היום ב-1945, הסתיים קרב אוקינאווה, אחד העקובים מדם במלחמת האוקיינוס השקט. מספר הנפגעים היה גבוה בצד ארה"ב ואף יותר בצד היפאני. אינספור תושבי אוקינאווה התאבדו או נעלמו. אוקינאווה הפכה לאזור היערכות לפלישה מתוכננת ליפן.
המערכה על אוקינאווה הייתה המתקפה האמריקאית האחרונה במלחמה. היה זה המבצע המשולב הגדול ביותר של בעלות-הברית (גדול מנורמנדי 1944) וסיכם את כלל הלקחים שנלמדו ע"י שני הצדדים במבצעים משולבים קודמים בשלוש שנות המלחמה שעברו. במערכה זו הביאו הן בעלות-הברית והן היפנים לשדה הקרב את המיטב שבאמתחתם. ליפנים, מערכה זו הייתה חשובה במיוחד כיוון שהמגננה הפעם נוהלה על מה שנחשב בעיניהם איי הבית – המולדת עצמה. לראשונה תקפו בעלות-הברית את רצועת ההגנה הפנימית של יפן על מנת להשתמש בשטח שייכבש כמקפצה למתקפה סופית על מרחב העורף האסטרטגי של מדינה זו.
ב-18 ביוני נהרג גנרל באקנר מאש ארטילרית בזמן שצפה בהתקדמות כוחותיו, ואת מקומו תפס גנרל רוי גייגר.
החלטתו של גנרל באקנר לתקוף את ההגנות היפניות מהחזית התבררה כמוצלחת, על אף האבדות הקשות שהסבה. ארבעה ימים בלבד לפני סוף הקרב נהרג באקנר מאש ארטילריה יפנית, בעודו בוחן את כוחותיו. בכך היה לקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר שנהרג מאש אויב בזמן מלחמה בהיסטוריה האמריקאית. יום לאחר מכן נהרג גנרל נוסף – בריגדיר גנרל קלאודיוס איסלי – מאש מקלעים.
על פי הערכות, איבד הצד היפני כ-110,000 חיילים, בנוסף על 7,400 שבויים. כמו כן איבדו היפנים 1,430 מטוסים, 16 ספינות טובעו וארבע ספינות ניזוקו. רבים מהחיילים היפנים ביצעו ספוקו לפני שנתפסו, או פוצצו עצמם באמצעות רימוני יד, ואלפים אחרים נכלאו במערות לאחר שחיילי ההנדסה אמריקאים חסמו את פתחיהן.
למידע נוסף ועיון מעמיק
מקור 1
מקור 2
מקור 3
http://www.historyofwar.org/articles/battles_okinawa1.html
1