המתקפה הסובייטית על פרברי ברלין החלה ב-23 באפריל 1945 .
כאשר כוחות הצבא האדום סגרו על ברלין, הכוחות הנאציים שנותרו להגן על העיר כללו פחות מ-100 אלף איש. כ-45 אלף חיילים סדירים של הצבא והוואפן אס.אס (שרובם השתייכו לקורפוס הפאנצר ה-56 מהארמייה התשיעית, שנסוג אל העיר מרמות זלו), שנתמכו על ידי כוחות משטרה, יחידות נ"מ, וכמה עשרות גדודי פולקסשטורם דלי ציוד, שהורכבו ממתנדבים מבוגרים ונערים צעירים מההיטלר יוגנד. הלמוט ויידלינג, מפקד קורפוס הפאנצר ה-56, שמונה ב-26 באפריל לעמוד בראש הגנת העיר, אירגן מחדש את כוחותיו, וחילק את העיר ל-8 גזרות הגנה. על אף שהוכנו תוכניות להפוך את ברלין למתחם הגנה מבוצר היטב, הושלמו רק חלק קטן מעבודות הביצורים לפני תחילת המתקפה הסובייטית.
בצילום למעלה: סוף מרץ 1945 הנער הגרמני שהיה בין מגיני ברלין מקבל את אות הגבורה מסוג Iron Cross II
למרות החולשה היחסית של המגינים הגרמניים, הלחימה בתוך העיר הייתה קשה ביותר, וגבתה אבידות כבדות מכוחות הצבא האדום. רק לאחר שמונה ימי לחימה, הצליחו 7 ארמיות סובייטיות, שהשתייכו לחזיתות של ז'וקוב וקונייב, להשלים את ההשתלטות על העיר ולהכניע את כיסי ההתנגדות האחרונים. המגינים הנאצים עשו שימוש יעיל במטולי נ"ט אישיים מדגם פאנצרפאוסט, שנופקו להם בכמויות גדולות, והשמידו טנקים סוביטיים רבים במהלך קרבות הרחוב שהתנהלו בשטח העירוני הצפוף. ב-30 באפריל בשעה 4:00 אחר הצהריים התאבד אדולף היטלר. באותו יום נותרו בעיר רק כעשרת אלפים מגינים גרמניים, שהתרכזו במרכז העיר. בלילה שבין 1 במאי ל-2 במאי נעשה ניסיון אחרון לפרוץ את קווי הכיתור הסובייטיים, אך רק חיילים מעטים, שתקפו דרך רובע שפנדאו, הצליחו לפרוץ את הקווים הסובייטים, ומעטים עוד יותר זכו להגיע לקווי בעלות הברית המערביות ולהיכנע שם. ב-2 במאי 1945 , מוקדם בבוקר, כבשו הסובייטים את הרייכסקאנצלרייה ודגל ברית המועצות הונף מעל הרייכסטאג. הלמוט ויידלינג, המפקד הגרמני, חתם על הסכם הכניעה של שרידי הכוחות הגרמניים בברלין, במפקדתו של ואסילי צ'ויקוב. הלחימה מחוץ לעיר, באזורים ממזרח לנהר האלבה, נמשכה עד ל-8 במאי 1945, יום כניעת גרמניה הנאצית.
איפוא גנרל וונק ?
התקווה לא נגוזה עדיין, לפחות בראשו של היטלר, זה זמן רב לא נתן עוד אמון בגנרלים שלו, אם כי עדיין רחש אמון לגנרל ונק. אם מישהו מסוגל להגיע לברלין, ונק הוא האיש. ברגע שיגיע ויהדוף את הרוסים, יהיה אפשר לפתוח מסדרון אח מחוץ לעיר, כחבל הצלה לצבא האמריקאי במערב. האמריקנים הם המפתח. היטלר שכנע את עצמו שהם לעולם לא יניחו למדינת תרבות כגרמניה ליפול לידי הבולשיביקים אם יוכלו למנוע זאת. תחילה יסייעו האמריקניים לגרמניה, אם זה מה שיידרש כדי להרחיק את הקומוניסטים מאירופה.
ואולם בלי גנרל ונק נבצר מהיטלר לממש את התכנית. על פי השמועה, חייליו נמצאים בקרב לפוטסדם אך עדיין נאבקים לפלס את דרכם לבירה, ברלין , עד שיגיעו לא נותרה להיטלר ברירה אלא לשבת ולהמתין, ולהזיז כפתורים על המפה, בעוד הפגזים נוחתים והבונקר מוסיף להדהד. מפעם לפעם הכתיב מברקים היסטריים לצוות עוזריו– איפה גנרל ונק? מה קורה עם הארמיה התשיעית ? מתי ייפגשו ונק והארמיה התשיעית- אך לא התקבל כל מענה. לאיש בבונקר לא היה מושג מה קורה בגרמניה.
בגובה רב מעל הבונקר, ברחובות ברלין, התקדמו הרוסים ללב העיר ברלין בלחימה עזה ואלימה. כל גרמני זמין נאבק לעצור בעדם. הפרוורים כבר נכנעו, אך הגרמנים עדיין נאחזו באזור טירגארטן ושער ברנדבורג מסרבים בעקשנות להיכנע. היטלר הבטיח להם שהסיוע בדרך, שהטנקים והתותחים של כוחותיו של ונק עושים את דרכם להצילם מהסכנה האדומה. במרכז העיר נלחמו הגרמנים הנואשים עד חורמה ובלבד של להיכנע בטרם יגיע גנרל ונק.
הגרמנים המשיכו להאמין בתגבורת של ונק ולכן המשיכו להילחם בעוז מול הרוסים.
לסקירה המלאה כאן באתר "רגעים היסטוריים" אודות גנרל וונק
