תמונת הפתיחה : חורבן והרס ברחוב יהודי לאחר הפוגרום "סופות בנגב", רוסיה, 1881. (ירושלים, הארכיון הציוני המרכזי)
הַסּוּפוֹת בַּנֶּגֶב (או הפרעות בנגב) הוא כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית (בעיקר בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו).
תקופת ה"סופות בנגב" מסמנת את ראשיתם של כמה תהליכים חדשים ומשמעותיים בתולדות היהודים , ברוסיה בפרט ובהיסטוריה היהודית העולמית , בכלל .
הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית נרודניה ווליה, ולובו על ידי עיתונים אנטישמיים ונציגי השלטון. בשנה שבין רצח הצאר ועד להתגבשותה של מדיניות חדשה התחולל גל פרעות, אשר הגביר את גל ההגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית (בעיקר לארצות הברית) וחיזק בקרב אחרים את ההכרה בצורך לתנועה יהודית לאומית.
"סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית, והוא ציטוט מנבואת החורבן של הנביא ישעיהו: "מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה" (כ"א, א). השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.
תקופת ה"סופות בנגב" נפתחה בשלושה גלים של פרעות באביב של , 1881 בחודש אפריל ובראשית חודש מאי , שאירעו בששת הפלכים במרכז אוקראינה ובדרומה . אחד הפוגרומים הגדולים ביותר אירע בעיר אודיסה בימים הראשונים של חודש מאי . אחר כך היתה הפסקה למשך כל חודשי האביב המאוחרים והקיץ , להוציא מקרי הצתה של רכוש יהודי באיזורים שונים של תחום המושב . בסוף השנה היה פוגרום גדול בעיר ורשה , במקום מרוחק לחלוטין מאוקראינה , בתקופת חג המולד הקתולי של חורף . 1881 שוב היתה הפסקה של כמה חודשים ובפסח תרמ"ב , אפריל , 1882 היה פוגרום נורא , אולי הגדול ביותר מבחינת הפגיעות בנפש , בעיר באלטה שבאוקראינה . במשך שנה שלימה אירעו שוב ושוב התנפלויות על האוכלוסייה היהודית בעיירות , בערים ובכרכים . בפוגרומים הגדולים יותר אירעו כמה מקרי רצח . בכמה ערים באוקראינה היה גם גל של אונס נשים יהודיות .
הפוגרומים ב"סופות בנגב"- בפרספקטיבה היסטורית
לעומת מעשי הזוועה הנוראים שהתרחשו באותם מקומות במאה העשרים , דוגמת הפוגרומים בשנים , 1905-1903 הטבח ההמוני בתקופת מלחמת האזרחים ב 9 ו 9 ו , לא כל שכן מה שהתרחש באוקראינה בימי השואה , בשנים , 1944-1941 היו הפוגרומים של 1881 צנועים למדי בהיקף האלימות הפיזית ואף לא היו הרסניים כל כך מבחינת הפגיעה ברכוש . אולם , שני דברים היו בהם , מבחינת היהודים , שעוררו זעזוע בל יימחה , דברים שלא היו קשורים במישרין לרמת האלימות או למספר הנפגעים (ישראל ברטל , 2002 ) .
ראשית – ההיקף הגיאוגרפי . מדובר היה בהתפרצות של אלימות חסרת תקדים מבחינת פרישתה במרחב . היא הקיפה בתחילה שישה פלכים באוקראינה , מאודיסה בדרום הרחוק וחבלי "רוסיה החדשה" ועד לב אוקראינה ההיסטורית באיזור קייב . אחר כך התפשטה באופן בלתי מבוקר גם מחוץ לאוקראינה , למקומות שונים ומרוחקים בתחום המושב . התגובה הממשלתית הרוסית נשפטה על ידי היהודים גם על פי העובדה שהמשטרה התערבה , בדרך כלל , רק לאחר שלושה ימים של פרעות , ובכמה מקרים סירבו המושלים הצבאיים לשלוח חיילים.
הדבר השני והגרוע יותר – עמדת הממשלה הרוסית כלפי הפרעות , או לפחות מה שחשבו היהודים שנקטה הממשלה הרוסית כלפי הפרעות . זו נעה , במקרה הטוב , לדעת היהודים , בין אדישות או אי אכפתיות ועד להתעלמות , ואפילו , במקרים קיצוניים , שיתוף פעולה של חיילים או שוטרים עם הפורעים . באודיסה , למשל , אסרה המשטרה את הסטודנטים היהודים שהתארגנו להגנה עצמית , בשכונות המגורים ובאיזורים המסחריים בהם היתה אוכלוסייה יהודית צפופה .
הדברים אמורים לא רק במאורעות עצמם , אלא גם במשפטים שהיו לאחר הפרעות . העיתונות היהודית נאלצה להתמודד עם העובדה המרה שהיהודים והפורעים הוצגו כשני צדדים של אותו המטבע , כלומר , כשותפים לתיגרה אלימה על רקע כלכלי . השלטונות גם ענשו יהודים שנטלו חלק בארגון הגנה עצמית , או הגיבו בכוח על הפגיעות בהם . נראה היה גם שהפורעים יצאו בעונשים קלים . התגובה הממשלתית נשפטה על ידי היהודים גם על פי העובדה שהמשטרה התערבה , בדרך כלל , רק לאחר שלושה ימים של פרעות , ובכמה מקרים סירבו המושלים הצבאיים לשלוח צבא לפני הפרעות , כאשר נפוצה שמועה שעומדת להתרחש התנפלות על היהודים . כל זה כבר היה חמור דיו בעיני המתבונן היהודי . אבל גרוע מכך היה הרושם שעוררה החקירה הרשמית על נסיבות הפוגרומים . הוקמו ועדות חקירה , שיצאו מנקודת הנחה שהיהודים עצמם היו הגורם הישיר לפרעות . כלומר , שהאשמה הראשונית מוטלת על היהודים : זעם האוכלוסייה שהופנה נגד היהודים היה מוצדק , כיוון שיהודים ניצלו את שכניהם בעיירה , בכפר ובעיר מבחינה כלכלית . לכן , ניתן לקבל בהבנה את תגובת האוכלוסייה נגד עושקיה .
מלבד העמדה הממשלתית , השאירה טעם מר ביותר אצל אנשי האינטליגנציה היהודית העמדה שנקטו רבים מן האינטליגנציה הרוסית . אלה לא יצאו בקריאה לתמוך ביהודים , אלא נראה היה כי קיבלו את הפוגרומים כדבר שהנפגעים היו ראויים לו , בשל תפקודם הכלכלי. (ישראל ברטל , 2002 ) .
התעוררות לאומית יהודית בעקבות הפרעות
התעוררות התנועה הלאומית היהודית החדשה היתה קשורה , אפוא , בכרונולוגיה של שנת הפרעות . בסתו , 1881 לאחר שנודע על הקמת "ועדות פלכיות" לשם חקירת הנזק שגורמים היהודים לאוכלוסייה העיקרית , נפתח בעיתונות ויכוח ציבורי ער על פתרון בעיית היהודים על ידי יציאה מרוסיה . עמדת האליטה הרבנית ובעלי ההון עוררה אכזבה וביקורת , משום שזו הסתייגה מהצגת ההגירה כפתרון ולא נקטה צעדים תקיפים יותר להשפיע על עמדת הממשלה . השאלה "לארץ ישראל או לאמריקה" חזרה ונשאלה , וכבר התארגנו אגודות לסיוע בהגירה , שחבריהן דיברו במפורש על שמירת הזהות היהודית הלאומית בארצות היעד החדשות . (ישראל ברטל , 2002 ) .
בתוך חודשים ספורים עברו חברי האגודות הללו לעיסוק בתוכניות לרכישת קרקעות בארץ ישראל לשם הקמת מושבה , ואף שלחו שליחים לארץ כדי לאתר מקום להתיישבות . בחלק מן האגודות נוצר מפגש בין סטודנטים בני דור שני לאקולטוראציה רוסית , שהביאו עימם מטען של רעיונות רדיקליים ברוח הסוציאליזם האגררי , עם בני חוגים מסורתיים יותר . בכלל , הקיפו האגודות הלאומיות מיגוון רחב של יהודים בעלי רקע תרבותי שונה : החל מחסידים מחמירים במצוות הדת , דרך משכילים מערי דרום אוקראינה וגמור בצעירים ששפתם היחידה היתה רוסית . גיוון זה נתן אותותיו בהרכב אוכלוסיית המושבות הראשונות שקמו בארץ ישראל כעבור חודשים ספורים , בראשית ימי "העלייה הראשונה " (ישראל ברטל , 2002 ) .
ההגירה של יהודים בעקבות הפרעות
הגראף איגנטייב , המקורב לצאר , אמר ,אחרי הפרעות ליהודים, בשלוש הזדמנויות שונות , במילים מפורשות : "הגבול המערבי פתוח בפניכם , " וכוונתו היתה לכך שהם רשאים להגר מערבה , אם אין הם מוצאים לנכון להמשיך ולחיות באימפריה הרוסית . דיבורים מן הסוג הזה נתנו ביטוי מוחשי לעובדה שתקופת הציפיות האופטימיות של היהודים מן ההשתלבות בחברה הרוסית , נגמרה (ישראל ברטל , 2002 ) .
הפרעות יחד עם הקשיים הכלכלים בכלל, ובעקבות "חוקי מאי" בפרט, הביאו יהודים רבים לחפש מפלט בארץ אחרת – הרוב בחרו בארצות הברית. מתחילת הפרעות ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרו מרוסיה כ-2.4 מיליון יהודים: 2 מיליון מתוכם לארצות הברית, והשאר לארגנטינה (115,000), קנדה ודרום אפריקה. חלק מהם התארגנו להגירה במסגרת אגודת "עם עולם". המיעוט שתמך ברעיונות תנועת "חיבת ציון", בחר בהגירה לארץ ישראל; (כ-3 אחוז) עלו לארץ ישראל, והיוו חלק ניכר מן העלייה הראשונה והעלייה השנייה. חלק מהם התארגנו במסגרת אגודות "חובבי ציון" ו"ביל"ו".
מקורות
ישראל ברטל . מ'אומה' ל'לאום' : יהודי מזרח אירופה 1772 – 1881, משרד הבטחון. ההוצאה לאור , 2002
למידע נוסף :
6
