לאחר קרב קורסק פתח הצבא האדום במתקפה לכל אורך החזית מסמולנסק דרומה. הצבא הגרמני בחזית המזרחית, שנחלש מאוד בעקבות האבדות הכבדות שספג בחודשים יולי-אוגוסט 1943, פתח בנסיגה איטית לקו נהר הדנייפר תוך ביצוע פעולות השהיה. הסובייטים כבשו מחדש את אזור דונבאס, ועד לסוף ספטמבר הגיעו כוחותיהם עד לקו נהר הדנייפר כמעט לכל אורכו.
הגרמנים ניסו להקים קו הגנה מבוצר לאורך הגדה המערבית של הדנייפר, והאמינו שיוכלו לעצור שם את המשך ההתקדמות הסובייטית, אך לא הספיקו להשלים אותו. כוחות הצבא האדום חצו את הנהר תוך כדי תנועה במסגרת קרב דנייפר, והצליחו להקים מספר רב של ראשי גשר קטנים בגדה המערבית של הנהר. בראשית נובמבר פרצו הכוחות הסובייטיים מראש גשר בו החזיקו מצפון לעיר קייב וב-6 בחודש שחררו את בירת אוקראינה. למרות התקפת נגד גרמנית מוצלחת באזור העיר ז'יטומיר בדצמבר 1943, הצליח הצבא האדום להשתלט עד לסוף השנה על שטחים נרחבים בגדה המערבית של הדנייפר, והשלים את שחרור כל שטח אוקראינה המזרחית.
על כישלון הקודם של הצבא האדום בקייב בשנת 1941
קרב קייב היה אחד המערכות הגדולות, שהתנהלו בשלבי הפתיחה של מבצע ברברוסה. הקרב, שהחל ב-8 באוגוסט והסתיים ב-26 בספטמבר 1941, נחשב גם למערכת הכיתור הגדולה בהיסטוריה. ההיסטוריוגרפיה הסובייטית והרוסית נוהגות להתייחס אל הקרב כחלק מהמבצע ההגנתי של קייב, שנפתח ב-7 ביולי 1941, ונסתיים ב-26 בספטמבר. הקרב הסתיים בניצחון גרמני מוחץ ובכיתור והשמדה של כמעט כל כוחות החזית הדרום-מערבית הסובייטית, שהחזיקו בצפון-מזרח אוקראינה.
במהלך הקרב נפלו כחצי מיליון חיילים סובייטיים בשבי הגרמני.
התבוסה הקשה שספג הצבא האדום במערכה במרחב קייב, איפשרה לכוחות הציר להשלים את כיבוש שטח אוקראינה בקלות יחסית, ולהשתלט על אזור דונבאס, שהיה בעל חשיבות חיונית למאמץ המלחמה הסובייטי.
1