מקור וקרדיט :
פרו' יהושע בן אריה (עורך) , ההיסטוריה של ארץ-ישראל – מלחמת העצמאות ( (1947 – 1949
ירושלים , יד יצחק בן-צבי , כתר הוצאה לאור , 1983
המפתח לפלישה הלבנונית אל ארץ ישראל ב 1948 היה רכס מלכיה , שחלש על המסעף היחיד שחיבר את מערכת הדרכים הסלולות של לבנון עם כביש הצפון באזור שנמצא בשליטה ערבית בלעדית , ללא יישוב יהודי אחד . לכן נשלח הגדוד הראשון של חטיבת יפתח פלמ"ח לכבוש את הכפר מלכיה ואת רכס מלכיה בליל 15-14 במאי , במגמה להקדים ולחסום את דרך הפלישה העיקרית מלבנון . בהתקפת נגד בשבת 15 במאי , 1948 הצליח הצבא הלבנוני , בהסתייעו בתותחים ובשריוניות , לכבוש את רכס המחנה הצבאי הישן של מלכיה מידי כוחותינו ואף להשתלט על סביבתה .
יחידות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח נאחזו במשך כמה ימים במשלטים אחרים שבסביבה כדי לחסום את הדרך ככל שניתן . כן בוצעו בלילות הבאים על ידי חטיבת יפתח פשיטות על יחידות לבנוניות ועל יישובים שמעבר לגבול , כדי להעסיק את הלבנונים ולעכב את חדירתם ארצה . שתי הפעולות ההתקפיות המוצלחות ביותר , שהשפיעו בעיקר השפעה מוראלית על הלבנונים , היו פיצוץ גשר חרדלה שעל הליטאני מצפון למטולה בליל 16-15 במאי 1948 וכיבוש מצודת המשטרה של נבי יוסע בליל 17-16 במאי 1948 שניהם בביצוע הגדוד השלישי של הפלמ"ח . למרות זאת ניצל הצבא הלבנוני את התבססותו ברכס מלכיה והחל להחדיר לגליל יחידות מתנדבים של "צבא ההצלה , " מתוגברות ביסודות לבנוניים ובסיוע ארטילרי מועט , שעסקו בהשתלטות על החבלים ההרריים הגליליים.
רק בליל 29-28 במאי הצליח הגדוד הראשון של הפלמ"ח לכבוש את רכס מלכיה ולנתק את אחיזתם של הלבנונים ושל "צבא ההצלה" בגליל העליון ההררי . הכיבוש בוצע כהתקפת לילה מתוחכמת , שבה גם הופעלה יחידה ממונעת שהוחדרה אל העורף הלבנוני מקיבוץ מנרה ושנעה באורות מלאים אל עבר מלכיה מכיוון לבנון . אף שכיבוש מלכיה על ידי הגדוד הראשון ניתק את עורק התעבורה העיקרי בין לבנון לבין הכוחות הערביים בגליל ההררי , יכלו הערבים לקיים קשר רופף עם לבנון באמצעות בהמות בשבילים ובנתיבי תחזוקה .
העברת חטיבת יפתח בראשית יוני 1948 אל גזרת לטרון חשפה את הגליל העליון . כוחות חטיבת עודד , שהחליפו את אנשי חטיבת יפתח במלכיה , היו מנוסים פחות , מה גם שחטיבת יפתח לא נמצאה בגליל כדי לתגבר את רכס מלכיה בעת הקרב , או כדי לתקוף התקפת נגד . צבא לבנון שב וכבש ב 6 ביוני את רכס מלכיה , התארגן בו להגנה והחל בהחדרה מסודרת ושיטתית יותר של כוחות "צבא ההצלה " בפיקוד פאוזי אל קאוקג'י , אל הגליל ההררי הערבי . טבעי הדבר שקאוקג'י ביקש לקבוע את מרכז פעילותו בעיר נצרת , שהדרך הראשית אליה מכיוון לבנון כלפי דרום הייתה כביש מע'אר-עילבון , העובר דרך צומת ח'רבת מסכנה ( היום "צומת גולני ) ליד המושבה סג'רה , ומשם מערבה אל נצרת הערבית , וגם מזרחה אל טבריה .
ההתקפה על סג'רה
כדי לשלוט שליטה מלאה על צומת חיוני זה וכדי למנוע את תנועת "צבא ההצלה" ( קאוקג'י ) אל טבריה ובקעת הירדן תקף גדוד 14 של חטיבת גולני , בליל 9-8 ביוני , את הכפר הערבי לוביה ואת המשלטים הסובבים אותו וניסה לכבוש אותם . ההתקפה נכשלה וכוחות חטיבת גולני נאלצו להסתפק בכיבוש קרני חיטין בליל 10-9 ביוני .
כדי לקנות לו שליטה על צומת ח'רבת מסכנה תקף "צבא ההצלה" (קאוקג'י ) את משלטי סגירה ואת המושבה סג'רה בימים 11 ו 12 ביוני 1948 וביקש להשתלט גם על נקודה חיונית זו ערב כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה . כשנהדפו התקפות "צבא ההצלה" על ידי גדוד 14 של חטיבת גולני , שתוגבר על ידי יחידות של חטיבת כרמלי , המתין קאוקג'י עד תום ההפוגה בת ארבעת השבועות , ומיד אחריה , בין 9 ל 16 יולי , פתח במסכת התקפות קשות על סג'רה ומשלטיה , התקפות שנהדפו גם הן על ידי גדוד 12 של חטיבת גולני . כל אותם ימים , מראשית יוני ועד מחצית יולי , 1948 חלש "צבא ההצלה" על הגליל ההררי הערבי , העליון והתחתון , ממקום מפקדתו בנצרת .
נקודת המוקד והמלכוד של "צבא ההצלה" בפיקוד פאוזי אל קאוקג'י בחזית הצפון ביולי , 1948 הייתה המושבה הוותיקה סג'רה ומשלטיה . סג'רה ( אילניה ) נמצאת כ 2 קילומטרים מדרום לצומת ח'רבת מסכנה ( כיום "צומת גולני" ) .
משלטי סג'רה , שהוחזקו על ידי גדוד 12 של גולני , נמצאו במרחק של קילומטר אחד מן הצומת ומהכביש המוביל מן הצומת דרך בקעת בית רימון ( בקעת טרעאן ) לנצרת . ציר התחזוקה היחיד מלבנון אל נצרת עבר דרך מלכיה-סעסע-מירון-פראדיה ( כיום פרוד) – מע'אר ועילבון – צומת גולני – נצרת .
סג'רה ומשלטיה היו המתחם הישראלי היחיד שאיים על ציר חיוני זה והוא היה היעד העיקרי להתקפות היזומות של "צבא ההצלה" מיד עם תום ההפוגה הראשונה ; מה גם שמיד בתום ההפוגה , בליל 10-9 ביולי , כבשו אנשי גולני משלט נוסף מצפון לסגירה , ששיפר את שליטת צה"ל על צומת ח'רבת מסכנה .
במשך שבע יממות , בין 9 ל 16 ביולי , תקפו כוחות קאוקג'י את מתחם סג'רה כהתמדה ובשיטות שונות כמעט מכל הכיוונים : מצפון מזרח — מכיוון הכפר הערבי לוביה ( כיום לביא ) מצפון , מצפון מערב , ממערב ומדרום מערב . ההתקפות נעשו על ידי רגלים בסיוע שריוניות וארטילריה ועל ידי שריוניות בסיוע ארטילרי . הישגן היחיד של כל ההתקפות הללו היה , ש"צבא ההצלה" הצליח לכבוש בחזרה מידי גולני את המוצב שנכבש בליל 10-9 ביולי .
מתקפת הנגד בצפון
אך החלטתו הנחרצת של קאוקג'י להטיל את כל כובד משקלו על מתחם סג'רה ולרכז כוחות רבים יחסית להתקפות נגד רצופות כנקודה אסטרטגית זו במשך ימים תמימים חשפה את יתר הגזרות של "צבא ההצלה" — בגליל המערבי , הצופה אל עמק זבולון ובאזור שמדרום לנצרת הצופה אל עמק יזרעאל. ומכיוונים אלו הנחית צה"ל את מתקפתו העיקרית , שהביאה להרחבת מאחזי ישראל בגליל המערבי , לכיבוש נצרת וחלקו הגדול של הגליל התחתון ההררי , ובכלל זה "צומת גולני" עצמו והכפרים הערביים הגדולים הסמוכים לסג'רה — כפר כנה , טרעאן ולוביה — לאורך הכביש מנצרת לטבריה .
הכוחות שהקצה הפיקוד העליון לחזית הצפון ( ארבע חטיבות : גולני , כרמלי , עודד וחטיבה 7 ) לא הספיקו , כאמור לעיל , כדי להגן על קווי החזית הארוכים בצפון כנגד הלבנונים " צבא ההצלה " , הסורים והעיראקים . לכן הוחלט שמן הראוי לשלול מן האויב את היזמה על ידי שתי התקפות , שהיו אמורות לפעול במקביל : מבצע "דקל" בגליל המערבי נגד "צבא ההצלה" ומבצע "ברוש" בגליל העליון המזרחי נגד "ראש הגשר" הסורי כמשמר הירק . מבצע "דקל" הוטל על חטיבה 7 וגדוד 21 של חטיבת כרמלי ( חטיבה 2 ) ומבצע "ברוש" הוטל על חטיבת כרמלי וגדוד 11 של חטיבת עודד ( חטיבה 9)
מבצע "דקל"
למפקד מבצע "דקל" מונה חיים לסקוב והוא התפתח בשני שלבים :
בשלב הראשון , במשך חמש יממות , מליל 9-8 ביולי ועד 14 ביולי , תקפו כוחות "דקל" בגזרת הגליל המערבי ועמק זבולון ממערב מזרחה והרחיבו את השליטה הישראלית ממישורי החוף אל מורדות הרי הגליל ; המקומות החשובים ביותר שכבש צה"ל בשלב זה היו כל המרחב של כפר יאסיף וירכא , מעלה כביש עכו-צפת ממזרח לכפר בירווה ( כיום צומת אחיהוד ) , תל כיסאן , השולט על עמק זבולון , והעיירה שפא עמר ( שפרעם ) שנכבשה בתיאום עם המנהיגות הדרוזית של המקום .
גם כשנכבשה שפרעם המשיך קאוקג'י את התקפותיו על מתחם סג'רה , והן הגיעו לשיאן ב 14 ביולי וב 16 ביולי . במצב עניינים זה , בעוד קאוקג'י מוסיף לרכז את כוחותיו בסגירה , פרצו כוחות מבצע " דקל" משפרעם לנצרת ופתחו בשלב השני של המבצע . בליל 16-15 ביולי נכבש הכפר הגדול צפוריה ( ציפורי ) על ציר הכביש בין שפרעם לנצרת , ומשם , ב 16 ביולי , הגיחו כוחות חטיבה , 7 בפיקוד בן דונקלמן , אל מצפון לנצרת , ניתקוה על ידי תפיסת השטח ההררי שמצפון לה ( כיום נצרת עילית ) וכבשוה .
במקביל כבשו יחידות גדוד 13 של גולני את מג'ידל ( כיום מגדל העמק ) ומעלול ( מצפון לנהלל ) , התחברו עם קיבוץ כפר החורש המנותק , כבשו את הכפר הערבי עילוט ואיימו על נצרת מדרום מערב .
ב 17 ביולי ניצלו יחידות גולני ( חטיבה 1) בפיקוד נחום שפיגל גולן את ההצלחה , התקדמו בכביש נצרת בכיוון סג'רה וטבריה וכבשו את כל הכפרים הערביים בצדי הכביש , ובתוכם גם כפר כנא וטרעאן . התקפה זו הבריחה את כוחות "צבא ההצלה" שתקפו את סג'רה ואפשרה לגדוד 12 של גולני לכבוש ב 18 ביולי את הכפר לוביה ולפתוח את כביש נצרת-טבריה . ביום זה יצאו כוחות של חטיבה 7 משפרעם וכבשו את כל אזור כאבול , הצופה ממורדות הגליל המערבי התחתון אל עמק זבולון .
במהלך מבצע "דקל" גורשו אמנם הערבים מכמה כפרים שנכבשו — ערביי מג'ידל וצפוריה , למשל , גורשו ברובם אל נצרת — אך רוב התושבים הערבים נשארו במקומותיהם , ובכלל זה תושבי נצרת , שהניפו דגלים לבנים בעת כיתור עירם והניחו לאלמנטים של "צבא ההצלה" וליחידות הקטנות של צבא לבנון להסתנן ולהסתלק צפונה בדרכים עקלקלות .
כיבוש נצרת וכיבוש רמלה ולוד , שהושלם בקרבות "עשרת הימים" 19-9 ביולי , 1948 הכלילו בשלטון ישראל שלוש ערים ערביות חשובות . הישגים אלה המחישו לעולם כולו , שמדינת ישראל וצה"ל מתאוששים ממהלומות הפלישה של צבאות ערב לקראת מעבר למתקפות נגד נרחבות .
מקור וקרדיט :
פרו' יהושע בן אריה (עורך) , ההיסטוריה של ארץ-ישראל – מלחמת העצמאות (1947 – 1949)
ירושלים , יד יצחק בן-צבי , כתר הוצאה לאור , 1983
