אב הטיפוס הראשון של טנק, שהומצא על ידי וולטר גורדון וילסון וויליאם טריטון, נוסה לראשונה על ידי הצבא הבריטי ב-6 בספטמבר 1915.
השימוש הקרבי הראשון בטנק מסוג סימן 1 נעשה ב-15 בספטמבר 1916 בקרב על הסום עם 16 טנקים, אך התוצאות היו עלובות. חסרונו הגדול היה ששקע בחפירות ובבוץ יותר מהצפוי. גם תנאי הצוות היו רחוקים מלהיות מושלמים, והחום גרם ליושבי הטנק לחוש מחנק.
למרות הכישלון התרשם גנרל דאגלס הייג , המפקד הכללי של כוחות מדינות ההסכמה בזירת סום, מהפוטנציאל של הטנק ככלי לחימה ופנה למשרד המלחמה הבריטי בבקשה לייצר עוד כמה מאות טנקים . פנייתו הראשונה לא נענתה ואז הוא נסע אישית למשרד המלחמה הבריטי בלונדון שם הצליח לשכנע אותם בדבר הפוטנציאל של הטנקים וניתנה הוראה לייצר עוד כמה מאות טנקים.
בינתיים החלו גם הצרפתים, שעד אז התמקדו יותר בשיפור הארטילריה, לייצר את הטנק ככלי עזר לחיל הפרשים. הטנקים של הצרפתים היו קטנים יותר ולעתים גם מהירים יותר , אך היו להם בעיות הנעה.
למרות הפוטנציאל הגדול הטמון בו, לא השכילו מדינות ההסכמה ( צרפת , בריטניה, ארה"ב) לנצל את הטנק. הן שלחו לקרב רק טנקים בודדים וכך איבדו את אפקט ההפתעה הטמון במתקפת טנקים מסיבית. רק לקראת סוף המלחמה הן השתמשו בטנק כראוי וניצלו את יתרונותיו. השימוש הממשי הראשון בטנק על מלוא אפשרויותיו היה בקרב קמברה, ב־20 בנובמבר 1917. הטנקים הצליחו להבקיע את החזית הגרמנית, והכוחות של בעלות הברית לקחו בשבי עשרת אלפים חיילים גרמנים, 123 תותחים, ו־281 מכונות ירייה – הצלחה כבירה באותם הימים כאשר התקדמות של קילומטר או שניים נחשבה ל"פריצת דרך". אולם הבריטים לא השכילו לנצל את ההצלחה ולהניע כוחות רגלים לשטח שנכבש, וזאת בניגוד לתוכנית המבצע הראשונית. כתוצאה מכך הצליחו הגרמנים לקדם תותחי שדה ולהשמיד את רב הטנקים הבריטיים, ועשרה ימים מאוחר יותר החזירו לידיהם בהתקפת נגד נוספת את רוב השטח. אף על פי כן, השימוש המוצלח בטנק בקמברה הגדיל את האמונה בכוחו ובאפשרויות שהוא צופן בחובו, וגם הצבא האמריקאי התחיל לפתח טנק משלו. הגרמנים שעד כה היססו החלו אף הם לפתח דגמים בעצמם.
הקרב הראשון של שריון מול שריון נערך באפריל 1918 בצרפת. בקרב גברו שלושה טנקים בריטיים על שלושה טנקים גרמנים. ביולי 1918 ניצח הגנרל האוסטרלי ממוצא יהודי, ג'ון מונש, על התקפה מתואמת של טנקים, תותחים ומטוסים שנועדה לפנות דרך להתקדמות חיל הרגלים. מונש לא ראה טעם בהסתערות ישירה של חיל הרגלים על מכונות הירייה של האויב וטען שבראש חיל הרגלים צריכים לנוע הטנקים.
בינתיים הלך וגבר השימוש בטנקים על ידי מדינות ההסכמה במהלך שנת 1918. השימוש הראשון בטנק בקנה מידה גדול היה ב-8 באוגוסט 1918 כאשר 604 טנקים של מדינות ההסכמה ליוו את חיל הרגלים המתקדם לאורך 20 מיילים בחזית המערבית.
ראו גם :
הקרב על הסום: סופו של עידן התום
מאת ד"ר יגיל הנקין |
זירת הקטל של הסום עיצבה דורות של לוחמים, שינתה עמוקות את היחס האזרחי למפקדי הצבא, והשפיעה על מלחמת העולם השנייה. לקחיה רלוונטיים גם היום: יותר יוזמה למפקדים בשטח, ולעולם אל תאמרו "לי זה לא יקרה”
13