בעבר, המלך או השלטון הוציאו כסף לפי ראות עיניהם בלי להידרש למסמך מסודר המפרט את המהלכים הכלכליים של המדינה.
בריטניה הוציאה את התקציב הראשון ב-1720, לאחר התפוצצות "בועת הים הדרומי", בועה פיננסית שהממשלה הבריטית השקיעה בה אקטיבית. לאחר התפוצצות הבועה, רבים זעמו על מוסד המלוכה והשרירותיות בה הוא מנהל את המדינה ואת הכסף הציבורי בפרט. בתגובה, משנות ה-60 של המאה ה-18 החל פרסום שנתי קבוע של תקציב המדינה.
מטרת התקציב הייתה כפולה: לפקח על הטלת מיסים כבדים מצד המלך, ולשלוט ביעילות על ההוצאה הציבורית. את התקציב המוכר לנו היום, ארה"ב החלה להגיש רק לאחר העברת חוק התקציב של 1921, שחייב את הנשיא להגיש לקונגרס תקציב אחוד לכל ענפי הממשלה הפדרלית.
עידן ארץ אלה לוי-וינריב עמירם ברקת, עיתון גלובס
אודות בועת הים הדרומי
בועת הים הדרומי (1720-1711)
חברת הים הדרומי (South Sea Company) נוסדה ב-1711 במטרה לסייע במימון המלחמות של אנגליה נגד המתחרות במאבק ההתפשטות הקולוניאלי. במסגרת זו קיבלה החברה על עצמה את החוב שנוצר בעקבות המלחמה נגד ספרד (שעמד בשלב ההוא על כ-9 מיליון פאונד) והממשלה העניקה לה בתמורה מונופול על המסחר מול המושבות בספרד. ההסדר החדש נקבע בחוק שהעביר בית הלורדים: כל בעלי החוב של אנגליה העבירו את זכויותיהם מול הממשלה לחברת הים הדרומי וקיבלו עבור הזכות מנייה של החברה, שהפכה בעלת החוב החדשה של ממשלת אנגליה. הממשלה התחייבה להחזיר לה את ההלוואה בתשלומים נושאי ריבית שנתית נאה של 6% והסכומים שקיבלה הועברו לבעלי החוב כדיבידנדים.
הסבב המלחמתי מול ספרד בא לקיצו סביב 1713, אך החברה המשיכה לפעול במתכונת הקיימת עם התאמות נדרשות בהתאם לשינויים בצמרת הפוליטית הכלכלית, שקיומה של החברה היה תלוי בה. בשנת 1718 התחדשה המלחמה מול ספרד ובשנת 1719 אישר הפרלמנט הבריטי לחברת הים הדרומי לחדש את הזרמת הכספים לטובת החוב הלאומי באמצעות מכירת מניות.
בינואר 1720 מחיר המניה עמד על 128 ליש"ט ובמאמץ לעורר עניין בנייר הפיצה הנהלת החברה שמועות על הצלחות וצמיחה משמעותית – שמועות אלה דחפו את המניה ל-175 ליש"ט. הממשלה המשיכה לאשר לחברה מעורבות נוספת במימון המלחמה והמניה טיפסה בעקביות: בסוף חודש מרץ עמד שוויה על 330 ליש"ט, עד סוף מאי עלה ערכה ל-550 ליש"ט ובסוף חודש יוני נסקה עד ל-1,050 ליש"ט. החברה למעשה לא ביצעה דבר מלבד הנפקת מניות שמשיאות רווח מהיר והעניין הרב שהיא עוררה סחף את המשקיעים.
ההתפכחות היתה כואבת. המנהלים של חברת הים הדרומי, שהבינו שמחיר המניה רחוק מלשקף את שווי החברה, החלו בקיץ 1720 למכור בשקט את מניותיהם, בתקווה שאף אחד לא יבחין בכך. התקוות התבדו, בשוק החלו שמועות על המכירה ועל התמחור הבעייתי של המניה – התגובה ההיסטרית הגיעה במהירות: בתחילת חודש יולי החלה מכירה מאסיבית של מניות ושווין ירד בסוף אוגוסט ל-800 ליש"ט. פחות מחודש עבר ומחיר המניה צלל עד ל-175 דולר. החברה קרסה, לצד שורה ארוכה של חברות בועתיות שהופיעו בשוק, ואלפים רבים של משקיעים פשטו את הרגל. עוצמת הקריסה הובילה את ממשלת בריטניה לפתוח בחקירה רשמית שהובילה לחשיפת רשת של מעשי שחיתות, שוחד והונאה שבה היו מעורבים מקימי ומנהלי החברה לצד גורמים רשמים מטעם הממשלה.
מקור וקרדיט : מיקי גרינפלד , "ההיסטוריה של הבועה "
בציור הפתיחה :
The financial crisis caused by the South Sea company led to the presentation of the government budget under Sir Robert Walpole. Painting by Edward Matthew Ward.
14