" הכרתי היטב את מבנה הצבא המצרי , את המעבר שלו מדוקטרינה בריטית לסובייטית , זו שנאצר הפעיל לראשונה בקרבות בתימן. בתפקידי במבצעים ובמה"ד למדתי ולימדתי מהי הדוקטרינה הסובייטית, שמבחינתנו, הייתה חידוש ממשי בארגונו של הצבא המצרי ובדרך לחימתו.
עד כמה התרכזנו ביישום המענה לדוקטרינה הסובייטית, יעיד הסיפור הבא: ארבעה קצינים יהודיים ששירתו בצבא הסובייטי כמדריכים באקדמיית פרונזה במוסקבה, המכללה לפיקוד ומטה של הצבא האדום, עלו ארצה והתגייסו לייעץ לנו באשר למהות הדוקטרינה, להשתתף בדיונים ולסייע לגבש מענה ישראלי לדוקטרינה זו. קראנו להם "סיפורי הופמן" על שם אחד מארבעת הקצינים – רב-סרן הופמן .
"לא אכחיש שבתחילה חששנו שמדובר בסוכנים סובייטים, שנשלחו לישראל כדי להטעות אותנו, אבל בהמשך, לאחר שפגו החששות, ניצלנו את הידע הרב שלהם ויישמנו בכמה דרכים , שאחת מהן הייתה בניית מוצבים בדגם הסובייטי, הכולל תעלות , עמדות ירי, מיקום כלי נשק, חי"ר ונ"ט ועיצוב דגם של מרחבים הגנתיים בהיקף חטיבתי ואוגדתי בקווי ההגנה בעומק, שריון , ארטילריה והפעלת עתודות, וכמובן רוחב ועומק פרישת הכוחות מתוך הישענות על אזורים בלתי עבירים.
מקור וקרדיט : שייקה גביש, סדין אדום , הוצאת כנרת, זמורה ביתן , 2016 , עמודים 92- 93.
הערת המביא לדפוס : רס"ן הופמן היה מג"ד גדוד שריון דיוויזיית הרובאים ה-16( הדיוויזיה הליטאית) במלחמת העולם השנייה.
ראה גם :
