי המזרח התיכון עם פלישת גויי הים שהביאה לחוסר יציבות כלכלית. אי תשלום שכר העובדים מהווה במחקר את אחת האנדיקציות למשבר ברחבי הממלכה.
בשנת המלכות ה-29 של רעמסס השלישי, ארעה שביתה של העובדים שהיא אולי השביתה המתועדת הראשונה בהיסטוריה.
הפועלים סבלו מעיכובים באספקת המזון, ולאחר שכעסם גבר הם זרקו את כלי העבודה שלהם ועזבו את המקום. הם התאספו במקדש של תחותמס השלישי במדינת האבו. העובדים כתבו מכתב לשר הממונה בתלונה על מחסור במנות חיטה. ראשי הכפר ניסו להרגיעם ולשכנע אותם לחזור לעבודה, אבל הם סירבו לעשות זאת לפני שתלונתם תטופל. תגובתם לפנייה לחזור לעבודה הייתה "אנחנו רעבים", 18 ימים עברו מתחילת החודש ועדיין מנת הדגן לא הועברה אליהם, ולכן נאלצו לקנות חיטה בעצמם. אחר שהאחראי חזר אליהם והבטיח שההתחייבויות של פרעה יקוימו, הפועלים חזרו לעבוד ביום המחרת. לאחר מכן לא בטחו יותר העובדים באחראי עליהם שתמך בשלטונות שייצג אותם והם בחרו נציגים משלהם. לאחר שביתה זו היו מספר שביתות נוספות. בשנים שלאחר מכן המשיכה ההחמרה במצב הכלכלי והשלטון המרכזי נחלש. כתוצאה מכך היו בעיות נוספות בהספקת המזון שגרמו לשביתות נוספות. הבעיות הנמשכות באספקת המזון הביאו את העובדים לשדוד את הקברים שהם בנו. קיים תיעוד על תלונות בנושא שכר גם בתקופתם של רעמסס התשיעי ורעמסס העשירי
מקורות המידע
Mrs. Naunakhte: An Ancient Egyptian Life In Stones
המילציות האנרכיסטיות במלחמת האזרחים בספרד
Anarchist militia
רקע היסטורי
המילציות האנרכיטסטיות היוו לפחות 60 אחוז מהכוחות הלוחמים של חיילי הרפובליקה במלחמת האזרחים בספרד.
האנרכיסטים לקחו חלק משמעותי בלחימה כנגד פרנקו בזמן מלחמת האזרחים בספרד. באותה עת, מהפכה חברתית מרחיקת-לכת ביוזמת האנרכיסטים תפשטה בספרד, במהלכה אדמות ומפעלים עברו תהליך של קולקטיביזציה ונשלטו על ידי העובדים. המהפכה דוכאה לקראת סוף מלחמת האזרחים, בידי הכוחות הקומוניסטים-סטליניסטים אשר רצו מודל חברתי קומוניסטי ברפובליקה הספרדית. כל הרפורמות החברתיות שביצעו האנרכיסטים דוכאו עד לשנת 1939, עם ניצחונו של פרנקו, אשר הוציא להורג אלפי אנרכיסטים.
באזורים בהם שלטו האנרכיסטים, כמו אראגון וקטלוניה. העובדים העבירו חלק גדול מהכלכלה הספרדית לידיהם, ויצרו רפורמה אגררית ותעשייתית. מפעלי תעשייה נוהלו על ידי מועצות עובדים, שטחים חקלאיים וקרקעות נוהלו באופן קולקטיבי על ידי קומונות, ואפילו עסקים קטנים כמו בתי מלון, מספרות, ומסעדות נוהלו על ידי עובדיהם.
המאבק מול הקומוניסטים
במהלך מלחמת האזרחים בספרד חל ויכוח אידאולוגי גדול בין הקומוניסטים לאנרכיסטים. הקומוניסטים, ששאבו את כוחם מהעזרה הסובייטית שהגיעה דרך הבריגדות הבינלאומיות, חשבו שיש קודם כל לנצח במלחמה כשרק אז ניתן יהיה לטפל בהיבטים המעמדיים של המשטר בספרד. האנרכיסטים והטרוצקיסטים התנגדו נחרצות למדיניות זו, וגרסו שהמלחמה והמהפכה צריכות להתבצע בד בבד. עקב דעתם זו, החליטו אנרכיסטים לקיים את הפיכתם. האנרכיסטים האמינו שיש לבנות הכול מחדש. ובעקבות זאת, חלקים מהם שרפו כנסיות . דבר שהביא בסופו של דבר למעבר של תמיכת הגורמים הדתיים מהרפובליקה, לכוחות הפאשיסטיים. במאבק שהתקיים במאי 1937 בברצלונה, נהרגו אלפים מחיילי הרפובליקה, רבים מהם חיילי המילציות האנרכיסטיות, במאבק פנימי על שליטה בנקודות אסטרטגיות בעיר, כמתואר בספרו של אורוול, "מחווה לקטלוניה".
המפלגה הקומוניסטית בספרד (PSUC) הלכה והתחזקה בזמן מלחמת האזרחים בספרד, בעיקר הודות לסיוע מאסיבי מסטלין, מניעת משאבים מבעלי הברית בממשלה, ושיטות דיכוי אכזריות של המשטרה החשאית. הקומוניסטים עשו רבות על מנת לדכא את התנועה האנרכיסטית, להשתלט על ממשלת הרפובליקנים, ולהגביר את הריכוזיות. מאחר שהליברלים והסוציאל-דמוקרטיים לא גיבו את לרגו קביירו, הוא נאלץ לפנות אל ארבעת השרים האנרכיסטים כדי שיסייעו לו לעמוד בפני הקומוניסטים. הרגלם של הקומוניסטים לשמור לכוחותיהם את מיטב כלי הנשק, אמצעי התחבורה, הציוד, מנות המזון, הטיפול הרפואי וגם סיוע אווירי, ארטילרי ומשוריין, העלה את חמתם של האנרכיסטים, וגרם לעוינות גוברת בין המחנות.
כ-80 אנרכיסטים הוצאו להורג בירייה בידי שוטרים קומוניסטים במדריד באביב. האנרכיסטים הגיבו במספר רב של פעולות גמול. בתי סוהר סודיים הוקמו בידי הקומוניסטים, ואליהם נשלחו סוציאליסטים, רפובליקנים ואנרכיסטים, ורבים מהם עונו או נורו למוות. לאחר שחקירה אישרה את עובדת קיומם של בתי הכלא הסודיים, ניצל לרגו קביירו את ההזדמנות לפיזור החונטה להגנה בשליטת הקומוניסטים. למרות זאת, הקומוניסטים המשיכו להטיל את אימתם על כל מי שסירב להתיישר עם הקו הרשמי של המפלגה הקומוניסטית, והאשימו את הקולקטיבים האוטונומיים של האנרכיסטים כ"מסייעים לאויב", וכניסיון בגידה.
האנרכיסטים החלו להטיל ספק בהחלטתם לקחת חלק בממשלה המרכזית, בייחוד לאור העובדה שיחידותיהם לא קיבלו נשק ואספקה שהובטחו להם כשהסכימו להשתלב ב"צבא העממי", והממשלה המרכזית ניסתה לפרק את הקולקטיבים.
לתהליך הדמורליזציה בשורות האנרכיסטים נלוו ירידה בכוחם והשפעתם. CNT שמרה על כוחה מלפני המלחמה, אבל רבים מהחברים שהצטרפו אליה בקיץ 1936, עברו לשורות הקומוניסטים, והיא חזרה למנות כמיליון וחצי חברים. המתיחות הגיעה לשיא במאי 1937, בעת קרב שהתנהל בברצלונה בין הקומוניסטים לאנרכיסטים, במהלכו נהרגו 500 איש. לאחר מספר ימים הושגה שביתת נשק, כאשר ידם של הקומוניסטים הייתה על העליונה. נשקם של העובדים האנרכיסטים הוחרם, בעוד לעובדים הקומוניסטים הותר להמשיך ולהיות חמושים. ארגון ה-FAI הוצא אל מחוץ לחוק, והרדיו והעיתונות של ה-CNT היו כפופים לצנזורה חמורה. קבוצה אנרכיסטית מיליטנית בשם "החברים של דורוטי" ניסתה לעודד את העובדים להמשיך ולהלחם בקומוניסטים, אך קריאתם לא נענתה.
במהלך מלחמת האזרחים, העיתונים הקומוניסטים הפיצו תעמולה שקרית ללא הפסק כנגד האנרכיסטים, כמו גם כנגד כל גורם שעלול להתנגד להם. חוסר האמינות של הדיווחים הללו הגיע לשיאו כאשר אף לא עיתון קומוניסטי אחד דיווח על הקרב בברצלונה, במאי 1937.
ביולי החלו הקומוניסטים במתקפה על הקולקטיבים האנרכיסטיים. ההתקפה כללה החרמה של יבול, ציוד, כלי תחבורה וחלוקתם לבעלי חוות קטנות, שהקומוניסטים עודדו אותם להתנגד לעבודה חקלאית שיתופית. כמו כן, הם כללו גם מאסרים המוניים והוצאות להורג, את פיזורה בכוח של מועצת ארגון והריסתם של משרדי ה-CNT. להצדקת פעולות אלה נאמר שכל הקולקטיבים הוקמו בכוח. אין ספק שבתחילה הופעל על חלק מהאנשים לחץ להצטרף לקולקטיבים אלו, וידוע שגם בכמה מקרים הופעל עליהם כוח בלהט המרד, אך האנרכיסטים הצביעו על העובדה שכל כפר כלל גם קולקטיבים וגם בעלי חוות עצמאיים, ולטענתם, עובדה זו מלמדת שהאיכרים לא אולצו להצטרף לקולקטיבים באיומי נשק. ההערכה היא שכ-300,000 איש היו שייכים לקולקטיבים אלו, וכ-150,000 איש היו חקלאים עצמאיים, ובחודשים הבאים הלך וירד כוחם של האנרכיסטים.
ראה גם :
Alexander R.J. The anarchists in the Spanish Civil War.
סטאלין וילדיו
Stalin with his children
סטלין עם סווטלנה וואסילי
הבכור יעקב, מאשתו הראשונה, נפל בשבי הגרמני ביולי 1941 ונהרג בעת נסיון בריחה ממחנה שבויים,
בתו – סבטלנה היגרה לארצות הברית בשנת 1966.
בנו הצעיר – ואסילי , נעצר אחרי מות אביו, הוגלה לקזאן ונפטר שם עקב אלכוהוליזם ב-1962.
רקע היסטורי
ילדותה של סווטלנה סטאלין פיטרס, "הנסיכה הקטנה של הקרמלין", חושפת פן באביה שלרוב אינו בא לידי ביטוי בספרי ההיסטוריה, המעיד אולי על אמיתות הטענה שאפילו למפלצות פוליטיות יש נקודות תורפה.
סטאלין אהב אותה מאד . "הייתי דומה לאמא שלו, היה לי שיער אדמוני וגם המון נמשים כמוה".
אבל גם בסטאלין האב היה צד שלילי. "הוא ריסק את חיי פעמיים", סיפרה לעיתון. בפעם הראשונה, כששלח לסיביר את אהבת נעוריה אלכסיי קפלר, קולנוען יהודי מבוגר ממנה בהרבה, בגלל התנגדותו לקשר; בפעם השנייה, כשהכריח אותה ללמוד היסטוריה, כמרקסיסטית טובה, במקום לימודי ספרות ואמנות, תחומים שהשתוקקה ללמוד. "בוהמה!" הטיח בה סטאלין בבוז, "את רוצה להשתייך לאנשי הבוהמה?!".
ברבות הימים אמרה סווטלנה סטאלין פיטרס שהתסכול על כך שנאלצה לוותר על דחפיה היצירתיים הוא שדחף אותה לערוק ב-1967. היא הצליחה לחמוק אז מעין הק-ג-ב בהודו, שאליה הגיעה כדי לפזר את אפרו של בן זוגה השני, קומוניסט הודי שפגשה במוסקווה. היא הסתננה לשגרירות ארה"ב, קיבלה בה מקלט מדיני ועברה להתגורר בארה"ב באותה שנה. "באתי לכאן כדי למצוא את הביטוי העצמי שנגזל ממני במשך זמן כה רב ברוסיה", הכריזה אז במסיבת עיתונאים באולם מלא מפה לפה.
עריקתה בגיל 41 הפכה להישג תעמולה חסר תקדים לארה"ב, שניצלה עד תום את המעמד שבו שרפה את דרכונה הסובייטי.
יקוב יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1907–1943), בנו הבכור של סטלין, למד הנדסת חשמל ונישא לרקדנית גרושה ממשפחה יהודית יוליה מלצר, והתגייס לצבא האדום, שם שירת כקצין תותחנים. ב-1941 בעת הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה בקרב סמולנסק, נפל יקוב בשבי הגרמני והוחזק במחנה הריכוז זקסנהאוזן. הגרמנים הציעו להחליפו בפלדמרשל פרידריך פאולוס, אך סטלין סירב והוא מת בשבי.
בצילום למטה : יקוב יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי בשבי הגרמנים 1942
ואסילי יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1921–1962), היה בנו הצעיר של סטלין, אף הוא מאשתו נדיה. הוא למד בבית ספר לתעופה והתגייס לחיל האוויר הסובייטי. במלחמת העולם שירת כטייס והתקדם בסולם הדרגות. הוא הודח מתפקידו האחרון כמפקד חיל האוויר של אזור מוסקבה, בדרגת לוטננט-גנרל בעקבות תאונה אווירית בשנת 1952. הוא נעצר אחרי מות אביו באשמה שגילה סודות ביטחוניים ונידון לשמונה שנות מאסר. לאחר תקופת המאסר הוחזר למוסקבה אך לאחר מכן נעצר שוב והוגלה לקאזאן שם מת עקב אלכוהוליזם.
בצילום למטה : פולקובניק ( אל"מ) ואסילי סטלין כמפקד טייסת, 1949
מקורות המידע
ספר חדש אודות הבת של סטלין | רגעים היסטוריים
10 Tragic Stories From The Lives Of Stalin’s Children
5
