לאחר שלב הבלימה ברמת הגולן עבר צה"ל ב-11 באוקטובר 1973 למתקפה.
נכבש במלואו המרחב שהחזיקה דיוויזיה סורית 7 עד ליישוב הסורי מזרעת בית ג'אן לאורך של כשמונה ק"מ ובעומק של כ- 4-5 ק"מ. לאוגדת לנר נפגעו 40 טנקים. במהלך הלילה עסקו כוחות חי"ר ישראלים בטיהור השטח שנכבש. לוחמי גדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני, עליו פיקד רס"ן ארוין לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע, נערכו, לאחר ההבקעה, להגנה בכפר מזרעת בית ג'אן.
רס"ו ארווין לביא קיבל פיקוד על הגדוד ( גדוד 12 של גולני) לאחר שהמג"ד סא"ל יעקב שחר נהרג בקרב באזור בוקעתה ב-9 באוקטובר.
בגזרת גדוד 12 ההבקעה היתה קלה מהצפוי: ג'ובתא אל-חשב נפלה ללא התנגדות, הגבעה המרוקאית נמצאה ריקה.
במסדר היציאה ארוין המג"ד לא דיבר גבוהה-גבוהה ולא התרברב, הוא היה מדוד ושקול.
אל מזרעת בית ג'אן, הנקודה העמוקה ביותר בשטח סוריה שאליה הגיע צה"ל בצפון-מזרחה של החזית, נכנס ארוין עם חיילי גדוד 12 ביום שישי בלילה. על מפה בקנה מידה 1:50,000 הוא תיכנן כיצד להחזיק בשטח, ובעוד מועד זיהה כמעט את כל נקודות התורפה.
כבר למחרת עם שחר, שבת, נפתחה התקפת הנגד הראשונה. המטכ"ל הסורי הטיל למערכה המכרעת במזרעת בית ג'אן, 30 ק"מ מפאתי דמשק, את יחידת העילית שלו, את חיילי המשמר הנשיאותי של אחי הנשיא ריפעת אסד, בגיבוי ארטילריה וטנקי ,T72 הדגם המתקדם ביותר. גם כשנהדפה ההתקפה הם לא הירפו, והיו נחושים לחזור על ניסיון הכיבוש פעם ועוד פעם, גל אחר גל, בשילוב חי"ר ושריון או בהסתננות יחידים, בצליפות, ובמארבים.
כל יום לחימה נמשך כשמונה שעות רצופות. 11 מלוחמי גדוד 12 של גולני נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של אלי גבע, שנחשב כבר לבן בית בגדוד.
ערמות כלי הנשק שהשאירו נפגעי המשמר הסורי – רובי קלצ'ניקוב, מטולי אר-פי-ג'י ומקלעי אר-פי-די – נאספו במהירות, והחליפו את העוזים, הרומ"טים והבזוקות, שהוטלו הצידה באין דורש.
זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן אהוד בר סבר.
למרות חשיבותו של הקרב על הכפר, בספרות על מלחמת יום כיפור כמעט אין לו אזכור.
מקור וקרדיט לצילומים : צבי שילר , לוחם גולני ב1973 ( כיום פרופסור להנדסת מכונות )
לכתבה המלאה בעיתון "הארץ": הכריזמה של ארבינקא האפור
מאת : אביחי בקר , עיתון "הארץ"
אף אחד בגדוד לא חלם שדווקא ארוין לביא יהיה הגיבור של מלחמת יום כיפור. עד אותו רגע שהמג"ד נהרג והוא נקרא להחליף אותו
סרן ארוין לביא היה סמג"ד חיוור. לא די שסגן מפקד גדוד הוא תפקיד כפוי טובה ומתסכל, שברוב המקרים מנוטרל מהתחום המבצעי ואחראי על ענייני מינהלה, לביא, כך נראה, חש דווקא בנוח במרחב הפעולה המצומצם שניתן לו. אין הכוונה לומר, חלילה, שהיה גרוע: סביר להניח כי העניינים שעליהם היה מופקד התנהלו ללא דופי, הבעיה רק שאנחנו, חבורת המ"פים של גדוד 12 בגולני, לא הרגשנו בקיומו. לא ראינו בו מקור סמכות ובוודאי לא דמות הרואית. נוצרה אפילו סתירה משוועת שהתקשינו ליישב בין ארוין שאנחנו הכרנו, זה המתנהל בעצלתיים, לבין הרקורד המרשים שנזקף לזכותו בתפקידו הקודם, כשהיה מ"פ ג' בגדוד 13.
מקור וקרדיט : אביחי בקר , עיתון "הארץ"
ראה גם : על המג"ד ( ומאוחר יותר מח"ט גולני ) ארוין לביא
9