ליקט , סיכם וערך: זיו יופה , המייסד והמנהל של קבוצת הפייסבוק היסטוריה ללא צנזורה
#היסטוריה_ללא_צנזורה, פרק 4.
הלגיונות הרומיים התמוטטו "בגלל המחסור באזרחים חופשיים שהיו מוכנים להילחם על החופש שלהם ועל ערכי הציביליזציה שלהם."
– פרופ' ויקטור דיוויס הנסון.
ג'ורג' סנטיאנה כתב כי מי שלא לומד מההיסטוריה נועד לחזור עליה. מה, אם כך, בעידן של משברי פליטים והגירה המונית אנחנו יכולים ללמוד מהנפילה של האימפריה המפוארת ביותר בהיסטוריה של האנושות?
ב-3 באוגוסט 378 התקיים קרב אדריאנופוליס, במה שהיה אז תרקיה, וכעת הוא מחוז של אדירנה שבטורקיה. זה היה מאבק שאמברוז הקדוש כינה "סוף האנושות כולה, סוף העולם". הקיסר הרומי המזרחי פלוויוס יוליוס ואלנס אוגוסטוס – הידוע בכינויו ואלנס, וכונה "אולטימוס רומנום" (הרומאי האמתי האחרון) – הוביל את חייליו נגד הגותים, עם גרמני שהרומאים ראו בו "ברברים", בפיקודו של פריטיגרן.
Valens-364-378 A.D
ואלנס, שלא חיכה לעזרה הצבאית של אחיינו, הקיסר הרומי המערבי גרטיאן, נכנס לקרב עם 40 אלף חיילים. לפריטיגרן היו 100,000. וכך היה זה טבח: 30,000 חיילים רומיים מתו והאימפריה הובסה.
הייתה זו התבוסה הראשונה מבין רבות, והיא נחשבת לתחילת הסוף של האימפריה הרומית המערבית בשנת 476. לפני הקרב, שלטה רומא על שטח של כמעט 600 מיליון דונם (2.3 מיליון קמ"ר, כמעט שני שליש משטחה של ארה"ב של היום), עם אוכלוסייה של מעל ל-55 מיליון אנשים. הכישלון באדריאנופוליס לא התרחש בגלל צימאון עקשני של ואלנס לשלטון, או מפני שהוא לא העריך נכונה את לוחמנות היריב. במה שאפשר לטעון לתבוסה החשובה ביותר בהיסטוריה של האימפריה הרומית היו שורשים במקום אחר: משבר פליטים. שנתיים קודם לכן ירדו הגותים לשטח הרומי וחיפשו מחסה. ניהול כושל של פליטים אלו התחיל שרשרת אירועים שהביאה לקריסה של אחד הכוחות הפוליטיים והצבאיים הגדולים ביותר שהמין האנושי הכיר.
לפי ההיסטוריון אממיאנוס מרקלינוס, ב- 376 נאלצו הגותים לעזוב את השטחים שלהם, במה שהיום מזרח אירופה, לאחר שנדחפו דרומה על ידי ההונים, אשר נקראת במילותיו של מרקלינוס, "גזע של פראי מעל לכל דמיון". ההונים, כותב מרקלינוס, ירדו כמו מערבולת מן ההרים הנשגבים, כאילו יצאו מאיזה מקום חשאי בכדור הארץ, והם הרסו והשמידו את כל מה שבא בדרכם." הדבר גרם לשפיכות דמים איומות, ורבים מהגותים שסולקו על ידי מלחמה, החליטו לברוח. הם החליטו שההתיישבות בתרקיה, ממש מעבר לנהר הדנובה, הייתה הפתרון הטוב ביותר; האדמה הייתה פורייה, והנהר יספק הגנה נגד ההונים. זה לא היה שטח חופשי – אלא בתוך האימפריה הרומית, תחת שלטונו של ואלנס – וכך ביקש פריטיגרן, שהוביל את הגותים, "להתקבל על דעתו כנתיניו, הבטיח לחיות בשקט, ולספק כוחות עזר אם יתעורר צורך בכוח כזה." לרומא היה הרבה מה להרוויח מכך. הקרקעות האלה היו זקוקות לטיפוח, ויותר חיילים תמיד התקבלו בברכה באימפריה. "על ידי שילוב כוחו עם הכוחות הזרים האלה", כותב מרקלינוס על ואלנס, "יהיה לו צבא בלתי מנוצח לחלוטין". כאות תודה לולנס, התנצר פריטיגרן לנצרות.
הכול התחיל בשלווה. הרומאים העמידו שירות שאינו שונה משירותי חיפוש והצלה מודרניים. "אף אחד לא נשאר מאחור, "כותב מרקלינוס, "אפילו לא אלו שחלו במחלות סופניות." הגותים "חצו את הנחל יום ולילה, בלי הפסקה, העלו לוחמים על סיפוני ספינות ורפסודות, ואף קאנו עשויים גזעי עץ חלולים." מרקלינוס מספר ש"רבים טבעו, היות והיו רבים מדי בשביל הכלים, ניסו לשחות לצד השני, ולמרות כל המאמצים שלהם נסחפו בנחל".
זה היה בלתי צפוי, זרם חסר תקדים של אנשים (הערכות אומרות עד 200,000 אנשים). גורמים רשמיים המופקדים על ניהול הגותים ניסו "לחשב את מספרם", אך קבעו כי זה חסר תקווה. באופן מסורתי, היחס הרומי ל"ברברים" היה קצר-רואי למדי. אוכלוסיות נשלחו לעתים קרובות למקום שבו האימפריה הייתה זקוקה להן ביותר, ללא קשר למקום שבו ביקשו להישאר; עם זאת, האימפריה דחפה להסתגלות והתבוללות מהירים שהפכו בסופו של דבר זרים לאזרחים. צאצאיהם של המהגרים שרתו באופן שגרתי בדרגות הגבוהות של הצבא או של הממשל.
המתכון ששמר על האימפריה מפני התקפות מצד אוכלוסיות אחרות היה פשוט: אפשר להם להיכנס לאימפריה ולהפוך אותם לרומאים. למרקלינוס לא היה ספק: "החמדנות הבוגדנית שלהם הייתה הסיבה לכל האסונות שלנו".
האמון בין הגותים והרומאים נשבר מספר פעמים לפני אדריאנופוליס, והגותים עברו מרצון להפוך לרומאים לרצון להרוס את רומא. פחות משנתיים לאחר מכן כתב מרקלינוס, "עם זעם מהבהב בעיניהם, רדפו הברברים את האנשים שלנו." והם הפילו את האימפריה.
מקור וקרדיט : זיו יופה , קבוצת היסטוריה ללא צנזורה
4