סיכום מתוך ספרו של ג'ון קיגן , תולדות הלחימה , דביר , 1996
מי היה אחראי להדלקת מוסקווה?
בעת מסע נפוליאון לרוסיה בשנת 1812 היו הקוזאקים בין הכוחות של הצאר שנועדו להילחם בכוחות הצרפתים , אך רוב פעילותם של הקוזאקים התבטאה בנוהג שלהם לבזוז את הבתים הרוסים וכן להעלותם באש, בטרם יוכל האויב הצרפתי לעשות שימוש בהם , וכך נהגו גם בעת הדלקה הגדולה במוסקווה.
הם מעולם לא העזו להילחם פנים אל פנים מול הצרפתים.
הקוזאקים היו חיילים של הצאר אך התנגדו לשלטונו האבסלוטי. הקוזאקים אשר שמם נגזר מן המילה בן-חורין בשפות הטורקיות – היו נוצרים שברחו מעבדות תחת שליטי פולין , ליטא ורוסיה , בחרו לקחת את גורלם בידיהם : לפשוט בחופשיות על פני הערבות הגדולות והעשירות אך פרועות החוק של אסיה התיכונה. בהתחלה הם ייסדו חברות שוויניות אמיתיות : בלי אדונים ובלי רכוש , וגם בלי נשים , התגלמות של כנופיית לוחמים חופשית , אך תוך שנים בודדות שינו את אורחות חייהם מלוחמים לבוזזים , אבל האגדה אודותם ברחבי בעולם כלוחמים חופשיים ואמיצים נמשכה. ב1570 נאלץ איוואן האיום לתת לקוזאקים, כעסקת חליפין, אבק-שריפה, עופרת וכסף –שלושה דברים שהערבה לא סיפקה להם – בתמורה לעזרתם בשחרור שבויים רוסים מעבדות מוסלמית, אך סמוך לסיום שלטונו כבר החל להפעיל כוח במאמציו לאכוף את שילובם תחת משטר הצאר.
יורשיו בשלטון הצארים לא הרפו מהלחץ. במהלך מלחמות רוסיה בנפוליאון הורכבו גייסות סדירים של קוזאקים, דבר שהיה בו סתירה מושגית אבל עלה בקנה אחד עם הנוהג האירופאי בעת ההיא , לשלב בכוחות הצבא הסדירים יחידות אנשי יער , אנשי הר ופרשים. ב1837 השלים הצאר ניקולאי הראשון את הליך הכרזת בנו ל"אטמן של כל הקוזאקים" , שנאמניו היו מיוצגים בחיל המשמר הקיסרי ע"י גדודי קוזאקים מחבלי הדון , האוראל והים השחור.
ואולם , אף שהקוזאקים קיבלו עליהם את מרות המדינה הרוסית , נחסכה מהם ההשפלה של תשלום מס גולגולת, מה שטבע בנתין הרוסי חותם של צמית, וניתן להם פטור מיוחד מגיוס לשירות חובה, שהצמיתים ראו בו גזר-דין מוות. ואמנם, עד קץ שלטון הצארים ממש , קיים השלטון הרוסי את עקרון ההתייחסות לגייסות הקוזאקים השונים כאילו היו חברות לוחמים עצמאיות, שאצלן חובת ההיענות לקריאה לנשק חלה על הקבוצה ולא על הפרטים. אפילו כשפרצה מלחמת העולם הראשונה פנה משרד המלחמה הרוסי אל הקוזאקים להעמיד גדודים, לא ראשים: המשך לשיטה שהיתה בחלקה פיאודלית, בחלקה דיפלומטית ובחלקה של שכירי חרב, אשר בצורות שונות סיפקה למדינות מכסות של לוחמים מאומנים כמעט מראשית הלחימה המאורגננת.
לאמיתו של דבר, הקוזאקים היו קרובים יותר לבוזזים , בניגוד גמור לדימוי של נוודים ולוחמים אמיצים אשר טולסטוי האציל עליהם הילה רומנטית ביצירותיו המוקדמות. ההצתה שביצעו בעיבורי מוסקווה שגרמה ב1812 לשרפת הבירה הרוסית הלמה את אופיים. הקוזאקים נותרו אנשים אכזריים וההצתה לא הייתה בהכרח האכזרית שבמעשיהם, אם כי אכזרית דיה: היא הותירה מאות אלפים חסרי קורת גג בחורף תת-ארקטי במוסקווה. בנסיגה הגדולה שבאה לאחר מכן , הפגינו הקוזאקים אכזריות שהעלתה בקורבנותיהם האירופיים את זכר הפלישות של אנשי הערבות, רוכבים נוודים חסרי רחמים אשר דגליהם עטורי זנבות הסוסים הטילו אימת מוות בכל אשר שעטו כנופיותיהם- פלישות שנקברו עמוק במדורים האפלים של הזיכרון המשותף של בני אירופה מלפני מאות שנים.
יחידות קוזאקים התגנבו כמטחווי ירי אל הטורים הארוכים של "הארמיה הגדולה" הצרפתית, שבוססו עד ברכיים בשלג בצפותם להצלה, ועטו על החיילים הצרפתים הנחשלים כל אימת שגברה עליהם עייפותם. חיילים צרפתים שכרעו מעייפות הושמדו. כשהדביקו הקוזאקים את שרידי הצבא הצרפתי שלא הספיקו לצלוח את נהר ברזינה לפני ששרף נפוליאון את הגשרים, ערכו בהם טבח המוני . קלאוזוויץ סיפר לאשתו כי היה עד ל"מחזות מזוויעים" (הערת מערכת "רגעים היסטוריים" : בשנת 1812 כאשר נפוליאון אילץ את פרוסיה לחבור אליו למתקפה על רוסיה, ערק הקצין קלאוזביץ מן הצבא הפרוסי, מתוך דחף פטריוטי, וחבר לצבא רוסיה, שם שימש במגוון תפקידי פיקוד. לאחר מפלתו של נפוליאון שב לשורות הצבא הפרוסי). הוא התחלחל מנוהגם של הקוזאקים לדרוס את החיילים הצרפתים הנחשלים ולשפדם בחנית, למכור שבויים לאיכרים תמורת מזומנים. הקוזאקים , קיצורו של דבר, היו אכזריים כלפי חלשים מהם ומוגי לב לנוכח האמיצים , דפוס התנהגות מנוגד בתכלית למה שחונך לו קצין וג'נטלמן פרוסי. דפוס ההתנהגות שלו כקצין היה עמידה איתנה ואומץ לב.
הקוזאקים במלחמת קרים
בקרב בלקלאווה במלחמת קרים ב1854 , נשלחו שני גייסות של קוזאקים לבלום הסתערות של חטיבה קלה בריטית. קצין רוסי שהשקיף על ההיתקלות דיווח כי "מבוהלים מן הסדר של המוני חיילי הרגלים הבריטים שהתקרבו אליהם , לא החזיקו הקוזאקים מעמד, אלא פנו לצד שמאל והחלו לירות על אנשיהם שלהם, במאמץ לפרוץ נתיב מנוסה" . כאשר נהדפה החטיבה הקלה הבריטית מעמק-המוות באש הארטילריה הרוסית, דיווח קצין רוסי אחר: "היו הקוזאקים , שהתאוששו ראשונים , נאמנים למנהגם, ניגשו למלאכה שנזדמנה להם : אספו את הסוסים האנגליים שנותרו ללא רוכבים והציעו אותם למכירה. למרות התנהגותם כשכירי חרב , לא ניתן לכנותם אפילו שכירי חרב ראויים לשמם, הנאמנים בדרך כלל לחוזיהם. קלאוזוויץ עוד ב1812 ראה בהם סתם מלקטי שיירים, שהתקיימו על שיירי המלחמה אבל נרתעו מן הלחימה עצמה.
מקור :
ג'ון קיגן , תולדות הלחימה , דביר , 1996
ראו גם :קוזאקים רוסיים בשירות ה-ס"ס במלחמת העולם השנייה
ראו גם :
מרד חמלניצקי
גזירות ת"ח-ת"ט
