שנת 1862 הייתה שעת השיא האמיתית של הקונפדרציה של מדינות הדרום . לעולם לא יהיה הדרום כה קרוב לניצחון. עד כה היה הדרום היוזם העיקרי של מהלכי הקרבות במלחמת האזרחים והיה על סף ניצחון .
מעבר לים היו הבריטים על סף הענקת הכרה מלאה לקונפידרציה של מדינות הדרום ובאותה עת היה פירוש הדבר עצמאות לדרום כמעט באופן אוטומאטי. המדינאים הבריטים הזהירים עתידים היו להמתין זמן קצר נוסף , כדי לראות מה תהיינה תוצאות פלישתו של הגנרל לי לצפון. אם תעלה הפלישה יפה עתידים היו להעניק הכרה לקונפדרציה, ואזי הייתה חברה חדשה מצטרפת למשפחת אומות העולם.
והנה לא עברו שבועות רבים , והגיאות החלה להפוך לשפל.
גנרל לי , מפקד כוחות הדרום, שהתכונן להתקדם לתוך פנסליבניה רצה לקיים נתיב תחבורה כלשהו לוירג'יניה . הוא גיבש תוכניות מפורטות לכיתור המתחמים של הארפז פארי ולכיבוש שלהם.
ועתה אירע מקרה , ששינה את מהלכה של ההיסטוריה האמריקאית .
אחד מקציני הקונפדרציה של הדרום איבד עותק ובו הפקודות של התנועות הצבאיות המתוכננות לכיבוש הארפז פארי , פריסת הכוחות של הדרום ותכנית השתלטות על רכסי ההרים המובילים אליה.
שני טוראים מכוחות הצפון מצאו את המסמך , שמצא את דרכו למפקדתו של גנרל מקלאלן מהצפון . מקום שם נמצא קצין אשר היה מסוגל לזהות את כתב ידו של עוזר השליש הראשי של גנרל לי, וכך לשכנע את מקלאלן באמיתות המסמך : צבאו של לי היה מפוצל לחלקים נפרדים, וגנרל מקלאלן היה קרוב לחלקים יותר משהיו קרובים בינם לבין עצמם. אם ינוע במהירות יוכל גנרל מקלאלן להשמיד כליל את ארמיית צפון וירג'יניה של צבא הדרום.
גנרל מקלאלן נע , אף כי לא במהירות מספקת , הוא פרץ בצד המעבר שברכס הרי הדרום, ואילץ את גנרל לי לרכז את כוחותיו המפוזרים . גנרל לי הורה לגייסותיו להתכנס בשארפסברג שעל נחל אנטיאטם, ליד נהר הפוטומק. בנקודה זו הצטרף אליו גנרל ג'קסון עם כוחותיו ושם ב17 בספטמבר 1862 , ניטש , בין גנרל לי וגנרל מקלאלן , הקרב הגדול של אנטיאטם.
מבחינה טקטית לא הוכרעה המערכה. הכוחות הפדרליים תקפו בפראות במשך כל היום , ואילצו את כוחות הקונפדרציה של הדרום לוותר על שטח, בלי שהצליחו לאלצם לסגת, וכאשר החזיק צבאו המוכה של לי בעמדותיו , ביום המחרת , לא חידש גנרל מקלאלן את התקפתו, אולם בליל ה18 בספטמבר 1862 הוביל גנרל לי את צבאו המותש של הדרום בחזרה לוירג'יניה.
מבחינה אסטרטגית זכה הצפון בניצחון שחשיבותו עילאית. מערכת הפלישה של כוחות הדרום לפנסילבניה נכשלה. היוזמה חזרה לידיהם של כוחות הצפון. מדינאי אירופה , שצפו במתחולל , נרגעו: העת הכרה לקונפדרציה של הדרום עדיין לא הגיעה , אחרי ככלות הכל.
קרב אנטיאטם היה מכריע לא רק מבחינה אסטרטגית : ייחודו המעציב הוא , שהייתה זו לחימת יום אחד העקובה ביותר מדם במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית כולה. צבא הצפון איבד למעלה מ12 אלף חייל , ואבידות הקונפדרציה של הדרום לא היו קטנות בהרבה. מעולם לא נהרגו חיילים כה רבים ביום אחד.
חמישה ימים לאחר הקרב, ניצל אברהם לינקולן את הניצחון והכריז על שחרורם של כל העבדים במדינות המורדות, החל מה-1 בינואר 1863 .
בעשותו צעד זה, הוא גרם לדעת הקהל מחוץ לאמריקה להיות בעד האיחוד, ולמנוע כל אפשרות של הכרה רשמית מצד בריטניה במדינות הקונפדרציה (מאחר שהעבדות הייתה אסורה בממלכה המאוחדת).
מקור וקרדיט :
ברוס קאטון , מלחמת האזרחים האמריקאית , הוצאת "מערכות " , משרד הביטחון –ההוצאה לאור , 1979 . עמודים 128-130
ראה גם : סקירה מפורטת על קרב אנטיאטם במלחמת האזרחים האמריקאית
Pingback: היו זמנים : צילומיו ההיסטוריים של מת'יו בריידי | רגעים היסטוריים