היום בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, תחילתו של קרב מנילה, בין כוחות אמריקאים נגד כוחות האימפריה של יפן.
הקרב שנמשך חודש הביא למותם של למעלה מ-100,000 אזרחים, ולהרס מוחלט של העיר מנילה בפילפינים .כאשר החלה המתקפה האמריקאית לעבר מנילה , הגנרל היפאני איוואבוצ'י נתן את ההוראה באותו יום להתחיל בהרס המתוכנן של העיר מנילה. חוליות תבערה שטפו את המחוזות שמצפון לנהר פסיג והציתו שריפות ובניינים בעיר. בנוסף, פוצצו היפנים את כל הגשרים מעל הנהר, מה שחילק את העיר. לאחר שהרסו את המחוזות הצפוניים של העיר, היפנים התקדמו מעבר לנהר למרכז מנילה, ואילצו את החיילים האמריקאים לחצות את הפסיג ולהתחיל במה שיתברר כקרב עירוני עקוב מדם להפליא.
ב-9 בינואר 1945 החלו יחידות מהארמייה השישית, תחת פיקודו של גנרל וולטר קרוגר, לנחות בחופו הדרומי של מפרץ לינְגָיֶן שבמערב לוזון. כ-175,000 חיילים נחת והקימו תוך מספר ימים ראש חוף שנמתח 32 ק"מ לפנים הארץ. באמצעות סיוע אווירי התקדמו יחידות של הצבא לפנים הארץ, וכבשו את שדה התעופה קלארק, 64 ק"מ צפונית-מערבית למנילה, בשבוע האחרון של ינואר. כמו כן פשט גדוד הסיירים השישי, תחת פיקודו של קולונל הנרי מיוסי על מחנה השבויים בקבנטואן ב-30 בינואר, ושיחרר 512 שבויים מחיילי בעלות הברית משבי הצבא היפני.
רחוב אחר רחוב , חיילים אמריקאים התקדמו עמוק יותר ויותר לתוך העיר מנילה , לעתים קרובות נאלצו להאיט את ההתקדמות העקובה מדם בגלל הביצורים היפאניים בצמתים, מה שדרש מהחיילים האמריקאיים לפלס את דרכם באמצעות מטעני נפץ דרך בניינים סמוכים כדי לתקוף את החלק האחורי של העמדות היפאניות המבוצרות ברחובות מנילה.
לא פחות מסוכנים היו הבניינים המבוצרים, שבהם הנחתים היפנים השתמשו בקומות הגבוהות יותר כדי למקד את הירי לעבר האמריקאים המתקדמים, וזרקו בקבוקי תבערה. "הפתרון המועדף אז של האמריקאיים היה להשתמש בתותחים כדי לפוצץ את הקומות העליונות להריסות ואז לעבור פנימה", אמר קצין חי"ר אמריקאי שהשתתף בקרבות הקשים במנילה . "חלופה מועדפת לא פחות הייתה לשרוף ולהצית את הבניין כולו . כשהחלופות האלה לא עבדו רובאים נכנסו לבניין קומה אחר קומה".
על אף האופטימיות שהפגינו בעלות הברית הייתה הלחימה במנילה קשה. טיהור העיר נמשך עד ה-3 במרץ, והתנגדות קשה במיוחד העמידו הנחתים היפנים שסירבו להיכנע או לסגת, כפי שעשה הצבא. ההתנגדות היפנית בפורט דראם, אי מבוצר במפרץ מנילה, החזיקה מעמד עד ה-13 באפריל, אז הזרימו האמריקאים 11,000 ליטר של דלק והבעירו את המבצר. אף לא חייל יפני אחד שרד את הפיצוץ והשריפה.
רקע היסטורי
לפני מלחמת העולם השנייה נודעה בירת הפיליפינים מנילה כ"פנינת המזרח", אחת מהערים היפות ביותר באסיה. תושביה והאורחים הרבים שביקרו בה נהגו להתהדר בבנייני השיש המפוארים, הקתדרלות והמנזרים, העיר העתיקה שליד הנמל, וגם באוניברסיטאות על כרי הדשא ושדירות העצים המוריקות שלהן. כמו האיים הפיליפינים כולם, מנילה היתה נתונה לשלטון קולוניאלי אמריקאי, שהיה אמור להסתיים בשלהי שנות הארבעים. אולם התוכניות השתבשו כבר בדצמבר 1941, עם ההתקפה היפנית על פרל הרבור.
כבר בראשית מלחמת הפסיפיק, נכבשה מנילה בסערה בידי יחידות של הצבא הקיסרי, בפיקודו של גנרל הומה מסאהרו. בעוד הצי האמריקאי בוער ומעלה עשן בפרל הרבור, כוחותיו של הומה נחתו בפיליפינים, התקדמו במהירות ומיגרו את חיל המצב האמריקאי המופתע. השלטון היפני בפיליפינים היה אכזרי. הקורבנות הראשונים היו שבויי המלחמה האמריקאים והפיליפינים, שאלפים מהם נספו בצעדת מוות ידועה לשמצה, "מצעד המוות של בטאן".
במשך שלוש שנים, מ-1942 ועד 1945, בזזה יפן מהאיים הפיליפיניים כל מה שאפשר לקחת, בעוד קציניה מתעללים באוכלוסיה המקומית, סוטרים, שודדים ומכים אזרחים פיליפינים כאוות נפשם. המשטרה החשאית הידועה לשמצה, קמפיי-טאי, עצרה כל מי שנחשד בהתנגדות לדיקטטורה הקיסרית, והעצורים היו נתונים לעינויי תופת מעוררי פלצות. הטרגדיה הגדולה מכולן התרחשה דווקא בפברואר 1945, כאשר הכיבוש היה לקראת סופו: היפנים טבחו מאה אלף תושבים פיליפינים, ולמרבה האירוניה, דווקא תחת פיקודו של ימשיטה טומויוקי, גנרל יפני שהורה שלא לפגוע באוכלוסיה האזרחית.
מקור וקרדיט : הבלוג של פרופסור דני אורבך
